משנה נידה ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המפלת כמין קליפה, כמין שעורה, כמין עפר, כמין יבחושים אדומים, תטיל למים, אם נמוחו, טמאה.

[ ואם לאו, טהורה ].

המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים, אם יש עמהם דם, טמאה.

ואם לאו, טהורה.

המפלת מין בהמה, חיה ועוףד, בין טמאין בין טהורים, אם זכר, תשב לזכר.

ואם נקבה, תשב לנקבה.

ואם אין ידוע, תשב לזכר ולנקבה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, כל שאין בו מצורת אדם, אינו ולד.

נוסח הרמב"ם

המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נימוחו טמאה המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טהורין בין טמאין אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה אין ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד.

פירוש הרמב"ם

המפלת כמין קליפה כמין שערה כו': אם תצא ממנה זאת הקליפה אפשר שהם מדם הנדות שנתקרש בחום נתחדש שם ויהי אפשר שהן קליפות שחין ולכך צוה שישרו במים וביאר הש"ס שיהיו המים פושרין ויעמדו בה כ"ד שעות: ואמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה היא סברת חכמים החולקים על רבי יהודה כמו שקדם: וכבר נתבאר בש"ס שאם ילדה מה שגופו גוף בהמה או חיה וצורת פניו צורת אדם הנה לא יחלוק אחד שהוא ולד ואמו טמאה לידה כמו כל יולדת ואם היתה צורת פניו צורת פני בהמה או חיה ושאר גופו גוף אדם הנה אין חולק ג"כ שהוא אינו ולד ואמנם מחלוקת רבי מאיר וחכמים במי שתהיה צורת פניו מסופקת קצתה נוטה לצורת פני אדם וקצתה דמות פני בהמה או חיה רבי מאיר אומר אינו ולד עד שתהיה כל פניו פני אדם וחכ"א מאחר שתהיה מפניו קצת תואר בני אדם הרי זה ולד והוא כוונת אמרם כל שאין בו מצורת האדם אינו ולד אע"פ שהיה נראה מזאת המשנה שרבי מאיר הוא מחמיר וחכמים המקילים אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא (פ"ד) ומה שזכרתי לך. ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע שילד אדם כל מה שזכרתי פה אבל זה אפשר וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלוסופים מה שהוא זר יותר מכל אלה הענינים הטבעיים כלם הולכין על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כמין שערה - שער:

יבחושין - יתושין:

תטיל למים - פושרין, וישהה אותם במים הפושרים כ"ד שעות:

אם נמוחו טמאה - משום נדה. דדם הוא:

אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה - מתניתין כרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה לעיל, וסברי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ג:

וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד - הכל מודים בנולד גופו כצורת חיה ופניו פני אדם, שהוא חשוב ולד. גופו אדם ופניו פני חיה, הרי הוא חיה ואין זה ולד, דבתר צורת פנים אזלינן. לא נחלקו אלא במי שקצת פניו כפני אדם, וקצת כפני בהמה, ואפילו רוב פניו כפני אדם ועין אחת שבראשו בלבד כעין של בהמה, רבי מאיר אומר, כל צורת אדם צריכה, וכיון שיש לו עין כבהמה אין זה ולד. ורבנן סברי, כל שאין בו מצורת אדם כלל ואפילו מקצת צורה אין לו, אינו ולד. אבל יש בו מקצת צורה, הרי זה ולד. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

המפלת כמין קליפה כמין שערה כו'. עיין מ"ש ברפ"ז [ונ"ל דקתני כמין שערה דומיא דכמין קליפה. שהיא קליפה אחת אף שערה אחת במשמע. וסייעתא לפירושו של בעל מקנה אברם. שכתבתי ברפ"ד דמסכת נגעים בדקדוק לשון שער ושערה]:

אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה. ) ובנ"א ל"ג ואם לאו טהורה ולכאורה נראה דאף הר"ב ל"ג ליה מדלא פירש עלה דהכא דכרבנן היא כמ"ש אדלקמן אלא שראיתי להתוס' [דף כב ד"ה ליפלוג] דאדמקשי בגמרא דהא דלקמן. ולפלוג ר' יהודה כו' כתבו וז"ל אשערה וקליפה לא פריך דלפלוג ר"י. דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת קבר ע"כ. ש"מ דה"נ גרס ואם לאו טהורה:

המפלת כמין בהמה כו' תשב לזכר כו' דברי ר"מ. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הואיל ועיניהם דומות כשל אדם פירש"י שחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. ע"כ [ועי' מ"ש בזה במ"ח פ"ו דבכורות] אי הכי ליתני נחש. אי תני נחש ה"א בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר"מ דלא כתיב ביה יצירה. אבל בהמה וחיה לא פליגי. דכתיב בהו יצירה כמו באדם:

תשב לזכר. ימי טומאת ז'. וימי טהרה ל"ג וכל דמים שתראה בהן טהורין. רש"י:

לזכר ולנקבה. לחומרא. ימי טומאה דנקבה שבועים וימי טוהר כלים לסוף ארבעים יום כזכר ולא [לסוף] פ' כנקבה. רש"י וכן פי' הר"ב במשנה דלקמן:

וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת אדם אינו ולד. כתב הר"ב דלר"מ כל צורת אדם צריכה כו' ורבנן כל שאין בו מצורת אדם כלל וכו'. ואפילו שהיה נראה מזאת המשנה שר"מ הוא מחמיר. וחכמים המקילים. אך אמנם נתבאר מסברתם בתוספתא מה שזכרתי לך. הרמב"ם. וכתב עוד ולא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע. שילד אדם. כל מה שזכרתי פה. אבל זה אפשר. וכבר העידו יותר מזה וכתבו הפלסופים. מה שהוא זר יותר מכל אלה [כי] הענינים הטבעים כלם הולכים על הרוב ויפול בהם הזרות והפליאה. ע"כ. עיין מה שכתבתי בשמו במשנה ו פ"ט דחולין [ד"ה עכבר]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) ומרישא דכמין שערה כו' לא שמעינן ליה, דמועטין נינהו ולא שייך בהו פתיחת הקבר. תוס'. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) כמין בהמה כו'. הואיל ושחור שבעין הוי עגול בבהמה כשל אדם. אבל דדגים לאו עגול הוא. והא דלא תני נחש דהוה אמינא בנחש הוא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר, דלא כתיב ביה יצירה, אבל בהמה וחיה לא פליגי, דכתיב בהו יצירה כאדם. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המפלת כמין קליפה וכו':    וכתב שם בית יוסף בשם הרשב"א ז"ל הא דתנן טהורה בשלא נימוחו ל"ש מעוברת שהפילה כמין אלו ול"ש שאינה מעוברת כל שלא נימוחו טהורה ומפלת דקתני ולא קתני רואה לפי שאין שותתין ויורדין אלא נופלין כעין בריה מש"ה קתני המפלת וא"ת כי לא נימוחו נמי תיפוק לי משום דאי אפשר לפתיחת הקבר ר"ל דהכא דבר מועט היא דכ"ע לית להו פתיחת הקבר ובד"א דאם לא נימוחו טהורה בזמן שהם יבשים גמורים שאין עמהם דם כלל הא בלחים שיש עליהם שום לחלוח דם טמאה נדה אפי' בכחסיל ובפחות מכן ע"כ. ובגמ' מפרש אם נימוחו טמאה אע"ג דכי חזיתיה יבש הוה מעיקרא כעפר ואע"ג דקרא כתיב כי יזוב זוב דמה דמשמע לח קרא אורחא דמלתא נקט ופרכי' אי הכי כי לא נימוחו נמי ומשני רבא כי לא נימוחו ברי' בפני עצמה הוא ולא דם. ותו מפרש בגמ' מפלת כמין קליפות בא לה משום דיש לה מכה בתוך מעיה וממנה מפלת כמין קליפות גלדי המכה. ואשה שיש לה שומא בתוך מעיה דדרך שומא להיות בה שער מפלת כמין שערות ובדיקתם במים פושרין דאי בדק בצונן ולא נימוח לא מטהרינן לה בהכי דדילמא אי הוה בפושרין הוה נימוח אבל אם צריך למעכו לאו דם הוא ורשב"ג ס"ל דאפי' נימוח ע"י מיעוך נמי דם הוא. ועי' מ"ש לקמן ר"פ דם הנדה:

אם נמוחו:    הגיה ה"ר יהוסף ז"ל אם נִמְחוּ גם מחק מלות ואם לאו טהורה:

אם יש עמהם דם טמאה וכו':    בגמ' פריך ונפלוג נמי ר' יהודה בהא דהא טעמא דר' יהודה אוקמינן דאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומשני במחלוקת היא שנויה ורבנן היא אבל גבי קליפה ושערה לא פריך דלא שייך בהו פתיחת הקבר:

המפלת כמין בהמה חיה ועוף וכו':    ובגמ' מפרש ר' ינאי טעמא דר' מאיר הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם ופרכינן עלה בגמ' והרי עוף דאין עיניו הולכות לפניו וקאמר ר' מאיר דטמא ומשני אביי דעוף דקתני במתניתין היינו קריא וקיפופא שעיניהם הולכות לפניהם ובגמ' איכא מאן דיהיב טעמא הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם ואע"ג דלא כתיבא יצירה אלא גבי חיה שכן כתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה בהמה בכלל חיה וחיה בכלל בהמה כדנפקא לן מקראי פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"א.) ועוד איכא מאן דיהיב טעמא אחרינא הואיל ועיניהם דומות כשל אדם ועי' במ"ש בפ"ח דערכין סי' ה' דשייך לטעם ראשון שכתבתי אבל במסקנא מכח ברייתא מפרש בגמ' מה שפי' כבר ר"ע ז"ל שהוא הפך ממשמעות מתני' כמ"ש בשם הרמב"ם ז"ל בר"פ יש בכור אבל לפי גירסת ר"ח ז"ל שכתבו תוס' ז"ל בגמ' משמע דלההיא גירסא אכתי מתני' כפשטה דר"מ להחמיר וחכמים להקל ע"ש. ואיתה להאי בבא בחולין פ' בהמה המקשה (חולין דף ע"א) ובכורות פ' על אלו מומין (בכורות דף מ'.) ועיין במ"ש שם סי' ח' דשייך ג"כ לטעם אחרון שכתבתי ועיין ג"כ בר"פ יש בכור:

בפי' ר"ע ז"ל ר"מ אומר כל צורת אדם צריכה וכו'. לשון הר"ס ז"ל ע"ז לשון הברייתא בגמ' רמ"א כל צורת אדם וחכמים אומרים מצורת אדם ואי אפשר לפרשה כפשוטה כמו שפירשה שסובר ר"מ כיון שיש לו עין כבהמה אין זה ולד שא"כ משנתנו דקתני המפלת כמין בהמה וכו' תשב לזכר ולנקבה ורבנן פליגי במאי מתוקמא שאם כל פניו פני אדם כ"ע מודו שהוא ולד ואם כל פניו פני בהמה כ"ע מודו שאינו ולד ואם קצת פניו פני אדם וקצת פני בהמה הרי אמר אפי' אין לו אלא עין כבהמה אין זה ולד אמנם רש"י ז"ל פי' דברייתא הכי קאמר כל שהוא צורת אדם שבו הוי ולד ואפי' כל פניו תיש אלא שנברא בעין אחת או בלסת א' דומה לאדם וחכמים אומרים עד שיהי' בו מקצת צורה נכרת כגון חצי פרצוף דומה לאדם ע"כ. עכ"ל ז"ל. והילך פי' תי"ט אם נמוחו טמאה ואם לאו טהורה ובנ"א ל"ג ואם לאו טהורה ולכאורה נראה כו'. עד ש"מ דה"נ גרסי' ואם לאו טהורה ותימה הוא בעיני דהא אפי' אי ל"ג בהדי' ואם לאו טהורה ודאי דמדיוקא שמעי' לה דאם לא נימוחו טהורה ועוד תימה איך לא ראה הרב בעל תי"ט דברי הרשב"א ז"ל שכתבתי בריש מתניתין שהביאן ב"י דשמעת מינייהו נמי דבהדיא גרסינן ואם לאו טהורה:


פירושים נוספים