משנה נידה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) המפלת חתיכה -

אם יש עימה דם - טמאה,

ואם לאו - טהורה.

רבי יהודה אומר: בין כך, ובין כך - טמאה.

(ב) המפלת כמין קליפה,

כמין שערה, כמין עפר,

כמין יבחושין אדומים -

תטיל למים, אם נימוחו - טמאה.

המפלת כמין דגים, חגבים, שקצים, ורמשים -

אם יש עמהם דם - טמאה,

ואם לאו - טהורה.

המפלת כמין בהמה חיה ועוף,

בין טהורין, בין טמאין -

אם זכר - תשב לזכר,

ואם נקבה - תשב לנקבה,

אין ידוע - תשב לזכר ולנקבה,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: כל שאין בו מצורת אדם - אינו ולד.

(ג) המפלת שפיר מלא מים,

מלא דם, מלא גנינים - אינה חוששת לוולד.

אם היה מרוקם - תשב לזכר ולנקבה.

(ד) המפלת סנדל או שליה - תשב לזכר ולנקבה.

השליה בבית - הבית טמא.

לא שהשליה ולד,

אלא - שאין שליה שאין עימה ולד.

רבי שמעון אומר: נימוק הוולד עד שלא יצא.

(ה) המפלת -

טומטום ואנדרוגינוס - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום וזכר, אנדרוגינוס וזכר - תשב לזכר ולנקבה.

טומטום ונקבה, אנדרוגינוס ונקבה - תשב לנקבה בלבד.

יצא מחותך או מסורס -

משיצא רובו - הרי זה כילוד.

יצא כדרכו - עד שיצא רוב ראשו.

איזה הוא רוב ראשו? - משתצא פדחתו.

(ו) המפלת -

ואין ידוע מה הוא - תשב לזכר ולנקבה.

אין ידוע אם ולד - היה תשב לזכר ולנקבה, ולנידה.

(ז) המפלת -

יום ארבעים - אינה חוששת לוולד.

יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנקבה, ולנידה.

רבי ישמעאל אומר:

יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנידה,

יום שמונים ואחד - תשב לזכר ולנקבה ולנידה,

שהזכר נגמר לארבעים ואחד,

והנקבה לשמונים ואחד.

וחכמים אומרין:

אחד בריית הזכר, ואחד בריית הנקבה,

זה וזה - לארבעים ואחד.

הדף הראשי של משנה נידה ג

משנה נידה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב