548
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
וכמו שנחלקו אצל יסוד המשנה הזאת כן נשאר הדבר אחר זה בפי התנאים
השונים יחד.
והר"ב שכתב שם ״ושמא אתא תנא לאשמועינן הכא דקלוסטרא טמאה דתני ברישא לאו דברי הכל היא אלא פלוגתא דר' יהושע ור' טרפון דלר׳ יהושע טהורה דכי היכי דלא משוי לה מנא לענין שבת הכי נמי לא משוי לה מנא לענין טומאה",
דבריו תמוהים כמו שכבר העיר שם גם הרב ראשון לציון ז"ל דזה כתב הר"ש רק בראש דבריו אבל אחר זה חזר בו, וכתב:
״אבל לפי סוגיא דפ' כל הכלים ד׳ קכ״ג לא יתכן כלל וכו' ולפי טעם זה אפי' ר׳ יהושע מטמא וכו׳ ור' ינאי מסיק התם וכו' והך פלוגתא נמי לא שייכי לטומאה כלל וכו'"(נו).
ומבואר שיסוד המשנה הי׳ כאן כן גם לפניהם והם נחלקו איך הדין לענין שבת.
ועל כן באמת בא במשנה עוד הפעם "והקלוסטרא" שזה הוא ממש כמו פסקא בגמרא שבא כן במקומות הרבה במשנה על יסוד המשנה כמו שכבר נתבאר לנו בכרך שלישי מעמוד 232 ולהלן ושם כבר הובאו לנו מקומות הרבה כאלה.
ועי׳ גם במס׳ אהלות פרק י"א משנה ג׳ שבא שם:
״סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהין מן הארץ פותח טפח קפולים זו על גבי זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח".
וזה עצמו מפני שהוסיפו על זה בפרק ט״ו משנה א', הביאו דברי יסוד המשנה כפיסקא בגמ׳ ובא שם:
״סגוס עבה וכופת עבה אינן מביאין את הטומאה עד שיהיו גבוהין מן הארץ פותח טפח קפולין זו על גב זו אינן מביאות את הטומאה עד שתהא העליונה גבוהה מן הארץ פותח טפח טבליות של עץ זו על נב זו".
והמפרשים נדחקו כמו שהאריך התוס׳ יום טוב אבל הדברים פשוטים כמו שכתב הר"ב:
״הך מתניתן פירשנוה לעיל בפרק הבית שנסדק מ"ג ואיידי דבעי למתני טבליות הדר תניא הכא״.
והוא ממש כמו בנגעים פרק ג׳ משנה ד׳:
״השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד בשני סימנין בשער לבן ובפסיון״.
ושם בפרק ט׳ משנה א׳, כאשר רצו לפרש דברי משנה זו בא תחלה כל הפיסקא הזאת ויותחל:
״השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד בשני סימנין בשער לבן ובפשיון, איזה הוא השחין לקה בעץ או באבן או בגפת וכו׳ איזו היא מכוה נכוה בגחלת וכו'״.
הערה (נו): ועל כן הגיה הגר"א ז"ל את התוספתא, וגרס גם שם ר' טרפון מתיר וחכמים אוסרין.
