124
התקנות אחר החרבן
וגם כי אם כן חסר העיקר בתירוץ הגמ׳ שמפני שדרש כן מקרא על כן יתכן על זה לשון התקין.
אבל כן הדבר כי לא יחסר כלום בתירוץ הגמ׳ כי "דרש" היינו "דרש לרבים״ כמו שבא הלשון הזה "דרש" במקומות הרבה בגמ'.
כמו לדוגמא בחולין דף ק' "אוקי רב אמורא עליה ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה״.
והנה אין בזה לא מקראות ולא דרשות, כי אם רק זאת שהודיע ברבים שהדין כך וכך.
ועיין סוטה דף ל״ט "וכי מהדר אפי׳ (כהן) מצבורא מאי אמר אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש רבש״ע עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו" וכו׳.
ועיין ביצה כ״א ״אדבריה רבא למר שמואל ודרש מזמנין את העכו"ם בשבת ואין מזמנין את העכו"ם ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו".
ועיין פסחים דף קט״ו "אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש נטל ידיו בטבול ראשון נוטל ידיו בטבול שני".
ועיין ע"ז דף ל"ו "דכי אתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ואמר דרש ר׳ שימלאי בנציבין שמן ר׳ יהודה ובית דינו נמנו עליו והתירוהו".
ועיין ביצה כ"ט "אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב אבל קודר הוא" וכו׳.
ובמס׳ חולין י"ד על המשנה "השוחט בשבת וביום הכפורים אף על פי שמתחייב בנפשי שחיטתו כשירה" בא בגמ׳ "אמר רב הונא דרש חייא בר רב משמיה דרב אסורה באכילה ליומא".
ובכל זה אין הכונה כי אם הודיע לרבים ואין כל זה ענין לדרשי דקרא.
ועיין פסחים דף ל׳ "דאמר שמואל להני דמזבני כנדי אשוו זביני אכנדיכי ואי לא דרשינא לכו כר׳ שמעון(נט).
וכן הנם דברי הגמ׳ על רבן יוחנן בן זכאי "מאי התקין דרש והתקין" ובלשונו של רש״י ז"ל "והתקין לפי שהיו רגילים לאכול חדש מחצות ולהלן (כל הרחוקים) כשהי' הבית קיים עד עכשיו הוצרך לתקן".
וכן הדבר כלשונו של רש־י ז"ל שעשו כן "עד עכשיו" לפי שכל זה הי׳ בשנה הראשונה אחר החרבן וכמבואר.
הערה (נט): ומענין הזה עצמו הם גם דברי הגמ׳ בפסחים דף ע׳ ״תניא יהודא בן דורתאי פירש וכו׳ אמר וכו׳ תמיהני על שני גדולי הדור שמעי׳ ואבטליון שהם חכמים גדולים ודרשנין גדולים ולא אמרו להם לישראל חגיגה דוחה את השבת".
והחכם ווייס בח"א עמוד 153בנה על זה מצודים גדולים וכתב כי ״בימי שמעיה ואבטליון החלו לפלוס מסילות חדשות בדרישות התורה ואלה שני הראשים היו מתוארים בשם הכבוד ״דרשנים גדולים״.
ואיזה חקרנים הלכו אחריו וכולם יחד בנו מזה מגדלים גדולים בנוגע להדרשות מקראי, כי אז הותחל זה, ואין כל זה כי אם דברים בטלים, ובכל הש״ס אין דרשות מקראי משמעיה ואבטליון.
והכונה ״דרשנים גדולים״ כמו שנתבאר בפנים, דורשים בפני העם להודיעם חוקי התורה ומשפטיה וכמו גם בפסחים דף כ"ו:
״דתניא אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כלו״ וכו׳.
וכן ממש הכונה גם אצל שמעי׳ ואבטליון והן באמת דברי יהודא בן דורתאי ולשונו ״ולא אמרו להם לישראל" והדברים פשוטים ומבארים את עצמן.
