עיקר תוי"ט על שבת י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה שבת, פרק י':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וכ"ש המוציא בשבת לזרע וכו'. גמרא:

(ב) (על המשנה) בכל שהוא. משמע אפילו גרעין אחד. ולא תימא דכ"ש דתנן היינו פחות מכגרוגרות אבל כזית לבעי גמרא. וסיעתא לפירוש הר"מ דלעיל (פ"ט אות י"א):

(ג) (על הברטנורא) בגמרא פריך פשיטא ומשני כגון שזרקו לאוצר ולא ביטלו בפירוש. וקמ"ל דאע"פ שניכר במקומו שלא נתערב יפה וה"א דבמילתיה קמייתא קאי קמ"ל וכתב הה"מ דוהכניסו ר"ל והוציאו:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) ופחותה מג' דהוי רה"ר גמורה:

(ה) (על הברטנורא) והא דלעיל קופת הרוכלין אינו חייב אלא א', לא שאם לא הוציא כולה שלא יתחייב על אותן מינין שהוציא כולן מבחוץ, אלא שאם לא ה"ל ידיעה בנתיים אינו חייב על כולן אלא אחד ולא תימא דמינין מתחלקין. תוי"ט:

(ג)

(ו) (על המשנה) כלאחר. לגירסא זו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:

(ז) (על הברטנורא) היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:

(ט) (על המשנה) במנעלו בסנדלו. מפורשים בר"פ י"ב דיבמות:

(ד)

(י) (על המשנה) לפניו. ולא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דאתעבידא מחשבתו דחייב אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דסד"א הואיל ולא אתעבידא מחשבתו לא לחייב קמ"ל. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) ות"ק דר"י לא חשיב ליה חוזר. תוספ. וצ"ל דבאמת אינו חוזר כולי האי כמו סינר ובהא פליגי אי חשיב חזרה אי לא אבל אין לפרש דפליגי במציאות. תוי"ט:

(ה)

(יב) (על הברטנורא) תימא לר"י למה פטור והלא אפילו במשא קל יותר יחייב כו'. ואור"י דממשכן גמרינן שלא היו נושאים דבר חי כו'. תוספת:

(יג) (על הברטנורא) אבל במשמשי ע"ג אין הלכה כר"י עמש"ש אבל הכא יש צורך בכולם דנבלה ושרץ מצנען לכלבו ולשונרו. ומת מצניעו לקוברו. ויהיב שיעוריהו כטומאתן לחומרא. עתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) כלומר א"צ למת ברה"ר ובמשכן היו צריכים לחפצים שהוציאו:

(ו)

(טו) (על הברטנורא) ופירש"י שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות ופריך וכי דרך כתיבה בכך אך בגמרא מסיק כוחלת משום. דצובעת:

(טז) (על הברטנורא) ובגמרא וכי דרך בנין בכך. אין כדדריש רשב"ם ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה כו' שכן קורין לקלעותא בניתא. ונוטל צפרניו ושערו כו' משום גוזז:

(יז) (על הברטנורא) גמרא. וכתבו התוספת כר"י דמלאכה שאצ"ל חייב:

(יח) (על הברטנורא) הר"מ. ולא פירש טעם בדבר ובגמרא משמע להיפך דלעצמו יכול לאמן ידיו. ולתקנו בלא כלי יותר מלחבירו. ועיין תוי"ט: