עיקר תוי"ט על נידה ג

משנה נידה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) עמה. אין, בתוכה לא. לפי שהוא דם חתיכה, לא דם נדה. הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) כלומר, פתיחת הקבר דלאו לידה היא. דאי לידה היא, בלא דם נמי טמאה כו'. רש"י:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) ומרישא דכמין שערה כו' לא שמעינן ליה, דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת הקבר. תוס'. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) כמין בהמה כו'. הואיל ושחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. והא דלא תני נחש דהוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר, דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיב בהו יצירה כאדם. גמרא:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) ולכך לא חיישינן דילמא ולד הוי ונמוח, דאם איתא דנימוח, כולה בחד גוונא הוי קאי. גמרא:

(ו) (על הברטנורא) לשון רש"י, במשנה דלעיל, וימי טוהר כלים לסוף ארבעים:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) כלומר, שרגילות הוא שעם ולד יבוא סנדל, אבל אין סנדל שאין עמו ולד, ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה, דספק זכר וספק נקבה הוא. ואם הולד אחר נקבה, הסנדל לא מעלה ולא מוריד אפילו לימי טהרה. וכי איצטריך תשב לזכר ולנקבה, כגון שהולד השני זכר, דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל, וימי טוהר לזכר לחומרא. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) וכן פסק הר"מ. וקשה הלכתא אהלכתא דריש פרק ג' דבכורות. ומכל מקום הר"ב יש לומר דלא סבירא ליה שם כהר"מ דטעמא משום ביטול ברוב, אלא משום דולד היה אבל נפסד ומפני כן אינו ניכר:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) היינו אם לא יצא ממש מהופך וגם לא כדרכו:

(י) (על הברטנורא) לאו אמחותך דמתניתין קאי, אלא מחותך ויוצא כדרכו. ומתניתין הכי קאמר, יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס, משיצא רובו הרי הוא כילוד. גמרא:

(ו)

(יא) (על המשנה) אם כו'. ובשלא הוחזקה עוברה. דאי בהוחזקה, הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן. גמרא:

(יב) (על הברטנורא) ומשום הכי הוא דתנן לזכר. ובכולהו בבי דלעיל נמי דתנינן לזכר ולנקבה, דינא הכי. אלא דכאן הוכרח הר"ב לפרש כן, משום דאי לאו הכי, בחנם נקט לזכר. אבל בגמרא אמרינן, למה הוזכר זכר, שאם תראה יום ל"ד ותחזור ותראה יום מ"א תהא מקולקלת עד מ"ח כו' ועתוי"ט:

(ז)

(יג) (על הברטנורא) דקא מסייעי ליה קראי. כדאיתא בגמרא: