אוצרות חיים/שער העיגולים
הקדמה אחת כוללת מן הא"ס עד ז"א. דע כי תחלת הכל היה כל המציאות אור פשוט ונקרא אי"ן סו"ף ולא היה שם שום חלל ושום אויר פנוי. אלא הכל היה אור הא"ס. וכשעלה ברצונו (נ"א הפשוט) להאציל הנאצלים לסיבה נודעת והיא להקרא רחום וחנון ארך אפים וכיוצא, כי אם אין בעולם מי שיקבל רחמים ממנו איך יקרא רחום, וכן עד"ז בכל הכנויים. ואז צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז אמצעית שבו ושם צמצם עצמו אל הצדדין והסביבות ונשאר חלל בנתיים, וזה היה צמצום הראשון של המאציל העליון וזה מקום החלל הוא עגול בהשואה אחת מכל צדדיו, עד שנמצא עולם האצילות וכל העולמות נתונים תוך החלל הזה. ואור הא"ס מקיפו בשוה מכל צדדיו. והנה כאשר צמצם עצמו אז דרך צד אחד מן החלל העגול הזה המשיך אור דרך קו אחד ישר דק כעין צנור אחד אור הנמשך מהא"ס אל תוך החלל הזה וממלא אותו. אבל נשאר מקום פנוי בין האור שבתוך חלל זה ובין אור הא"ס המקיף את זה החלל כנז' שנתצמצם אל צדדיו וסיום הקו הזה למטה אינו נוגע ג"כ באור הא"ס עצמו שאם לא כן יחזור הדבר לכמות שהיה ויחזור ויתחבר האור הזה שבתוך החלל עם אור הא"ס יחד כבראשונה. ועל כן לא נתפשט ונמשך האור הזה ברוחב אל תוך החלל רק דרך קו אחד דק לבד כנז' ודרך הקו הזה נמשך ויורד אור הא"ס המאציל אל תוך החלל העגול הזה שהוא הנאצל וע"י כן מתדבקים המאציל בנאצל יחד ולא עוד. ואעפ"י שכל האצילות הוא עגול והא"ס מקיפו בשוה מכל צדדיו עכ"ז אותו המקום שנשאר דבוק בו ונמשך ממנו ראש הקו הזה שם נק' ראש האצילות ועליונו וכל מה שמתפשט ונמשך למטה נק' תחתוניות האצילות ועי"כ נמצא שיש בחי' מעלה ומטה באצילות שאם לא כן לא היה בחי' מעלה ומטה וראש ורגלים באצילות.
והנה האור הזה המתפשט בתוך החלל הזה נחלק לב' בחי':
- האחת היא כי הנה כל האורות שבתוך זה החלל הוא מוכרח שיהיה בבחי' עיגולים אלו בתוך אלו. והמשל בזה אור ספירת הכתר הוא עיגול אחד ובתוכו עיגול אחר והוא ספירת החכמה וכן עד"ז עד תשלום עשר עיגולים שהם י"ס דאריך. ואח"כ בתוכם עשר עיגולים אחרים והם עשר ספירות דאבא אלו בתוך אלו עיגול בתוך עיגול עד סיום כל פרטי האצילות ולכל עיגול מאלו יש אור מקיף אליו עגול ג"כ כמותו ונמצא שיש אור פנימי ואור מקיף וכולם בחי' עיגולים.
- והבחינה הב' היא כי הנה באמצע כל האצילות הזה העגול מתפשט דרך קו הישר בחי' אור דוגמת העיגול ממש רק שהוא ביושר ויש בו בחי' אריך ואו"א וזו"ן וכולם ביושר ולבחי זאת הב' קראה התורה את האדם "צלם אלהים". כי הוא קו ישר מתפשט דרך קוים וכמעט שכל ס' הזוהר והתי' אינו מדבר אלא בזה היושר וכמ"ש לקמן.
ודע כי בזה האצילות יש מיני עולמות לאין קץ ואין אנו עתה בביאורם אבל נתחיל לבאר עתה פרטי אחד אשר הוא כולל כל מציאות החלל הזה וממנו מתפשטים כל העולמות כולם כמו שנבאר בע"ה. והוא בחי' מציאות אדם קדמון לכל הקדומים הנז' בזוהר ובתי' ואחריו נמשך סדר כל המדרגות כולם.
דע כי בזה החלל נמצא (ס"א נאצל) זה האדם הנק' קדמון לכל הקדומים כנז', ויש בו מציאות עשר ספירות והם ממלאות את כל החלל הזה. ואמנם תחילה יצאו עשר ספירותיו בדרך עיגולים אלו בתוך אלו ואח"כ בתוך העיגולים נמשך דרך קו היושר ציור אדם אחד בעשר ספירות באורך כל העיגולים הנזכרים
| סדר העיגולים והיושר, מכתב יד הרח"ו |
כציור הזה:
ואין אנו עוסקים כלל בעיגולים רק בבחי' היושר בלבד. ולהלן נבאר מציאות העיגולים והיושר מה עניינם.
והנה על ידי צמצום הזה הנזכר כאשר נעשה האדם הנזכר היה בו בחינת עצמות וכלים כי צמצום האור גרם עשיית והויית הכלים כמו שנבאר לקמן בעזרת האל ואין לנו רשות לדבר יותר במקום גבוה הזה והמשכיל יבין ראשית דבר מאחריתו כאשר נבאר בע"ה בדרושים אחרים הבאים לפנינו האמנם אינו כלי ממש אלא שבערך האור שבתוכו נק' כלי אמנם הוא זך ובהיר בתכלית הבהירות והדקות והזיכוך.
והנה האדם קדמון הזה הוא מבריח מן הקצה העליון עד קצה התחתון (פי' ולא עד בכלל) בכל חלל האצילות הנזכר. ובזה האדם נכללין כל העולמות כמו שנבאר לקמן בע"ה והנה בבחי' פנימיותו ועצמותו של האדם הזה אין אנו רשאים להתעסק כלל, אמנם נתעסק ונדבר במה שנאצל ממנו. והוא כי הנה להיות אור הא"ס גדול מאד לכן לא היו יכולים לקבלו אלא באמצעות זה האדם קדמון ואפילו מזה האדם קדמון עצמו אין מציאות לקבלו אלא אחר יציאת אורו חוצה לו דרך הנקבים והחלונות שבו שהם האזנים והעינים החוטם והפה וכמו שנבאר למטה בעזרת האל: