122
התקנות אחר החרבן
אלא דבר הנוהג בזמן הזה, והוא הי׳ מפרש כל מקום שיש בו בית דין לאו דוקא סנהדרין (כלומר לאו דוקא מקום הוועד של שבעים ואחד) אלא בית דין מופלג וגדול בדורו ולא נהגו תלמידיו אחריו לעשות כן."
והנה כי כן היו החוקרים האלה יכולים לעשות את רב אלפס ז"ל לרעפארמאטאר יותר גדול מרבן יוחנן בן זכאי, כי רבן יוחנן בן זכאי עשה זה בארץ ישראל ורב אלפס הורה כן בערי ספרד.
ואם יש קץ לדברי רוח וסוף לכל הדברים בטלים אשר קראו בשם חקירה.
והרא״ש ז"ל יסיים ויאמ־ "ולא נהנו תלמידיו אחריו לעשות כן".
ולדעתי הדבר פשוט שלא עשו כן לפי שגם אם היום יעשו זה רק ראשוני ראשי הדור, יבוא מזה כי מחר יעשו כן הבינונים, ולבסוף יעשה כן כל דיין בעירו.
ואחרי אשר הסרנו כל מכשול מדרכי החקירה נוכל לדבר על דבר התקנות עצמם גם על זמנם גם על ענינם.
פרק לא
בגמ׳ במס׳ ראש השנה דף ל"א נחשבו תשע תקנות על שם רבן יוחנן בן זכאי.
וכבר הערנו כי אחדים מהתקנות האלה באו במשנה ויתרם בברייתות.
אבל הנה במשנה סוכה דף מ"א (פ"ג משנה י״ב) באו רק שתי תקנות יחד, אף שהאחת אין לה ענין כלל במס׳ סוכה, ואף שאין לשתי התקנות האלה דבר זו עם זו, ולשון המשנה שם:
"בראשונה הי׳ לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור."
וזה פלא שהרי יום הנף כולו אסור דבר אין לזה עם שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, ואם באו לחשוב תקנותיו של רבן יוחנן בן זכאי הלא יש עוד הרבה.
וכבר הרגיש בזה הר"ן והתוס׳ יום טוב מלא אחריו לבאר הדבר יותר וכתבו:
"ושיהא יום הנף וכו׳ במשנה ג' פ"ד דראש השנה קתני הרבה תקנות שהתקין ואילו שתי תקנות דהכא מתני בהדדי ומשמע שתקנם ביחד והילכך הכא דמייתי הראשונה אגב תני נמי לשניה דעמה אבל במשנה ה׳ פ״ק י׳ דמנחות דאיצטריך לסיפא לא תני רישא אגב סיפא, הר"ן אלא שהוצרכתי להוסיף קצת"
אלה דברי התוס׳ יו"ט שם.
אבל הנה גם אחר זה נשארו הדברים בלא ביאור.
כי איזה רישא וסיפא יש בשתי תקנות ואחרי שבאו יהד במס׳ סוכה מפני שנתקנו יחד, אם כן הלא אף כן הי׳ צריך להיות גם במס׳ מנחות, ומדוע בא במנחות רק זה לבד "שיהא יום הנף כולו אסור".
וכן הדבר כדבריהם דשתי התקנות האלה נתקנו יחד, אבל הצעת הדבר כך הוא:
המקדש נחרב בחדש אב, ועל כן באמת יש לנו בזה רישא וסיפא, כי אחר חדש אב ואלול בבוא מועד חג הסוכות תקן שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש.
