120
התקנות אחר החרבן
קבוע והוא שיהי׳ סמוך בארץ ישראל תוקעין בו בשבת וכו' ולמה תוקעין בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבואו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותן.״
וכל הדברים פשוטים ויבוארו עוד לפנינו.
אבל החוקרים החדשים ראו בכל מקום רק את מחשבת לבם, וימצאו גם בדבר הזה יתד להתלות, כי רבן יוחנן בן זכאי שנה דת ודין ויתן ליבנה כל כח הבית דין הגדול שבלשכת הגזית.
ויאמר לנו החכם גרעץ ח״ד עמוד 15על רבן יוחנן בן זכאי:
"הוא עשה כי יבנה יהי׳ לה רוב זכיות ירושלים בעניני הדת ובתוך שאר דברים עשה גם זאת כי תקיעת שופר יתקע גם שם בראש השנה שחל בשבת כמו שהי׳ לפני זה בעיר הקדש."
וכמושבע ועומד יבוא אחריו החכם ווייס בעמוד 37ויאמר:
"אבל כבר מתחלה הרגיש רבן יוחנן בן זכאי כי תקונו החדש צריך חיזוק ויעש לו זה בתקנה אחרת ותקן שיבנה (תהי׳) כירושלים לענין שתוקעין בה בשופר בראש השנה שחל להיות בשבת וכו׳ אין זאת אלא שחפץ לאשר ולקיים את הבית דין שיסד ולהודיע שקביעת בית דין הגדול עיקר הוא גורם קדושת המקום לענין שיחשב כירושלים."
ונפלא הדבר, הראשון אשר החל להיות גבור ציד בישראל המזייף על שם הרא"ש את הספר בשמים ראש, הנה כדי לבוא אל המטרה לאמר שהמצות לא ניתנו כי אם בארץ בזמן שיד ישראל תקיפא, הביא ראי׳ שאיך בטלו מצות עשה של שופר מפני חשש רחוק שמא ישכח ויעביר ד׳ אמות ברשות הרבים, על כרחך הי׳ מפני שנתבטלו המצות,
והחוקרים האלה בבואם לאמר כי רבן יוחנן בן זכאי שנה דת ודין יביאו ראי׳ להיפך איך התיר לתקוע בבית דין במקום שאין חשש שמא יעבירנו, על כן מבואר שהותרה הרצועה.
וכמה גדול כחם של כל החוקרים האלה אשר אין נסתר מחמתם ויכולים להביא ראיה מדבר והפוכו.
ובעל בשמים ראש בסי' שנ"ט יאמר:
"שאלתי את פי מורי בכמה איסורי הוצאה אנו סומכין על שאין לנו רשות הרבים מעתה למה לא יתירו בית דין את התקיעה ואת הלולב בשבת שכל עיקרו אינו אסור אלא שמא יוציאנו או יעבירנו, והשיב לי וכי יעלה על הדעת לפי הפשוט שמשום איש אחד שיטעה ראוי לעקור מצוה מכל ישראל אלא שבתחלת מתן תורה ניתנו המצות לעשותם בארץ בזמן שיושבים עליה ולאחר מכאן מסרס הכתוב לחכמים יודעי העתים(נה) והם ראו לחזק ביותר את השבת כי הוא היותר עיקר וחיוב לנו ולפיכך כל שאפשר שיבוא שום קלקול על ידו בזמן מה עקרו אפי׳ מצוה."
הערה (נה): בחפזו שכח פרשה שלמה בתורה בספר דברים ל׳:
"והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ד' אלקיך שמה ושבת עד ד' אלקיך וכו' ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך ושב ד' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך
