עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. I. 1910.pdf/203

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה


ביצה פ"ד מ"ו שכל מה שבחצר מוכן הוא.

ריש תענית שמזכירין גשמים מיו"ט הראשון של חג.

יבמות פ"ח מ"ד שסריס חמה יש לו רפואה ולא סריס אדם.

שם פי"א מ"ב שחליצה בלילה פסולה, ובשמאל כשר.

שם פי"ג מ"ז מלמדין את הקטנה שתמאן בו.

שם ספ"טז שאין משיאין אשה ע"פ עד אחד.

כתובות פ"א מ"ו, מ"ז, מ"ח, מ"ט מחלקותן הנודע שר"ג ור"א נאמנת ור"י אמור לא מפיה אנו חיין.

שם פ"ה מ"י זמנו עונה.

נדרים פ"ט מ"א פותחין בכבוד אביו, ושם מ"ו פותחין בנולד.

סוטה רפ"א מקנה ע"פ שנים ומשקה ע"פ עד אחד.

שם פ"ג מ"ד כל המלמד בתו תורה כאלו למדה תפלות.

שם רפ"ו אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובת.

שם פ"ט מ"ג שמוליכין הראש אצל הגוף ושם מ"ד שמודדין מטבורו.

גיטין רפ"א אף מכפר לודים ללוד.

שם רפ"ט אפילו לא נתגרשה אלא מאשה ה"ז מגורשת.

קידושין פ"א מ"ד בהמה דקה נקנית בהגבהה.

שם פ"א מ"ט חדש אסור מן התורה בחו"ל.

שם פ"ג מי"ג ממזר שנשא שפחה ה"ז עבד ממזר.

ב"ק פ"ו מ"ד בענין דליקה ט"ז אמות.

ב"ב ספ"ג מותר לחפור בור בר"ה כדי שתהא עגלה עוברת.

שם פ"ד מ"ד המוכר את החצר לא מכר אלא אוירה של חצר.

סנהדרין פ"א מ"ד כל הקודם להורגן זכה.

שם פ"ו מ"ד כל הנסקלין נתלין.

שם פ"י מ"ג דור המדבר יש להן חלע"הב.

שבועות פ"ב מ"ה שאינו חייב על העלם מקדש.

עדיות פ"ו מ"ג כזית בשר הפורש מאבר מן החי מטמא.

שם פ"ז מ"ז קלל את חטאת שנתנו ע"ג השרץ מטהר.

שם פ"ז מ"ו ולד שלמים לא יקרב שלמים.

שם פ"ז מ"ז בתנור של עכנאי ר"א מטהר.

ע"ז פ"ג מ"ט יוליך הנאה לים המלח.

חולין פ"ב מ"ז השוחט לעכ"ום שחיטתו פסולה.

שם פי"ב מ"ב קורא זכר מחייב לשלח.

בכורות פ"א מ"ו מת פטר חמור יקבר.

נדה פ"א מ"ג ד' נשים דיין שעתן.

שם פ"ד מ"ד המקשה נדה ה"ז יולדת בזוב.

וכל הלכותיו בברייתות ותוספתות מכלתא ספרא וספרי עולים לכמה מאות כדמובא בספר נחלת שמעוני. אך הוא כדרכו שלא לדקדק הביא כמה מאמרים מה ששייכים לר"א בן שמוע על שם ר"א בן הורקנוס. וגם נתייחס אליו הספר המפורסם פרקי דר"א, אבל ניתוסף עליו הרבה כי נזכרו שם הרבה שמות דאמוראים כידוע לכל.

חביריו

מלבד כל תלמידי דריב"ז ובראשם ר' יהושע ור"א בן ערך ור' יוסי הכהן ור"ש בן נתנאל, ור"ג גיסו, היה גם ר' צדוק שהיו יחד במשתה בנו דר"ג כקידושין לב: ובנדרים פ"ט מ"ו השיב ר' צדוק עליו. וכן ר' יוחנן בן נורי השיב לר"א