משנה שבת י ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק י · משנה ג | >>
המוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפו, חייב, שכן משא בני קהת.
כלאחרו ידו, ברגלו, בפיו ובמרפקו, באוזנו ובשערו, ובפונדתו ופיה למטה, בין פונדתו לחלוקו, ובשפת חלוקו, במנעלו, בסנדלוט, פטור, שלא הוציא כדרך המוציאין.
משנה מנוקדת
הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ,
- בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ,
- חַיָּב,
- שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת.
- כִּלְאַחַר יָדוֹ,
- בְּרַגְלוֹ,
- בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ,
- בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ,
- וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה,
- בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ,
- וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ,
- בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ,
- פָּטוּר,
- שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
נוסח הרמב"ם
המוציא -
- בין בימינו,
- בין בשמאלו,
- בתוך חיקו,
- או על כתפו -
- חייב - שכן משא בני קהת.
- לאחר ידו,
- ברגלו,
- בפיו,
- ובמרפקו,
- באוזנו,
- ובשיערו,
- ובאפונדתו - ופיה למטן, בין אפונדתו לחלוקו,
- ובחופת חלוקו,
- במנעלו,
- ובסנדלו -
- פטור - שלא הוציא כדרך המוציאין.
פירוש הרמב"ם
הוצאת בני קהת לארון היתה בכתף, וקראה השם יתברך עבודה שנאמר "כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו"(במדבר ז, ט).
לאחר ידו - פירוש על גב ידו.
מרפקו - כך נקרא בערבי "מרפק", והוא הפרק האמצעי מן הזרוע.
אפונדתו - הוא בגד הזיעה והוא בגד צר ילבש אותו האדם דבק לבשרו, ובו מקומות תפורים חלולים כמו חריטין, ומצניע שם האדם מה שהוא רוצה, ולובש עליו בגדו הנקרא חלוק, וכאשר יהפך אפונדתו מלמטה למעלה ישוב פתיחת אותן החריטין למטה, ויפול מה שבתוכם מדבר שיש לו כובד בלי ספק.
שפת חלוקו - שפת בגדו התחתונה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שכן משא בני קהת - בכתף ישאו, וימין ושמאל וחיק אורחא דארעא:
מרפקו - הפרק האמצעי שבזרוע, ובערבי כך שמו מרפ"ק ז:
באפונדתו - אזור חלול:
פיה למטה - אין דרך הוצאה בכך. אבל פיה למעלה דרך הוצאה בכך. פירוש אחר, אפונדתו בגד שלובש סמוך לבשרו לקבל הזיעה, ורגילין לעשות בו כעין כיסין, וכשמהפכים אותו מלמטה למעלה נמצא פי הכיס למטה:
שפת חלוקו - השפה התחתונה של חלוק ח:
פירוש תוספות יום טוב
שכן משא בני קהת. פירש הרמב"ם וקראה השי"ת עבודה שנאמר (במדבר ז') כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ע"כ ולא ידעתי למה הוצרך לראיה שקראה עבודה שכיון שכל המלאכות ממשכן אנו למדין ומצאנו משא בני קהת שהיתה על הכתף ידענו שהיא מלאכה. דלא בלבד המלאכות שהיו בשעת עשיית המשכן אנו למדין אלא אף שהיו לצורך המשכן אחר כך כדאשכחן במשנה ב' פ' דלקמן. וע"ש. ובחבורו פ' י"ב כ' שנא' בכתף ישאו וכל המלאכות ממשכן למדין אותן. ומה שהוצרך התנא לראיה מבני קהת משום דהוצאה מלאכה גרועה היא וכך כתבו התוס' אמאי דתנן במשנה ב' פרק דלקמן:
כלאחר ידו ברגלו. כתבו התוספות דלגי' זו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ומיהו ספרים דגרסי לאחר ידו ברגלו ניחא טפי דהכי תניא בברייתא בגמ'. ע"כ. וכן לשון הרמב"ם בפ' י"ב וכן במשנה ה' פ' י"ב:
בפיו. עיין במשנה ד' פ"ג דכריתות ומ"ש שם בס"ד ובס"פ דלקמן:
מרפקו. פי' הר"ב הפרק האמצעי וכו'. ונראה בעיני דהיינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין וחייב. ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. [* וראיתי במנחות פ' הקומץ דף ל"ז שכתבו התו' אדהכא וז"ל אפשר שיתן אדם גרוגרת כנגד אותו פרק של קוד"א מבפנים וכופף ידו על כתיפו שלא תפול הגרוגרת ויוציאנה ע"כ וקוד"א בל"א עלינבוג"ן]:
[* בשפת חלוקו. פירש הר"ב השפה התחתונה וכו' וכן פרש"י והרמב"ם. ונ"ל דלא אתו לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטי שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו וכן שנינו בשקלים פ"ג משנה ב' לא בפרגוד חפות ושם פי' הר"ב שכופלין אותו מלמטה והרמב"ם בחבורו פי"ב מהל' שבת העתיק משנתינו וכתב בפי בגדו והא דשקלים מפ' שם בבגד שיוכל להחביא וכ"כ בחבורו בהל' שקלים ס"פ ב']:
במנעלו בסנדלו. מפורש בריש פרק י"ב דיבמות למאי קרי מנעל ולמאי קרי סנדל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ו) (על המשנה) כלאחר. לגירסא זו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ולי"ג לאחר ידו ניחא טפי דהכי איתא בגמרא:
(ז) (על הברטנורא) היינו שנושא המשא עצמו בזרוע ולא ע"י כלי שתולין בזרוע במרפק כי זהו דרך המוציאין ולא גרע מתלתה בסינר דלקמן. תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) לא אתי לאפוקי השפה העליונה אלא אורחא דמלתא נקטו שכן דרך החלוק לעשות פיו התחתון בענין שיכול לקבל בו:
(ט) (על המשנה) במנעלו בסנדלו. מפורשים בר"פ י"ב דיבמות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שכן משא בני קהת: בכתף ישאו וימין ושמאל וחיק אורתא דארעא ובשם רבינו יצחק ב"ר יהודה מצאתי שאמר בשם רבינו האי שמפורש בתלמוד ירושלמי ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה שמן אחד בימין ושמן אחד בשמאל והקטרת בחיקו והחביתין בכתף רש"י ז"ל והביאו ג"כ הוא ז"ל בפירוש החומש וכתב עליו הרמב"ן ז"ל וז"ל ועל דעת הירושלמי הכתוב בפירושי רש"י ז"ל שהוא נושא אותם יהיה משא גדול כי הקטרת שלש מאות וחמשה וששים מנים ומשה רבינו לא פטמה לחצאין ושמן המאור לשנה שלימה רב מאד מאה ושמונים ושלשה לוגין ומנחת התמיד לא ידענו לכמה ימים ישא ממנה ע"כ. ועיין ברב ה"ר אליה מזרחי ז"ל שטען בעד רש"י ז"ל שבדקדוק לשונו ז"ל משתמע שלא היה טוען אלא השמן והקטרת ושמן המשחה אבל מנחת התמיד אינו נושא אותה במסען אלא שעליו מוטל לצוות ולזרז ולהקריב בעת חנייתן ע"כ:
לאחר ידו: ולספרים דגרסי כלאחר ידו י"ל דברגלו הוי פירוש כלאחר ידו ומיהו גירסא קמא ניחא טפי דהכי תניא בברייתא בגמ' תוס' ז"ל. וכן הגירסא בירושלמי ובהרי"ף וראבי"ה אכן לקמן פי"ב בסימן ה' לכולי עלמא גרסי' לאחר ידו בלא כ"ף:
בפיו ובמרפקו: והא דתנן באמרו לו אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב ה"מ אוכלין שדרכן להוציאן בפיו בשעת אכילה תוס' ז"ל:
באפונדתו ובחפת חלקו: בב"י טא"ח בסימן ש"א דף קצ"ג ע"ב בשם תשובת מהר"ם ז"ל משמע דאפילו תפורים המעות באפונדתו או באבנטו אסור: באפונדתו אזור וכו' לשון ר"ע ז"ל עד פי' אחר אפונדתו בגד וכו' אמר המלקט פי' שני להרמב"ם ז"ל הוא ולפי זה משמע דחלוק לובש אותו ע"ג האפונדא וכן מבואר ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל ובגמ' מוקמי' למתני' דקתני באפונדתו ופיה למטה פטור דלא כר' יהודה דמחייב בה דמדמי לה לנתכוין להוציא לאחריו ובא לו לאחריו דשמירה קצת היא ורבנן מדמו לה לאחר ידו ורגלו דל"ד למוציא לאחריו ובא לו לאחריו דהללו נופלין מאליהן ואין מוציאין כן: ובחפת חלוקו בחי"ת היא גירסת הערוך ופירושו בלשון ישמעאל גייב וכן בירושלמי ובהרי"ף והרא"ש וראבי"ה:
תפארת ישראל
יכין
המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת: שנאמר בכתף ישאו. להכי אף דכתף למעלה מיו"ד. חייב. דכולהו אורחא דהוצאה נינהו:
כלאחר ידו ברגלו בפיו: [אב"י בפיו פטור. ודוקא בדבר שאינו אוכל. או באכל שלא כדרך אכילה. דאל"כ במתכוון להוציאו כך חייב (כשבת ק"ב א'). ובדבר שאינו אוכל. אף שהתכוון להוציא כך פטור (כתוס' כאן ד"ה המוציא). וה"ה באינך דנקט מתני'. אף במתכוון להוציא כך פטור (רלח"מ פי"ב משבת הי"ג):
ובמרפקו: (עללענבאגען). שכפף הזרוע ונתן שם פרי:
באזנו ובשערו ובפונדתו: (בייגירטעל) שעשוי ככיס:
ופיה למטה: דאע"ג שפה הכיס למטה. אינו נופל מתוכו. כגון שהכיס צר:
בין פונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו: רגילין היו לעשות שפה רחבה למטה במלבוש. ויכול לתת לתוכו דברים קטנים:
במנעלו: (שוה) של עור רך:
בסנדלו: (שוה) של עור קשה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת