התקנות אחר החרבן
סא
ולא שמע את אשר ידבר, ככל דרכי החוקרים הבאים להונות את ישראל מנחלתו.
שהרי האיסור לתקוע בראש השנה שחל בשבת הדבר מפורש שנעשה בימי הבית ולא לאחר מכאן, והוא הלא ידבר על האיסור, והיינו על הנעשה בימי הבית.
כי כל דבריו הם איך אסרו לתקוע ובטלו מצות עשה מכל ישראל בשביל חשש שמא יטעה איש אחד,
והדבר הזה הלא נעשה דוקא בימי הבית ולא לאחר מכאן שהרי הן דברי המשנה שם ד׳ כ"ט:
"יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש שם בית דין."
ומבלי לראות את אשר בין עיניו בא ויאמר לגמרי ההיפך, כי לאחר החרבן אסרו לתקוע בשבת שמא יעביר ד׳ אמות ברשות הרבים ולא חשו למצות עשה מפני שאז בטלו המצות(נו).
אבל הלא הדבר להיפך, שהתקנה היתה בימי הבית, בזמן שישבו על אדמתם, המקדש בבנינו כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל בשלותם.
והחכם המזייף הזה בהיותו לפנים חכם תלמודי, לכל הפחות הי׳ סגנון דבריו מתוך האיסור ועיקר התקנה אשר אסרו זה בשבת,
אבל החוקרים החדשים אשר היו כבר רחוקים מידיעה הפכו הדבר ויביאו ראיתם ממה שחייבו לתקוע במקום בית דין שאין שם חשש שמא יעבירנו על כן מבואר להם שרבן יוחנן בן זכאי נאר מקדשו ויבטל דין התורה,
מבלי לדעת את דבר האיסור של התקנה הראשונה שהיתה רק גזירה מדרבנן שמא יעבירנו ד׳ אמות ברשות הרבים, ובמקום בית דין בכל מקום שהם אין השש זה.
ולשונו של הרמב״ם ז"ל בה׳ שופר פ"ב ה״ה "כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין."
והרא"ש ז“ל בראש השנה פרק ד׳ סי׳ א׳ כתב:
"אמרו עליו על רב אלפס ז"ל שהי׳ תוקע בראש השנה שחל להיות בשבת וכן משמע בהלכותיו שהביא מימרא דרב הונא ועם בית דין ואין דרכו להביא
ד' אלקיך שמה אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך ד׳ אלקיך וכו׳ כי תשמע בקול ד׳ אלקיך לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה כי תשוב אל ד׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך."
וכמה נתפלא לראות כי תורת ד׳ תמימה לא השאירה דבר ותדבר אלינו דברים ברורים ללמוד ולדעת ועלינו רק לפתוה עין ולראות.
וכל הדברים מפורשים כי ידובר בימי הגלות וכי קיום דבר ד׳ שם כבארץ "לשמור מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה״, ״ככל אשר אנכי מצוך היום״.
הערה (נו): ומתוך ראיתו הגדולה הזאת על אחר זמן החרבן אשר אז בטלו המצות אצל הכותב הזה בא בנשימה אחת ומגלה כל לבו ויאמר מיד אחר זה:
"כי יש כח ביד בית דין מזמן עזרא ואילך כי הכתוב מסרו לחכמים לאחר הגלות וכחם חזק אם לטעת ואם לעקור וכשאנחנו נחזור להתיר הנטילה והתקיעה אתי לזלזולי לפיכך מניחין אותן במנהגן.״
אבל כמדומה לנו הי׳ עזרא בימי הבית ומה ענין לכל הכרכורים האלה אשר לא באו כי אם להטעות את ישראל.
