עיקר תוי"ט על שקלים ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) הארון נגנז. ונ"ל דאינך שלא השתחוו היתירה ס"ל דארון גלה לבבל וכדדייקינן בגמרא:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) כלומר בודק העצים המתולעים ומשליכם. ובעל מום כו' מדלא אמר עובד. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) ביומא דף נ"ד ומוקי התם דבבית שני היה:

(ג)

(ד) (על המשנה) שלשה עשר שערים. שהיו משתחוים ומודים על נוי הבנין:

(ה) (על המשנה) שער העליון. לא אתפרש מה היה משמש:

(ו) (על הברטנורא) א"א לכוונו שהרי בר"פ כתב בעצמו שלשכת העץ במקצוע מזרחית צפונית ועוד שאלו השערים בעזרת ישראל ולעיל פירוש דהלשכה בעזרת נשים

(ז) (על הברטנורא) פירוש אף בדרום:

(ח) (על הברטנורא) הוא אחד משערי הצפון דרבנן קחשבי ליה מהנך ג' דס"ל דבצפון בפ"ק דמדות. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) ושנים כו'. ונ"ל דבכותל מערבי של העזרה המקפה בהמ"ק היו וקטנים היו ולא היו משמשים כלום אלא לעת הצורך הגדול. ועתוי"ט:

(ד)

(י) (על הברטנורא) ולפי ששהו זמן רב שאין אפייתן דוחה שבת. הלכך לא עשאו של כסף אע"פ שאין עניות כו' והיינו נמי טעמא שלא יתעפש:

(יא) (על המשנה) שמעלין כו'. תוספתא הובאה ברש"י מגילה ריש פ"ג:

(יב) (על הברטנורא) כלומר ולכך לא עשאו של כסף ויהיו שוין לאותן של כבש א' של שיש וא' של כסף:

(ה)

(יג) (על המשנה) תקלין חדתין. הכא כ"ע ס"ל דארמית כתוב עליהן כדי שכל הבא לתת מעות שידע להיכן יטילנו. אבל לעיל ת"ק סבר דהממונה נאמן שיתן לו חותם הראוי לו ולמטעי לא חיישינן:

(יד) (על הברטנורא) כמאן דמכפר ידיה בגלימא דחבריה, רש"י. ותרגום על אכלה ומחתה פיה אכלת ומכפרא פומהא:

(טו) (על הברטנורא) וכולן לנדבה כדתנן טעמא במתניתין דלקמן. ואשם סתם היינו דגזילות ודמעילות: (וה"ה דחרופה ותלוי בכלל) ולא מערב מותר דידיה בהדי חטאת ומנזיר ומצורע לא מערב בהדי אשם סתם דזה בן שתי שנים ואלו בני שנה ודמצורע ודנזיר לא מערבי בהדדי דאשם נזיר בא להכשירו לנזירות טהרה ואין טעון מתן בהונות ולא נסכים ועוד דאשם מצורע בא להתירו במחנה. רש"י:

(ו)

(טז) (על הברטנורא) שזה קרבן בפ"ע וזה קרבן בפני עצמו. דתנן יומא פרק ב' ושנים בידם שני גזירים. ירושלמי:

(יז) (על הברטנורא) דא"ל שיביאו חטאות ואשמות עצמן והוי נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים. דאם כן מאי לכהנים לחטאת ואשם יהיו מבעיא ליה אלא בעולה דעורה לכהנים כו' ולא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית: