משנה שקלים ו ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ו · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האומר, הרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירין.

לבונה, לא יפחות מקומץ.

זהב, לא יפחות מדינר זהב.

ששה לנדבה, נדבה מה היו עושין בה? לוקחין בה עולות, הבשר לשם, והעורות לכהנים.

זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול, (ויקרא ה) אשם הוא אשם אשם לה'.

(זה הכלל), כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה, ילקח בו עולות, הבשר לשם, והעורות לכהנים.

נמצאו שני כתובים קיימים, אשם לה', ואשם לכהנים, ואומר (מלכים ב יב), כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹמֵר: הֲרֵי עָלַי עֵצִים,

לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּזְרִין.
לְבוֹנָה, לֹא יִפְחוֹת מִקֹּמֶץ.
זָהָב, לֹא יִפְחוֹת מִדִּינָר זָהָב.
שִׁשָּׁה לִנְדָבָה, נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ?
לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת; הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה'" (ויקרא ה, יט).

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא בָּא מִשּׁוּם חֵטְא וּמִשּׁוּם אַשְׁמָה, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת;
הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.
נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים קַיָּמִים: אָשָׁם לַה', וְאָשָׁם לַכֹּהֲנִים.
וְאוֹמֵר (מלכים ב יב, יז): "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ":

נוסח הרמב"ם

האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזרין לבונה לא יפחות מן הקומץ זהב לא יפחות מדינר זהב שישה לנדבה נדבה מה היו עושין בה לוקחים בה עולות הבשר לשם והעורות לכהנים זה המדרש דרש יהוידע הכוהן הגדול אשם הוא אשום אשם לה' (ויקרא ה יט) זה הכלל כל שהוא בא משם חטא ומשם אשמה יילקח בו עולות הבשר לשם והעורות לכהנים נמצאו שני כתובין קיימין אשם לה' ואשם לכהנים ואומר כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו (מלכים ב יב יז).



פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא יפחות משני גזרים - המתנדב עצים סתם לא יפחות מב' גזרים, כאותם שמסדרים על המערכה, וידוע היה שיעורן. ודווקא המתנדב עצים סתם, אבל הרוצה להביא אפילו עץ אחד יביא טז:

לא יפחות מן קומץ - שזהו שיעור הלבונה הבאה עם המנחה, דכתיב (ויקרא ו) והרים ממנו בקמצו מסולת המנחה ומשמנה ואת כל לבונתה, מה הרמה דמנחה קומץ אף לבונה קומץ. ודוקא המתנדב סתם, אבל אם רצה להביא אפילו קורט של לבונה מביא. והמתנדב זהב סתם, לא יפחות מדינר זהב. והוא שהזכיר צורת מטבע, אבל אם לא הזכיר מטבע אלא זהב סתם, מביא אפילו צנורא שהוא כמין מזלג קטן:

אשם הוא אשום אשם לה' - וקשה קרא רישיה לסיפיה, דאשם הוא משמע בהווייתו ובהלכתו הוא שהוא נאכל לכהנים, ואשם לה' משמע שכולו לה'. ודרש יהוידע הכהן, אשום אשם לה', כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה כגון הפריש מעות לחטאת ואשם ונתותרו מהם, ילקח באותו המותר עולות, הבשר לה' והעורות לכהנים ונמצאו שני המקראות קיימים, אשם לה' הבשר, ואשם לכהנים העורות. והיכן מצינו מדרש זה ביהוידע, דכתיב במלכים ביהוידע כסף אשם וכסף חטאת לא יובא בית ה' לכהנים יהיו, וא"א לומר דכסף שקדש לשם חטאת ולשם אשם יהנו ממנו הכהנים יז, אלא על כרחך ה"ק, יעשו ממנו דבר שיהנו בו הכהנים והיינו עולות שהעורות לכהנים:

פירוש תוספות יום טוב

משני גזירים. פי' הר"ב אבל הרוצה להביא אפי' עץ אחד יביא. ירושלמי מתניתין אמרה כן שזה קרבן בפני עצמו. וזה קרבן בפני עצמו. דתנן [יומא פ"ב] ושנים בידם שני גזירים. [*ועיין במשנה ג' וד' פרק י"ג דמנחות]:

ואומר כסף חטאת וכסף אשם [וגו'] לכהנים יהיו. כתב הר"ב וא"א לומר דכסף שקדש וכו' יהנו ממנו הכהנים. אלא על כרחך ה"ק יעשו ממנו דבר כו' והיינו עולות וכו' דאין לומר שיביאו חטאות ואשמות עצמן. כלומר שימכרו לצרכי חטאות ואשמות והוו נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים. דאם כן מאי לכהנים לחטאות ואשם יהיו מבעי ליה וליכא למטעי דה"א דבכסף חטאת גופיה ולא במותר מיירי. דאי הכי מאי למימרא. ומדלא קאמר לחטאת יאשם במאי איירי אלא בעולה דעורה לכהנים דלא מסתבר ודאי דקאמר לכהנים יהיו כולה. הואיל ותחלת הקדש הכסף למזבח נמי כדכתב הר"ב וא"א לומר כו' והא דכתיב לא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על הברטנורא) שזה קרבן בפ"ע וזה קרבן בפני עצמו. דתנן יומא פרק ב' ושנים בידם שני גזירים. ירושלמי:

(יז) (על הברטנורא) דא"ל שיביאו חטאות ואשמות עצמן והוי נמי לכהנים שנהנים בבשרם שאוכלים. דאם כן מאי לכהנים לחטאת ואשם יהיו מבעיא ליה אלא בעולה דעורה לכהנים כו' ולא יובא בית ה' כלומר לבדק הבית:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האומר הרי עלי עצים וכו':    פ' ט"ז דהלכות מעשה הקרבנות סי' י"ג:

זהב לא יפחות מדינר זהב לכפרת:    כך נ"ל דגריס הרש"ש ז"ל כמו שכתבתי לעיל בסמוך:

ששה לנדבה:    ראיתי בספר כתיבת יד שעבר הקולמס כאן על מלות ששה לנדבה ולפי זה מתני' דששה לנדבה דמייתי לה בס"פ המנחות והנסכים (מנחות דף ק"ד) ובפ' הרי עלי עשרון (מנחות דף ק"ז) מתני' דלעיל היא והתם וגם בירוש' מפ' כמה טעמי כנגד מי הני ששה וחד טעמא דאמר חזקיה הוא שהן כנגד ששה בתי אבות הכהנים של ששת ימי השבוע שתקנו להם חכמים שיהא להם שלום זה על זה פי' שעורות של בהמות הניקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות וכל זמן שאין המזבח בטל לא היו לוקחין מן השופרות ואם לא היה להם אלא שופר אחד אתו לאנצויי דשמא באותו יום של בית אב ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יטול הבית אב מן השופר כלום ובשאר ימות השבוע של אלו בתי אבות לא מייתי נדרים ונדבות כ"כ ונמצאו אותם בתי אבות מקריבות מן השופר כדי שלא יהא המזבח בטל והוו עורות שלהן ומינצו הנך קמאי בהדי הנך בתראי ואמרי לכם יש עורות מן השופר ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו הנך יחידים במשמרות משום מזלנו הוא א"נ יש שלמים שהעורות לבעלים הלכך תקינו ששה שלא יטול זה משופרו של זה וכשהמעות באים חולקים אותם לששה חלקים ונותנין אותן לשופרות ע"כ והוא פי' רש"י ז"ל לטעמו של חזקיה. ושבעה טעמים אחרים איכא התם בפ' עשרון אמאי תקינו ששה ע"ש. ומפ' התם דכולהו כחזקיה לא אמרי משום דלאנצויי לא חיישי' ולא הוה צריך לכולהו בתי אבות אלא חד שופר וכל חד וחד בית אב קעביד המותרות שיזדמנו לו דביומו נותנן לשופר ובו ביום מקריבן ואינו משיירן עד לערב כדאמרי' חזקה שאין כהנים מתעצלין עד שיכלו כל מעות שבשופר ע"כ:

נדבה מה היו עושין כו':    ביד שם סי' ג'. ומצאתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל אשם לה' ואשם לכהן ואומר כסף וכו':


פירושים נוספים