התקנות אחר החרבן
סב
ויחד עם זה הודיע אז ברבים, ודרש להם להודיעם כי בבוא מועד חג המצות, והעומר אינו נקרב, יהי׳ מעתה יום הנף כולו אסור כי עתה אין לנו עומר המתיר מיד אחר ההקרבה.
והוכרח להודיע זה עתה, לפי שלא כל הבאים אז יבואו אחר זה בחג המצות, וגם כי ישמעו רחוקים וידעו ולא יכשלו באיסור, ובפרט בהיות אז עוד כל סדרי המדינה מהורסים, ואי אפשר הי׳ לסמוך להודיעם בשעה האחרונה.
והרמב״ם(נז) הרי״ף והרא״ש כולם פסקו דיום הנף אסור מדאורייתא, והוא כדברי ר׳ יהודה במשנתנו, אשר באמת כן הוא מסקנת הגמ׳ דאך זה דעת רבן יוחנן בן זכאי, ואין זה תקנה מדרבנן כי אם דין גמור, והודיע ברבים שעתה אשר המקדש נחרב ואין לנו עומר להתיר אסור כל היום מדאורייתא.
ומזה עצמו הדבר מבואר שהי׳ זה בשנה הראשונה אחר החרבן שאחרי שזה אסור מדאורייתא בודאי שלא הניח להם להכשל, כי אם שדרש להם והודיעם מזה בשנה הראשונה לאפרושי מאיסורא.
והלשון במשנה במנחות שם הוא:
"משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן(נח), משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, אמר ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר (ויקרא כ"ג) עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן מפני יטד.ן יודעין שאין בית דין מתעצלין בו“.
ולא יוכל להיות ספק שלא יחלוק ר׳ יהודה על רבן יוחנן בן זכאי וסייעתו.
ומחלוקתו הוא על תנאי המתיבתות, ודברי ר׳ יהודה הם ששלא כדין נקטו על זה לשון התקין שהרי זה אסור מדאורייתא.
ומסקנת הגמ׳ במס׳ סוכה מ"א ומנחות ס"ח דגם תיק לא פליג, ואין כאן מחלוקת בדברי רבן יוחנן בן זכאי.
"רב נחמן בר יצחק אמר רבן יוחנן בן זכאי בשיטת ר׳ יהודה אמרה (לדברי הכל) דאמר מן התורה הוא אסור וכו׳ ומי סבר ליה כוותיה (לדברי ת"ק) וכו׳ דתנן וכו׳ ר׳ יהודה הוא דקטעי (בלשון הקבוע) הוא סבר מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר, והא התקין קאמר (בדברי ת"ק דר' יהודה) מאי התקין דרש והתקין."
והוא מסקנת הגמ׳ גם במנחות גם בסוכה.
ורש"י ז"ל בסוכה שם על "דרש והתקין" כתב "דרש המקרא עד ועד בכלל והתקין לפי שהי׳ רגילים לאכול חדש מחצות ולהלן כשהי' הבית קיים עד עכשיו הוצרך לתקן".
וכבודו הגדול של רבינו במקומו אבל לא נוכל להבין ענין לזה, כי דרש היינו "דרש המקרא".
וכי מניין ידעו זה שהוא עצמו חידש זה מדעתו ומסברתו ולא קבל זה מרבותיו שכן הדין.
הערה (נז): עיין רמב״ם פרק י׳ מהלכות מאבלות אסורות הלכה ב׳ וברי"ף ורא״ש סוף מס׳ פסחים ובטור יו"ד סימן רצ"ג.
הערה (נח): זה הי׳ לשון יסוד המשנה וזה הוא שאלת ר' יהודה מיסוד המשנה "מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן" האמור במשנתנו.
