עץ חיים/שער א/ענף ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער א · ענף ב· >>

ענף ב - ענין אין סוף ב"ה[עריכה]

בענין אין סוף ב"ה. איך היה התחלת אצילות העולמות הנאצלים ממנו, וגם חקירה גדולה ומחלוקת עצום -- נחלקו בו כל המקובלים כולם. כי יש מי שכתב כי הי' ספירות הם כסדר י' מדריגות זו אח"ז וזו למטה מזו; ויש מי שכתב כי סדר עמידתן דרך קוים: ימין ושמאל ואמצע, והם ג' ספירות חח"ן [=חכמה, חסד, נצח] זו ע"ג זו בקו ימין, וג' ספירות בג"ה [=בינה, גבורה, הוד] זו ע"ג זו בקו שמאל, וד' ספירות כתי"ם [=כתר, תפארת, יסוד, מלכות] זו ע"ג זו בקו האמצעי. ורבים יחכמו ויאמרו כי הם בצורת גלגלים עגולים זה תוך זה וזה מקיף וסובב לזה.

והנה מי שיסתכל בדברי רשב"י בס' הזוהר והתיקונים וכן בספר הבהיר (לר' נחוניא בן הקנה) ימצא בדבריהם מאמרים שונים ומחולפים, נוטים לכאן ולכאן. והמקובלים האחרונים (נבוכו בזה) נלאו יותר לחקור ולא יכלו, כי קושיא גדולה וחזקה הולכת ומסערת עליהם באמרם מאחר שהאין סוף שוה בכל בחי' השוואה גמורה לא יצדק בו מעלה ומטה פנים ואחור כי כל הכינויים האלו מורים הם היות קצבה וגבול ותחום ומדה באור אין סוף העליון ח"ו. וכן נודע שאור אין סוף נוקב ועובר בעובי כל ספי' וספי' ומלגאו כל ספי' וספי' ואסחר לון מלבר לכל ספי' וספי' כנזכר בספר הזוהר (פ' בהר בר"מ דק"ט) וז"ל: אנת נשמה לנשמה כולי . ובפ' פנחס (דף רכ"ה ורכ"ו). וכן בהקדמת התיקונים (דף ד) וז"ל:   ולעילא על כלא עלת על כל העלות לית אלהא עליה ולא תחותיה ולא לד' סטרי עלמא והוא ממלא כל עלמין ואסחר לון מכל סטרא כו' .    ואם כן, מאחר שכל הי' ספירות קרובות בהשוואה אל האין סוף וכולם מקבלים ממנו אור בעצמו -- א"כ מה הפרש בין זה לזה ובמה תתעלה כל ספי' מחברתה כיון שמדרגות כולם שוים כנ"ל? (מבו"ש ש"א ח"א פ"ד).

והנה האמת הוא שאלו ואלו דברי אלהים חיים, וכולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. אמנם ההפרש שבין ב' הסברות הנ"ל: אם הם כסדרן - י' מדרגות זו למעלה מזו, אם הם בדרך קוים. זה הענין יתבאר לקמן בעז"ה בענין עולם הנקודים איך קודם תיקונם היו כסדרן זה למעלה מזה אבל אחר התיקון היו כסברא האחרת והיו בציור ג' קוים כנ"ל. ואמנם ההפרש שיש בין ב' הסברות (אם הם בדרך קוים או בעגולים זה תוך זה) נבאר בעז"ה בענף זה. ושים לבך בדברים שיתבארו עתה ומהם תשכיל כל מוצא דבר, כי ב' הסברות נכוחות ואמיתיים, כי ב' בחינות היו בענין הי' ספירות: א' הוא בחינת היותם עגולים בציור י' עגולים זה תוך זה; וגם היה בהם בחינה אחרת והוא היותם י' ספירות ביושר, דרך ג' קוים, כמראה אדם בעל ראש וזרועות ושוקיים וגוף ורגלים, כמו שאכתוב היטב כולו בענפים בעז"ה לקמן. וזהו ביאורם:


דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלל, אלא הכל היה ממולא מן אור אין סוף פשוט ההוא ולא היה לו בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשוואה א', והוא הנק' אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו (אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה), והנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו ממש ‏[1] וצמצם האור ההוא ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל רקני מנקודה אמצעית ממש כזה <ציור>

Circle With Dot.jpg

.


והנה הצמצום הזה היה בהשואה א' בסביבות הנקודה האמצעית ריקנית ההוא, באופן שמקום החלל ההוא היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה ולא היה בתמונת מרובע בעל זויות נצבת לפי שגם אין סוף צמצם עצמו בבחי' עגול בהשוואה א' מכל צדדים. והסיבה היתה לפי שכיון שאור האין סוף שוה בהשוואה גמורה הוכרח גם כן שיצמצם עצמו בהשוואה א' מכל הצדדים ולא שיצמצם עצמו מצד א' יותר משאר הצדדים. ונודע בחכמת השיעור שאין תמונה כ"כ שוה כמו תמונת העיגול; משא"כ בתמונת מרובע בעל זויות נצבת בולטות, וכן תמונת המשולש וכיוצא בשאר התמונות. וע"כ מוכרח הוא להיות צמצום האין סוף בבחי' עיגול. והסיבה הוא בעבור שהוא שוה בכל מידותיו כנ"ל. גם בפ' בא (ח"ב מב, ב) איתא מנא בעיגולא דאיהו י' . ועיין בפ' פקודי (ח"ב רנח, א) דקאמר כי היכלות ומה שבהם הם עיגולים.

עוד יש סיבה אחרת והוא בעבור הנאצלים אשר עתיד להאצילם אחר כך בתוך המקום החלל ההוא הריק ופנוי כנ"ל. והענין הוא כי בהיות הנאצלים בתמונת העגולים הנה אזי יהיו כולם קרובים ודבוקים באין סוף הסובב אותם בהשוואה א' גמורה והאור והשפע הצריך להם יקבלום מן אין סוף מכל צדדיהם בשיקול א'. מה שאין כן אם היו הנאצלים בבחי' מרובע או משולש וכיוצא בשאר תמונות כי אז היה בהם זויות בולטות קרובות אל האין סוף יותר משאר צדדיהם ולא היה מקבלים אור אין סוף בהשוואה אחת. ובסוף ענף ג' יתבאר טעם למה הוצרך ענין הצמצום הזה ומה ענינו:


(מ"ב ענין הצמצום הזה הוא לגלות שורש הדינין כדי לתת מדת הדין אח"כ בעולמות וכח ההוא נקרא "בוצינא דקרדינותא" כמו חטי קרדינותא):


והנה אחר הצמצום הנ"ל (אשר אז נשאר מקום החלל ואויר פנוי וריקני באמצע אור האין סוף ממש כנ"ל), הנה כבר היה מקום שיוכלו להיות שם הנאצלים והנבראים ויצורים והנעשים. ואז המשיך מן אור אין סוף קו א' ישר מן האור העגול שלו מלמעלה למטה ומשתלשל ויורד תוך החלל ההוא כזה <ציור>.

וראש העליון של הקו נמשך מן האין סוף עצמו ונוגע בו. אמנם סיום הקו הזה למטה בסופו אינו נוגע באור אין סוף, ודרך הקו הזה נמשך ונתפשט אור אין סוף למטה. ובמקום החלל ההוא האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם, וקו זה כעין צנור דק א' אשר בו מתפשט ונמשך מימי אור העליון של אין סוף אל העולמות אשר במקום האויר והחלל ההוא.


ונבאר עתה קצת ענין חקירת המקובלים לדעת איך יש ראש-תוך-סוף בספירות הנ"ל. אמנם בהיות כי הקו ההוא ראשו נוגע באור אין סוף מצד העליון וסופו אינו נמשך למטה עד מקום אור האין סוף הסובב תחת העולמות ואינו דבוק בו, לכן אז יצדק בו 'ראש וסוף'. כי אם דרך ב' הקצוות היה מקבל שפע האין סוף היו ב' הקצוות בחי' ראשים שוים זה לזה ולא היה אז בחי' מעלה ומטה. וכן אם היה האין סוף נמשך מכל סביבות צדדי המקום החלל ההוא לא היה - לא מעלה ולא מטה, לא פנים ולא אחור, לא מזרח ולא מערב וצפון ודרום. אך בהיות אור אין סוף נמשך דרך קו א' וצינור דק בלבד, יצדק בו מעלה ומטה, פנים ואחור, מזרח ומערב. וכמ"ש בע"ה בענף זה בכלל דברינו:

והנה בהיות אור האין סוף נמשך בבחי' קו ישר תוך החלל הנ"ל - לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה. אמנם היה מתפשט לאט לאט. רוצה לומר, כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט שם, ותכף --בתחלת התפשטותו בסוד קו-- נתפשט ונמשך ונעשה כעין גלגל א' עגול מסביב. והעגול הזה היה בלתי דבוק עם אור האין סוף הסובב עליו מכל צדדיו, שאם יתדבק בו יחזור הדבר לכמות שהיה ויהיה מתבטל באור אין סוף ולא יתראה כחו כלל ויהיה הכל אור אין סוף לבד כבראשונה. לכן העיגול הזה סמוך אל עיגול האין סוף ובלתי מתדבק בו. וכל עיקר התקשרות ודביקות העגול הנאצל ההוא עם אין סוף המאציל הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל אשר דרך בו יורד ונמשך אור מן אין סוף ומשפיע בעיגול ההוא והאין סוף סובב ומקיף עליו מכל צדדיו כי גם הוא בבחי' עגול סביב עליו ורחוק ממנו כנ"ל. כי הוא מוכרח שהארת אין סוף בנאצלים תהיה דרך קו ההוא לבד, כי אם היה האור נמשך להם (ס"א דרך) גם מכל סביבותיהם, היו הנאצלים בבחינת המאציל עצמו בלתי גבול וקצבה. ולא עוד אלא אפי' גם הקו ההוא -- דק מאד, ולא בהתרחבות גדול, כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים במדה וקצבה, אשר לסיבה זו נקרא הנאצלים י' מדות וי' ספירות להורות שיש להם מדה וקצבה ומספר קצוב; משא"כ באין סוף, וכמ"ש בספר הזהר (פר' פנחס) פקודא תליסר דא ק"ש כו' אבל דלא אית ליה מדה ולא שם ידיע כגוונא דספירן כולי -- דכל ספירה אית לה שם ידיע ומדה וגבול ותחום. ובהיות הקו דק-- ימשיך להם שפע כדי צרכם בלבד בערך היותם נאצלים, ולא יותר מדאי בערך היותם מאצילים.

והנה העגול הזה הראשון, היותר דבוק עם האין סוף, הוא הנקרא "כתר דאדם קדמון". ואחר כך נתפשט עוד הקו הזה ונמשך מעט וחזר להתעגל ונעשה עגול ב' תוך עיגול הא', וזה נק' "עיגול החכמה דאדם קדמון". עוד מתפשט יותר למטה וחזר להתעגל ונעשה עיגול ג' תוך העיגול הב' ונקרא "עיגול בינה דאדם קדמון". ועד"ז היה הולך ומתפשט ומתעגל עד עגול י' הנקרא "עיגול מלכות דאדם קדמון". הרי נתבאר ענין הי' ספירות שנאצלו בסוד י' עיגולים, זה תוך זה.

וכ"ז הוא בחי' עשר ספירות הכוללות דרך סתם כל בחי' העולמות כולם. אמנם מבואר ופשוט הוא שכמה מיני עולמות נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו אלף אלפים ורבוא רבואות וכולם כא' הם תוך המקום החלל הנ"ל, ואין דבר חוצה לו.

והנה כל עולם ועולם יש בו י' ספירות פרטית וכל ספירה וספירה פרטית שבכל עולם ועולם כלול מי' ספירות פרטי פרטית, וכולם הם בצורת עיגולים זה תוך זה וזה לפנים מזה עד אין קץ ומספר. וכולם כגלדי בצלים זה תוך זה ע"ד תמונת הגלגלים כנזכר בספרי תוכניים.

והנה הבחי' המחברת כל העיגולים יחד הוא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף ועובר ויורד ונמשך מעיגול אל עיגול עד סיום תכלית כולם כנ"ל. ודרך הקו הזה נמשך האור והשפע הצריך לכל א' וא' מהם. והרי נתבאר בחינת העיגולים של הי' ספירות:


ועתה נבאר בחינה הב' שיש בי' ספירות, הלא הוא בחינת אור היושר, כדמיון ג' קוים כצורת אדם העליון. והנה דרך הקו הנ"ל המתפשט מלמעלה למטה (אשר ממנו מתפשטים העיגולים הנ"ל) גם הקו ההוא מתפשט ביושר מלמעלה למטה מראש גג העליון של עיגול העליון מכולם עד למטה מתחתית סיום כל העיגולים, ממש מלמעלה למטה כלול מי' ספירות בסוד צלם אדם ישר, בעל קומה זקופה, כלול מרמ"ח אברים מצטיירים בציור ג' קוים - ימין ושמאל ואמצע, כלול מי' ספירות בכללות, וכל ספי' וספי' מהם נפרטת לי' ספירות עד אין קץ (על דרך הנזכר לעיל בענין הי' ספירות שהם בדרך העיגולים).    והנה בחינה זאת השנית נקרא "צלם אלהים" ועליה רמז הכתוב באומרו "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים", וכמעט כל ספר הזוהר והתיקונים רוב דבריהם כולם מתעסקים בבחינה שנית הזאת בלבד כמ"ש היטב במקום אחר.

והרי בזה יתקיימו ב' הסברות הנ"ל. כי יש שתי בחינות: דרך עיגולים ודרך קוים - ושתיהם כאחד טובים, דברי אלהים חיים. ובזה יתישבו לך כמה מאמרים הנראים כחלוקים זה עם זה בענין סדר ומצב הי' ספירות.    גם יתבאר לך החקירה הנ"ל איך יהיה ראש וסוף, מעלה ומטה בענין הי' ספירות. והנה הוא מבואר בכל ב' בחינות אלו. האחד בחינת הי' ספירות בציור עגולים זה תוך זה, וזו פשוט הוא שעיגול הסובב על כולם שהוא גלגל הכתר הנה הוא דבוק עם האין סוף יותר מכולם ולכן משובח. אמנם גלגל הב' הנקרא חכמה יש הפסק בינו ובין האין סוף, והוא גלגל הכתר -- לכן מעלתו למטה ממעלת הכתר. וכן גלגל הבינה הוא רחוק מן האין סוף שיעור ב' עיגולים, ומעלתו למטה ממעלת החכמה. ועל דרך זה כל עיגול ועיגול מכל העולמות כולם אשר בתוך החלל -- כל הקרוב אל אור אין סוף יותר מחבירו הוא עליון מאד ומשובח מחבירו, עד שנמצא כי העוה"ז הארציי החומרי הוא נקודה האמצעי תיכונה תוך כל העיגולים כולם בתוך כל המקום החלל ואויר הפנוי הנ"ל, וגם הוא מרוחק מן האין סוף הרחקה גמורה יותר מכל העולמות כולם. ועל כן הוא כל כך גשמי וחומרי בתכלית הגשמיות עם היותו נקודה אמצעית בתוך כל העיגולים. והבן זה היטב.

ועוד יש סיבה ב', היא קרובה אל הנ"ל. כי הנה נתבאר איך הקו הנמשך מן האין סוף היה מתפשט ואח"כ מתעגל ומתפשט יותר למטה ומתעגל עד סיום תכלית כל העיגולים. ועיגול המתהוה ראשון במקום ראשית הקו הנה הוא מעולה ומשובח מכל העיגולים אשר תחתיו כי הנה הוא נמשך מראש הקו. ועוד כי הנה הוא מקבל הארה בהיותו במקום גבוה יותר מכולם. וזה העיגול העליון שבכולם יהיה נקרא "מעלה", והעיגול היותר פנימי הוא אמצעי ותיכון שבכולם. אשר הוא תחתון שבכולם, אשר הוא מקבל האור מתחתית הקו - ההוא יהיה נקרא "מטה".

[ובענף ג' בענין יו"ד עיגולים דעולם הנקודים יתבאר איך גם בחינת י' ספירות של העיגולים יש בהם בחינת קוים ממש עם היותם עיגולים, מלבד בחינת הי' ספירות של היושר הנעשה בציור מראה אדם ע"ש. ושם תכלית דרוש העיגולים. ושם יתבאר לך איך גם בי' ספירות העיגולים יצדק בהם ימין ושמאל ואמצע עם היותן כדמיון עיגולים זה תוך זה.]

והנה גם בבחינה ב' של יושר שהוא בציור אדם, יצדק שם "מעלה ומטה פנים ואחור", כי פשוט הוא שהקרוב אל ראשית הקו יהיה ראש ושלמטה ממנו יהיה גוף ושלמטה ממנו יהיה רגלים, וכיוצא בשאר פרטי פרטות. [ובענף ג' יתבאר ג"כ בענין יו"ד עיגולים דאדם קדמון ע"ש.]

והנה ענין זה שנתבאר בענף זה איך כל העולמות הם בבחינת עיגולים זה תוך זה כגלדי בצלים והוא בחינה א' - נרמז בזוהר בהרבה מקומות ובפרט בפרשת ויקרא (דף ט ויו"ד) איך אפילו הרקיעים והארצות כגלדי בצלים זה תוך זה, עי"ש. וכן בפרשת בראשית (ח"א יט, א) וז"ל כולא אצטריך קוב"ה למברי עלמא בהו ולאתתקנא עלמא בהו וכלא מוחא לגאו וכמה קליפין חפיין למוחא וכל עלמא כגוונא כו' כולא איהו דא לגו מן דא ודא לגו מן דא כולי     והרי מוכרח איך כל העולמות זה סובב לזה וזה סובב לזה. ואע"פ שמשם נראה להיפך, שהיותר פנימית הוא מוח והחופף עליו הוא הקליפה הגרועה ממנו -- עכ"ז אם תפקח עיני שכלך תבין ותראה כי מאמר זה מדבר בערכנו אנחנו שוכני ארץ התחתונה אשר היותר קרוב אלינו הוא הנקרא קליפה הסובבת בערכינו אל המוח אשר לפנים ממנו, והוא גלגל הסובב עליו. ואח"כ עוד גלגל אחר היותר פנימי ממנו בערכנו והוא המוח אל הגלגל האחר. וכן עד"ז עד אשר נמצא כי האין סוף לפנים מכל הנאצלים והוא מוח פנימי לכולם וכל הנאצלים קליפין ולבושין אליו והגלגל היותר קרוב אלינו הוא החיצון שבכולם ונקרא קליפה על כולם. האמנם בבחינת העולמות בעצמם אינו כך, אלא הפנימי שבכולם הוא הקליפה והסובב על כולם הוא המוח.

גם במאמר זה יובן הבחינה הב' הנקרא "ציור אדם ביושר" שכולל כמה עולמות כנזכר בספר הזהר (פ' תולדות דף קל"ד) וכמה דב"נ איהו אתפלג לכמה שייפין וכולהו קיימין דרגין על דרגין מתתקנין אילין על אילין וכולהו חד גופא ה"נ עלמא . [ובענף ד' נבאר איך כל הבחי' מצטיירין בציור אדם והם דא לגו מן דא ודא לגו מן דא. עתיק לגו מן אריך אנפין, ואריך אנפין לגו מן אבא ואמא, ואבא ואמא לגו וכו' עד סוף כל המדרגות. ושם יובן היטב כפי [נ"א בחי'] היותן דא לגו מן דא, דא מוחא ודא קליפה, עי"ש היטב] הרי נתבאר ענין שתי בחינות שיש בי' ספירות -- אחד בחינת עיגולים, ואחד בחינת יושר כמראה אדם.


מהדורא תנינא[עריכה]

מקור המאמר בספר אוצרות חיים שער העיגולים

הקדמה אחת כוללת מן האין סוף עד הזעיר אנפין.

דע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אור אין סוף ב"ה. ולא היה שום חלל ושום אויר פנוי אלא הכל היה אור אין סוף. וכשעלה ברצונו להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים לסיבה נודעת (והוא ליקרא רחום וחנון וכיוצא, ואם אין בעולם מי שיקבל רחמיו ממנו איך יקרא רחום. וכן עד"ז שאר הכנויים), הנה צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי אל הסביבות והצדדים ונשאר חלל בנתיים. וזה היה צמצום א' של המאציל העליון. וזה המקום חלל עגול בשוה מכל צדדין עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך עגול זה ואור אין סוף מקיפו בשוה.

והנה כאשר צמצם עצמו, אז דרך צד אחד מן החלל המשיך דרך קו אחד ישר, דק, כעין צנור אור א', הנמשך מן האין סוף אל תוך החלל וממלא אותו; אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך החלל ובין אור האין סוף המקיף את החלל - שאל"כ יחזור הדבר לכמות שהיה ותחזור ותתחבר האור הזה שבתוך החלל עם האין סוף כבראשונה יחד. ועל כן לא נתפשט ונמשך האור רחב אל תוך החלל רק דרך קו אחד דק לבד, ודרך קו הזה נמשך ויורד אור אין סוף אל תוך החלל העגול שהוא הנאצל ועי"כ מתדבק המאציל בנאצל יחד. ולא עוד אלא אע"פ שכל האצילות עגול והאין סוף מקיפו מכל צדדיו בשוה, עם כל זה אותו המקום הנשאר דבוק בו ממש ונמשך ממנו ראש הקו הזה נקרא "ראש האצילות העליונה" וכל מה שנמשך ונתפשט למטה נקרא "תחתית האצילות", ועי"כ נמצא שיש בחינת 'מעלה ומטה' באצילות, דאל"כ לא היה בחינת ראש ורגלים, מעלה ומטה, באצילות.

והנה האור הזה המתפשט תוך החלל הזה הנה הוא נחלק לב' בחינות:

  • האחד הוא שכל האורות שבתוך החלל הזה מוכרח הוא שיהיה בבחי' עגולים, אלו תוך אלו. והמשל בזה:
    • אור ספירת הכתר עיגול א', ובתוך עיגול זה עגול-חכמה וכיוצא בזה, עד תשלום י' עגולים שהם י' ספירות דאדם קדמון.
    • ואח"כ י' עגולים אחרים והם י' ספירות דעתיק.
    • ואח"כ בתוכם י' עגולים אחרים, והם י' ספירות דא"א.
    • ואח"כ בתוכן י' עגולים אחרים והם י' ספירות דאבא, אלו תוך אלו;
    • עד סיום כל פרטי אצילות.
וכל עגול מאלו יש אור מקיף אליו כמוהו ג"כ, עגול אחר כמוהו. נמצא שיש אור פנימי ואור מקיף, וכולם בבחי' עגולים.


  • והבחינה הב' הוא כי הנה באמצע כל האצילות, העגול הזה מתפשט דרך קו ישר (בחינת אור) דוגמת העגול ממש רק שהוא ביושר ויש בו בחינת אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן וכולם ביושר. ולבחי' זו קראו בתורה "את האדם בצלמו בצלם אלהים" כמ"ש "ויברא אלהים את האדם בצלמו וגומר" כי הוא קו ישר ומתפשט בדרך קוים. וכמעט כל ספר הזוהר והתיקונים אינם מדברים אלא בזה היושר, כמ"ש בע"ה:


ודע כי יש בזה האצילות מיני עולמות לאין קץ ואין עתה ביאורם, אבל נתחיל עתה לבאר עוד פרט אחד הכולל כל מציאות החלל הזה וממנו מתפשטים כל העולמות כמ"ש בע"ה, והוא בחי' מציאות אדם קדמון לכל הקדומים הנזכר בספר הזוהר ותיקונים, ואחריו נמשך סדר כל המדרגות כולם.

דע כי בזה החלל נאצל אדם קדמון לכל הקדומים ויש בו מציאות י' ספירות והם ממלאין כל החלל הזה. אמנם בתחלה יצאו י' ספירות דרך עגול - אלו תוך אלו - ואח"כ בתוך העיגולים נמשך דרך יושר כציור אדם אחד באורך כל העגולים הנ"ל בציור הזה, ואין אנו עסוקים כלל בבחינת עגולים רק בבחינת יושר לבד (ולקמן אבאר בע"ה עוד מציאות העגולים והיושר מה עניינם). והנה ע"י הצמצום הזה הנ"ל אשר נעשה האדם הנ"ל היה בו בחי' עצמות וכלים, כי צמצום האור גורם מציאות הוויות הכלים (כמו שיתבאר לקמן בע"ה. ואין לנו רשות לדבר יותר במקום גבוה כזה, והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כמו שיתבאר בע"ה בדרושים אחרים הבאים לפנינו). ואמנם אינו כלי ממש אלא שבערך האור שבתוכו נקרא "כלי". אמנם הוא זך ובהיר בתכלית הזכוך והדקות והבהירות.

והנה האדם קדמון הזה מבריח מן הקצה אל הקצה; מן קצה העליון עד קצה התחתון (פי' ולא עד בכלל), בכל חלל האצילות הנ"ל. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמ"ש בע"ה. אבל בבחי' פנימית ועצמותו של אדם זה אין אנו רשות לדבר בו ולהתעסק כלל. אמנם נתעסק ונדבר במה שנאצל ממנו והוא כי הנה להיות אור אין סוף גדול מאד לכן לא היו יכולין לקבל אם לא באמצעות האדם קדמון הזה, ואפילו מזה האדם קדמון לא היו יכולין לקבלו אם לא אחר יציאת האור חוצה לו דרך הנקבים והחלונות שבו, שהם: אוזן, חוטם, פה, עינים כמו שיתבאר בע"ה:


  1. ^ אמר מאיר בערכינו אמר הרב זה וק"ל



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל