550
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
כל שנכנס לה ואין אומר לו מה אתה מבקש פטורה ר׳ יהודה אומר שני חצרות זו לפנים מזו הפנימית חייבת והחיצונה פטורה".
והנה נקבצו ונסדרו בזה לפנינו כל דברי התנאים על דברי יסוד המשנה לפטור ולחיוב ובאמת הלכה כדברי כולן.
אבל זה פרוש לפנינו כי דברי כולם רק לפרש דין יסוד המשנה שהחצר קובע למעשר.
ועי' שביעית פרק ג׳ משנה י׳:
״הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע",
״מה יעשה בעפר צוברו ברשות הרבים ומתקנו דברי ר׳ יהושע, ר׳ עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין וכן החופר בור שיח ומערה״.
ומי לא יראה כי דברי ר׳ יהושע ודברי ר׳ עקיבא ילכו על דברי יסוד המשנה, ויתחילו דבריהם מן האמצע ״מה יעשה בעפר״.
ובמס' נזיר פרק ו׳ משנה ג׳:
״נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק״,
״ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער״.
ומבואר מעצמו שדברי ר׳ ישמעאל הולכים על יסוד המשנה, והוא יאמר רק זאת שיש מין אדמה שמשרת את השער, על כן יש גם לזה דין המשנה ״אבל לא סורק״.
וכן באמת פסק הרמב״ם כר' ישמעאל, והדבר פשוט כן, שאין דבריו כי אם על יסוד המשנה.
והדבר הפשוט הזה הי' כל כך נעזב ומכוסה, מפני שגם במקום שעמדו על זה קראו זה ת"ק ולא ידעו מדבר יסוד המשנה ודברי התנאים עליה, עד שכאשר בתב הכסף משנה כן, חפש התוס' יום טוב טעמים ושאלות, וכתב שם:
״ומ"ש הר"ב והלכה כר' ישמעאל וכן כתב הרמב"ם וכתב הכסף משנה ואף על גב דיחידאה הוא אפשר שסובר דר׳ ישמעאל לפרש דברי תנא קמא אתא עד כאן ולישנא דר׳ ישמעאל אומר לא קשה כמו שכתבתי הרבה כיוצא בזה בפ"ג דבכורים משנה ו׳ אבל איכא למידק אמאי משמע ליה דלא לפלוגי אתא הלכך נראה לי דהא דפסק כר׳ ישמעאל (אינו משום דלא לפלוגי אתא כי אם) משום דבגמ' איבעי לן אליביה כמו שכתבתי אי משרת תנן או המשרת ואמרינן נמי למאי נפקא מינה כגון דאיכא אדמה דלא מתרא וכו׳ משמע דכוותיה קי"ל ולהכי איבעי לן אליביה ומפרשינן מאי נפקא מינה".
והנה תחת מה שכל שיש לנו למעט במחלוקת עדיף טפי, ותחת רק כשיש הכרח לומר שאין זה יסוד המשנה, ויש כאן ת"ק ותנאים חולקים, תחת זה יחקור רבינו התוס׳ יום טוב ויחפש אחר טעמים מדוע לא נאמר שיש כאן מחלוקת.
אבל הדבר להיפך שכל שאין הכרח גמור לומר שיש כאן ת"ק ומחלוקת, בכל מקום שאין זה חקירה חדשה על סופן של פרטים, והוא דין כללי, לא יוכל להיות ספק שאין כאן ת"ק, כי אם דבר יסוד המשנה, ודברי התנאים הנם רק לפרש זה ולהגדיר הדברים.
