עץ חיים/שער הכללים/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער הכללים · יא· >>

<< · עץ חיים · שער הכללים · יא · >>

פרק יא - דור המדבר ובינה ותבונה ומ"ם שבלוחות שבנס היו עומדים[עריכה]

והנה עם מה שביארנו לעיל -- כי זו"ן מתחברים בכותל א' משא"כ יעקב -- בזה תבין סוד מ"ש משה לישראל בכניסתן לא"י "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום", כי "ה' אלהיכם" הוא זו"ן, וישראל הנכנסין לא"י היו מבחינה זו אשר הם דבוקים אחור באחור, וזהו "ואתם הדבקים בה'". אבל דור המדבר, דור דעה, שהיו מבחינת יעקב, ולא היו דבוקים בכותל א' -- מתו כולם ולא נכנסו לא"י. לכן היה משה רועה שלהם.

ובזה יובן כמה טעמים -- למה משה היה רועה שלהם, ולמה נקרא "דור דעה" דור המדבר, ולמה נתנה התורה להם, ולמה ישבו מ' שנה במדבר, ולמה לא מצא משה בהם רק אנשי חיל ולא מצא בהם נבונים.     אך הענין כי יסוד אבא יוצא מתוך יסוד אמא ומתגלה מהחזה ולמטה ושם יוצא לחוץ בחינת יעקב. והנה כמו שיצאה בחינת לאה אחורי הדעת דז"א -- כן אחורי דעת יעקב יוצאת בחינת לאה אחרת, נוקבא של יעקב. לכן נקרא "דור דעה" -- דור היוצאים מבחינת דעת של יעקב.

והנה בהסתלקות יסוד אבא מאליו נסתלק דור דעה הנמשך משם -- לכן משה להיות ששרשו היה יסוד אבא, לכן היה רועה לדור המדבר, כי משה מלגאו ויעקב מלבר. לכן אותן הנכנסין לא"י אמר להם משה "ואתם הדבקים בה'", פי' שהוא ת"ת, "חיים כולכם", ותוכלו להכנס לא"י. אבל דור דעה להיות שמשה הוא יסוד אבא הרועה שלהם ודור דעה המה ג"כ משם -- ממילא כשנסתלק משה נסתלקו גם הם, כי כולם הם מבחינת חכמה ואינן נכנסין לארץ. ולכן לא נכנס משה ולא דור דעה לארץ.

ולכן ניתנה להם התורה. כי התורה מיסוד אבא שנבקע ויוצא האור לחוץ. וזה היה בזמנם שגם הם יצאו מן בקיעה ההיא. לכן ישבו מ' שנה במדבר, כי שם ע"ב דיודי"ן הוא באבא שהוא בחכמה ויש בו ד' יודין שהוא גי' מ'. לכן מצא משה בדור דעה "אנשי חיל". כי חי"ל גימטריה מ"ח, כ"ד כ"ד, שהם ב' שלישים דיסוד אבא המגולים מהחזה, כי בשם של ע"ב יש ג' פעמים כ"ד, וב' שלישים הם ב' פעמים כ"ד -- גימטריה מ"ח שהם ב' שלישים המגולים, גימטריה חי"ל, גימטריה מ"ח. אבל נבונים הבאים מבינה לא מצא, כי יסוד דבינה אינו משמש כלום ליעקב רק לזו"ן.

וזהו הטעם שיעקב יצא בפרצוף שלם בכותל בפני עצמו ואינו דבוק בז"א, כי הוא לבדו לקח מיסוד אבא. אך זו"ן -- שניהם באים מיסוד אמא. זה לוקח ה' חסדים, וזה לוקח ה' גבורות -- לכן יצאו שניהם מחוברים בכותל א' וצריכים נסירה.


ודע כמו שיש ד' רבתי וד' זעירא בשכינה -- בחינה עליונה לאה ובחינה התחתונה רחל -- כן יש באמא ב' בחינות אלו; ב' דלתות; ד' עליונה בינה, ד' תחתונה תבונה; וכל אחד מאלו יש בהם י' ספירות.

ודע שיש בזכר גם כן ב' בחינות אלו; כי הז"א שיעורו הוא מהחזה דאמא ולמטה. כן רחל היא על דרך זה נגדו מהחזה דז"א ולמטה כנ"ל הכל. וא"כ כמו שיש יעקב לתתא כנגד בחי' התחתונה דשכינה -- כן למעלה במקומו יצא יעקב אחר, והוא יוצא מיסוד חכמה עליונה. והענין הוא כי כמו שיש סוד הדעת למעלה באבא ואמא כשיש זווג -- כך למטה בזווג בחי' התחתונה הנקרא תבונה עם בחינת תחתונה דאבא ג"כ יש דעת אחר, לכן למטה בשכינה יש ב' בחי' אלו. וכמו ששתי בחינות עליונות נכללין כאחד -- כך ב' בחינות תחתונות נכללין כאחד. וזהו סוד "כי אל דעות ה'". וזהו סוד "והיו תואמים מלמטה", שהוא בחי' יעקב התחתון שהוא מהחזה ולמטה "ויחדיו יהיו תמי"ם", תאומי"ם, הוא יעקב האחר שהוא שוה בשוה עם ראש ז"א, ומתחילה ועד סוף הכל נק' ישראל. ממקום שיצאה רחל יצא יעקב ג"כ מלפניו. ויעקב מזדווג עם רחל וישראל מזדווג עם לאה. וז"ש בזוהר ויצא על הפסוק "וישכב עמה בלילה הוא", ולא הזכיר יעקב כי הכוונה על ישראל.

ודע כי בינה יש לה ג' בחינות: א' כשיש לה זווג עם אבא ואז נקרא "בינה". ב' כשאין לה יחוד עם אבא ואז נקרא "תבונה" כשעומדת לבדה. ג' כשיורדת ומתפשטת למטה תוך הז"א נקרא ג"כ תבונה. וכשזעיר אנפין עולה למעלה נקרא "איש תבונות ידלנה". פירוש: "ידלנה" אותה למעלה. ו"איש" הוא ז"א, ו"תבונות" הוא תבונה עולה למעלה עמו כשהיא עולה למעלה עמו אמר "ידלנה", פירוש: יגביהנה. ואחר שעלה ז"א למעלה -- אז נתייחדה הבינה עם אבא ואז נקראת השתי תבונות "בינות", כי עלו במדרגה עליונה הנקראת "בינה". וזהו סוד "כי לא עם בינות הוא".


ודע כי מציאות אבא הוא יו"ד של הוי"ה וקוצו של יו"ד הוא אריך אנפין. והנה יו"ד במלואה יש בה ג' אותיות כזה: יו"ד. והנה תכה י' על ו' (שהוא י' פעמים ו') -- גימטריה ס'. ואח"כ תכה י' על ד' -- גימטריה מ'. והנה כאשר בינה מתייחדת עם אבא אז נקרא (ם') [ס'], ר"ל סתומה, שהיא סתומה שמקבלת כל האורות וסותמת אותם, לכן הו' ראשה נטוי כלפי הד' של יו"ד, להיות שאבא משפיע אורות לאמא. וכשאין אבא משפיע לאמא, שאינה מזדווגת עמו אלא היא רביעא על בנין, נקרא מ' פתוחה. ופי' מ', ר"ל משפיע, פי' כשהיא משפעת לבנין. וזהו סוד אותיות מ"ס הנזכר בזוהר על בינה.

וזו היא הו' והד'. כשהם בחכמה (שהיא באות יו"ד) -- אז ו' קודם לד'. וכשהם בבינה (שהיא אות ה') -- אז ד' קודם לו'; כי צורת ה' - ד"ו, כזה ה'. אך כשהוא"ו תחת ד' (שהוא סוד ה') אז יושבת ו' זו בלתי ראש, וכשהוא"ו קודם לד' (שהוא סוד יו"ד) -- אז יש לה ראש נטוי כלפי ד'. והכוונה כנ"ל, כי כשהיא מזדווגת עם אבא -- אז אותה ו' יש לה ראש שמשפיע אבא בסוד ראש ו' הנטוי כנגדה. אך כשהוא בסוד ה' -- אז אין לה זווג עם אבא, אז אותה ו' אין לה ראש, כי האורות נשארים למעלה ואין אבא משפיע אותן לאמא, ואותו ראש של ו' נשאר למעלה בצורת י' העומדת אחורי ה'. ומבואר אצלינו בסוד צורת ה' כזה ה' בסוד "וחכם בבינה". אמנם ו' של תוך ה' בלי ראש מתפשטת ומשפעת בכל ז"א עד היסוד שלו. וכבר ידעת כי חכמה בינה דעת של הנקבה נגד ג' פרקי עליונים דנה"י דז"א כנודע. והנה ו' זו של ה' דבינה מתפשטת תוך ז"א עד היסוד שלו. נמצא שאמא משפיע עד חכמה ובינה דעת דנוקבא דז"א ולא יותר.

והנה דע כשאמא היא למעלה עם אבא אז נקראת נקבה בערך נקבה המתקבלת מן דכורא. וכשהיא רובצת על הבנים ומשפעת להם אז נקראת דכורא, דוגמת הזכר המשפיע בנוקבא. וזהו סוד עונש משכב זכור; כי הוא מוריד הכח שיש באמא כשהיא למעלה וגם את אבא המשפיע באמא למעלה ומורידן עד נה"י דז"א. וזהו סוד זכור שהוא גימטריה הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן, ע"ב וקס"א, ושניהם גימטריה זכו"ר. והם גימטריה רג"ל להורות שהורידן עד רגליו דז"א, ואז כביכול מתבטל הז"א לגמרי, שאינו יכול לסבול האורות ההם (שירשו את מקומו), ואז כביכול מתבטל לגמרי כענין "וימת בלע".

וזהו סוד העון הזה הנקרא "תועבה". פירוש: תועה אתה בה. ר"ל כי אתה חושב שהורדתה אמא על הבנים ומשפעת להם כזכר לנקבה ואתה עושה אותה נקבה שאתה שוכב עמה. ולכן תשובה על חטא זה שיתענה רג"ל תעניות כמספר ב' שמות הנ"ל שבהם חטא והורידן למטה. ויכוין להעלות בכל יום חלק אחד מהם עד שנמצא שבי' ימים הראשונים מעלה י' אחד דע"ב. וכן על דרך זה עד שישלמו רג"ל תעניות ואז נגמר להעלותן למעלה במקומן.

והנה החוטא הזה גרם פגם גם באחוריים של השמות הנ"ל שהורידן למטה, לכן גם בהם צריך תיקון, והם קפ"ד ותקמ"ד, גימטריה תשכ"ח. וזהו "זכו"ר אל תשכ"ח". כי הזכירה היא מהפנים והשכחה היא מהאחורים.

והנה ג' פעמים רג"ל (שהוא זכו"ר) -- גימטריה תשכ"ח. א"כ כשמתקן חלק א' מהפנים יכוין להעלות ולתקן עמו ג' חלקים מהאחורים. נמצא כי בי' תעניות ראשונים מתקן י' ראשונה דע"ב כנ"ל ומתקן ל' חלקים דאחוריים (שהם יו"ד י', מן יו"ד שני של אחוריים)‏[1] , כי הפנים רג"ל א' והאחוריים ג' רגלים. וביום התענית האחרון מרג"ל תעניות יכוין לכלול הכל ביחד ולהעלות כל הפנים (שהם הרג"ל) וכל האחוריים (שהם תשכ"ח) בבת אחת, ולהעלותן במקום של אבא ואמא.


ונחזור לענין מ"ס של בינה כנ"ל. כי משה זכה לבינה בהיותה בסוד ס' לפי שהוא יסוד (ס"א סוד) אבא מלגאו. אך יעקב, שהוא מלבר, לא זכה לבינה רק בהיותה בסוד מ' שהיא כד רביעא על בנין. וזהו סוד שאמרו רז"ל "מ"ס שבלוחות בנס היו עומדין". פירוש: כי הלא ב' בחינות יש בבינה ותבונה כנ"ל, כי בהיותה פנים בפנים עם אבא נקרא ס' שהיא כנגד ו' ספירות שבה (שהם כח"ב דח"ג). ונקרא מ' בהיותה בלי זווג בערך ד' תחתונות שלה שנכנסת בז"א. וז"א ג"כ באלו ב' בחינות נקרא ו' ד' כנ"ל והם ו' מדות עליונות שבו (שהם כחב"ד ח"ג) שנכנסין נה"י דאמא עד שליש ת"ת שלו עד החזה. וד' הם תנה"י שבו שאין בהם יסוד בינה. גם דע כי ו' ספירות עליונות (שהוא הו') הוא פרצוף א' וד' תחתונים (שהם סוד הד') הוא פרצוף ב'. ולמעלה ג"כ סוד מ"ס של הבינה שהם ב' פרצופים.

והנה אמא (נ"א ז"א), פרצוף א' שהם ו' עליונים שבו נקרא בינה, פי' בן י"ה. ופרצוף ב' שהוא ד' תחתונים שבו נקרא תבונה, בן ובת. וזהו סוד "מ"ס שבלוחות בנס היו עומדין", כי הלוחות הם נ"ה של מ', שהיא של תבונה תחתונה ונעשה ממנה פרצוף שלם מי' ספירות. וכן ס' למעלה שהם ו' בחי' נעשה פרצוף גמור די' ספירות באמא. ודאי שעל דרך נס הוא.

או נאמר באופן אחר: כי כמו שבינה הוא מ"ס כנ"ל גם בתבונה יש בו מ"ס. כי ו' העליונות שבה הם ס', וד' תחתונים הם מ'. וג"כ נקרא ו"ד כנ"ל בבינה -- כי ו' הם ו' עליונים, וד' הם ד' תחתונים. והנה מ' נקרא תבונה כי הם ד' תחתונות שלה שהם תנה"י שלה לבד והם נכנסין בז"א. והנה נמצא שכל פרצוף התבונה בכל בחינותיה (שהם מ"ס ו"ד הנ"ל) לא נעשה אלא מד' תחתוניות תנה"י דבינה. ונקרא בינה מ' וכנגד מ' זו של בינה נקרא ג"כ תבונה מ' כי משם נלקחה. ומה שנכנס מן התבונה בז"א אינו רק חציו לבד שהם מ' שלה, ד' ספירות תחתונות שבה אשר היא חצי מ' של הבינה עלאה, כי כל התבונה היא מ' אחרונה של הבינה עלאה.

נמצא כי חצי מ' לבד נכנס בז"א. וזהו סוד "מ"ס שבלוחות בנס היו עומדין", כי הלוחות הם נ"ה דז"א ומ"ס שבלוחות הוא כללות ז"א -- שהוא ס' למעלה (ו' ראשונות שבו), מ' למטה (ד' תחתונות שבו) -- וכל כללות מ"ס אלו לא נתהוו רק מן חצי מ' של בינה עלאה (שהיא חצי של התבונה הנקרא מ' של בינה עלאה), ובחצי מ' ההיא מתקיימים כל בחינת מ"ס שבלוחות (שהוא הז"א), ונס גדול הוא זה:

או יאמר באופן אחר: כי דע שמן הפה של אמא יוצא הבל המקיף לז"א כולו. ואין הבל זה יוצא ומקיף לז"א רק בעת שרביעה על בניה כדי לתת לו קיום וחיות לז"א. וכאשר מסתלקת מעל בנין -- גם אותה הארה מסתלקת מז"א. כפי זה לא היה אפשר להיות לו קיום לז"א לולי ע"י נס, וזהו "בנס היו עומדין". וסוד הנס הזה (המעמידן ומקיימם לזו"ן) -- באותה שעה שאמא מסתלקת מעליהן כדי להזדווג עם אבא. ונס זה הוא הנותן קיום להם והעמדה. והוא שם מ"ה דאלפין -- מקיים ומעמיד לז"א. ושם אדנ"י גימטריה ה"ס מעמיד לנוקבא. וב' שמות אלו -- מ"ה וה"ס -- גימטריה נ"ס. כי מ"ס שבלוחות (שהם ז"א הנקרא מ"ס), הם עומדין בנס, שהם כמנין ב' שמות הנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל

  1. ^ פירוש דבריו: כי משם ע"ב (יו"ד , ה"י , וי"ו , ה"י) עשר תעניות מתקן רק את האות י' לבד של מילוי השם (ללא יתר האותיות של ו"ד) ומתקן ל' חלקים באחוריים של השם (יו"ד , יו"ד ה"י , יו"ד ה"י וי"ו , יו"ד ה"י וי"ו ה"י), דהיינו 4 האותיות הראשונות; יו"ד שלם של היו"ד הראשונה ואות י' לבד של היו"ד השנייה ששווה ל-30, יו"ד י' - ויקיעורך