לדלג לתוכן

עמוד:דורות הראשונים ד.pdf/120

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הדף הזה לא עבר הגהה

‫יסוד המשנה ודברי התנאים עליה‬

רעה

וכן בנזיר פרק ו׳ משנה א׳:

״שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן".

ואחר זה שם משנה ה׳ בבואם לפרט ולפרש דברי המשנה בא עוד הפעם:

״שלשה מינים אסורים בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן חגפן, חומר בטומאה ובתנלחת וכו'״.

ובמשנה שבת פרק י״ח מ"ג בא ״וכל צרכי מילה עושין בשבת".

ושם בפרק י״ט מ״ב (ד' קל"ג) בא במשנה:

״עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין וכו'.

וכתבו שם התוס׳ ״עושין כל צרכי מילה בשבת אע"ג דלעיל נמי קתני לה בשילהי מפנין ד׳ קכ"ח התם תני לה אגב גררא דמילי דתינוק אבל הבא עיקר״.

וכבודם הגדול במקומו, אבל הדבר להיפך דשם בפרק מפנין עיקר, וזה הוא שם מיסוד המשנה אשר באו הדברים בכלל כמו שהוא ביסוד המשנה בכל מקום ״וכל צרכי מילה עושין בשבת״.

ועל זה באמת אחר זה פרק חדש שנתוסף בימי יבנה או בימי רבי ״ר׳ אליעזר אומר אם לא הביא כלי וכו'״.

ואחר זה במשנה ב' החזירו את לשון יסוד המשנה ופירשו זה ״עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין וכו׳ ונותנין עליה איספלנית וכמון וכו'״.

והאם יוכל להיות ספק שפרק ר׳ אליעזר נסדר רק על זה והרי יותחל "ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה וכו'״, ואין זכר במה ידובר כי לא הוזכר מילה כלל.

והדבר פשוט מפני דקאי על יסוד המשנה בסוף מפנין לפני זה.

וכבר נתבאר לנו כל זה שם בכרך שלישי ממקומות הרבה במשנה.

והכל הולך אל מקום אחד וכל הדברים יתאימו יחד, ויעידו על עצמם, בכל דבר המשנה, אשר העיקר שם הוא ״יסוד המשנה״ ודברי כל התנאים כולם אינם כי אם ממנה ועליה.

ובמס׳ נדה פרק ‬ו׳ משנה י"ב:

״שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי ר׳ ישמעאל ר׳ אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן ר' עקיבא אומר כדי שיהיו ניטלות בזוג״.

והדברים בולטים לפנינו שכל דבריהם רק לפרש דברי יסוד המשנה בדבר שתי שערות אשר באו שם סתם.

והם הבירורים הכוללים על יסוד המשנה אשר נתבררו בימי יבנה ובימי אושא, אלה אשר נשארו בלתי מבוררים בימי בית שמאי ובית הלל.

ובמס' מעשרות פרק ג׳ משנה ה׳:

״איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות ר׳ ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה ר׳ עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה״.

וזה לא נתפרש ביסוד המשנה מפני שבאמת יש עוד אופני חצר הרבה, החייבים והפטורים, כמו שנתוסף עוד במשנה שאחר זה:

״ר׳ נחמי׳ אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת ר׳ יוסי אומר