משנה שבת י ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק י · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפו, חייב, שכן משא בני קהת.

כלאחרו ידו, ברגלו, בפיו ובמרפקו, באוזנו ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלוט, פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ,

בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ,
חַיָּב,
שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת.
כִּלְאַחַר יָדוֹ,
בְּרַגְלוֹ,
בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ,
בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ,
וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה,
בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ,
וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ,
בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ,
פָּטוּר,
שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:

נוסח הרמב"ם

המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתפו חייב שכן משא בני קהת לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו באוזנו ובשיערו ובאפונדתו ופיה למטן בין אפונדתו לחלוקו ובחופת חלוקו במנעלו ובסנדלו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין.

פירוש הרמב"ם

המוציא בין בימינו בין בשמאלו כו': הוצאת בני קהת לארון היתה בכתף וקראה השם יתברך עבודה שנאמר (במדבר ז) כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו: לאחר ידו פירוש ע"ג ידו: מרפקו כך נקרא בערבי מרפק והוא הפרק האמצעי מן הזרוע. אפונדתו הוא בגד הזיעה והוא בגד צר ילבש אותו האדם דבק לבשרו ובו מקומות תפורים חלולים כמו חריטין ומצניע שם האדם מה שהוא רוצה ולובש עליו בגדו הנקרא חלוק וכאשר יהפך אפונדתו מלמטה למעלה ישוב פתיחת אותן החריטין למטה ויפול מה שבתוכם מדבר שיש לו כובד בלי ספק. שפת חלוקו שפת בגדו התחתונה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שכן משא בני קהת - בכתף ישאו, וימין ושמאל וחיק אורחא דארעא:

מרפקו - הפרק האמצעי שבזרוע, ובערבי כך שמו מרפ"ק ז:

באפונדתו - אזור חלול:

פיה למטה - אין דרך הוצאה בכך. אבל פיה למעלה דרך הוצאה בכך. פירוש אחר, אפונדתו בגד שלובש סמוך לבשרו לקבל הזיעה, ורגילין לעשות בו כעין כיסין, וכשמהפכים אותו מלמטה למעלה נמצא פי הכיס למטה:

שפת חלוקו - השפה התחתונה של חלוק ח:

פירוש תוספות יום טוב

שכן משא בני קהת. פירש הרמב"ם וקראה השי"ת עבודה שנאמר (במדבר ז') כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ע"כ ולא ידעתי למה הוצרך לראיה שקראה עבודה שכיון שכל המלאכות ממשכן אנו למדין ומצאנו משא בני קהת שהיתה על הכתף ידענו שהיא מלאכה. דלא בלבד המלאכות שהיו בשעת עשיית המשכן אנו למדין אלא אף שהיו לצורך המשכן אחר כך כדאשכחן במשנה ב' פ' דלקמן. וע"ש. ובחבורו פ' י"ב כ' שנא' בכתף ישאו וכל המלאכות ממשכן למדין אותן. ומה שהוצרך התנא לראיה מבני קהת משום דהוצאה מלאכה גרועה היא וכך כתבו התוס' אמאי דתנן במשנה ב' פרק דלקמן:

כלאחר ידו ברגלו. כתבו התוספות דלגי' זו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ומיהו ספרים דגרסי לאחר ידו ברגלו ניחא טפי דהכי תניא בברייתא בגמ'. ע"כ. וכן לשון הרמב"ם בפ' י"ב וכן במשנה ה' פ' י"ב:

בפיו. עיין במשנה ד' פ"ג דכריתות ומ"ש שם בס"ד ובס"פ דלקמן:

מרפקו. פי' הר"ב הפרק האמצעי וכו'. ונראה בעיני דהיינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין וחייב. ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. [* וראיתי במנחות פ' הקומץ דף ל"ז שכתבו התו' אדהכא וז"ל אפשר שיתן אדם גרוגרת כנגד אותו פרק של קוד"א מבפנים וכופף ידו על כתיפו שלא תפול הגרוגרת ויוציאנה ע"כ וקוד"א בל"א עלינבוג"ן]:

[* בשפת חלוקו. פירש הר"ב השפה התחתונה וכו' וכן פרש"י והרמב"ם. ונ"ל דלא אתו לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטי שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו וכן שנינו בשקלים פ"ג משנה ב' לא בפרגוד חפות ושם פי' הר"ב שכופלין אותו מלמטה והרמב"ם בחבורו פי"ב מהל' שבת העתיק משנתינו וכתב בפי בגדו והא דשקלים מפ' שם בבגד שיוכל להחביא וכ"כ בחבורו בהל' שקלים ס"פ ב']:

במנעלו בסנדלו. מפורש בריש פרק י"ב דיבמות למאי קרי מנעל ולמאי קרי סנדל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) כלאחר. לגירסא זו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:

(ז) (על הברטנורא) היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:

(ט) (על המשנה) במנעלו בסנדלו. מפורשים בר"פ י"ב דיבמות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)


פירושים נוספים