משנה נידה ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ג · משנה ז | >>
המפלת ליום ארבעים, אינה חוששת לולד.
ליום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה.
רבי ישמעאל אומר, יום ארבעים ואחד, תשב לזכר ולנדה.
יום שמונים ואחד, תשב לזכר ולנקבה ולנדה, שהזכר נגמר לארבעים ואחד, והנקבה לשמונים ואחד.
וחכמים אומרים, אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה, זה וזה לארבעים ואחד.
המפלת -
- יום ארבעים - אינה חוששת לוולד.
- יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנקבה, ולנידה.
- רבי ישמעאל אומר:
- יום ארבעים ואחד - תשב לזכר ולנידה,
- יום שמונים ואחד - תשב לזכר ולנקבה ולנידה,
- שהזכר נגמר לארבעים ואחד,
- והנקבה לשמונים ואחד.
- וחכמים אומרין:
- אחד בריית הזכר, ואחד בריית הנקבה,
- זה וזה - לארבעים ואחד.
אמר שאם הפילה יום ארבעים מעת בעילה אינה חוששת לולד, לפי שלא נגמרה צורת העובר בזה הזמן.
אמנם אם הפילה יום ארבעים ואחד, אשר הוא זמן אפשר שיגמר בו צורת העובר, והפילה ולא ידעה אם ולד הפילה אם לאו, תשב לזכר ולנקבה ולנדה.
ורבי ישמעאל אומר, שזאת המפלת לארבעים ואחד יום אי אפשר שיהיה מה שהפילה נקבה, לפי שתבנית הנקבה לא תשלם ותגמר עד שיהיו לה שמונים יום, ולכן תשב לזכר ולנדה לבד. אמנם אם הפילה ליום שמונים ואחד מעת בעילתה, אז תשב לזכר ולנקבה ולנדה אם לא ידעה מה הפילה אם הוא דם או עובר.
ואין הלכה כרבי ישמעאל:
המפלת ליום ארבעים - לטבילתה:
אינה חוששת לולד - שלא נגמרה יצירתו עד שיכלו כל ארבעים יום:
ולנדה - כשתראה, תהא נדה, דלמא ליכא ולד ואין כאן ימי טוהר:
יום ארבעים ואחד תשב לזכר - שבעה ימי טומאה. אפילו בלידה יבישתא שאינה נדה. אבל שבועים דנקבה, אינה יושבת, כדקתני טעמא שיצירת נקבה לשמונים ואחד. ואין הלכה כר' ישמעאל:
וחכמים אומרים כו' - חכמים היינו תנא קמא, אלא משום דמסתבר טעמיה דרבי ישמעאל יג טפי מדתנא קמא, הדר רבי ושנאה בלשון חכמים, לאשמעינן דהלכה כסתם ראשון, ואף על פי שמחלוקת רבי ישמעאל בצדו:
וחכמים אומרים כו'. כתב הר"ב חכמים היינו ת"ק אלא משום דמסתבר טעמיה דר"י טפי מדת"ק. בגמרא דקא מסייעי ליה קראי דתניא. רי"א טימא וטיהר בזכר. וטימא וטיהר בנקבה. מה כשטימא וטיהר בזכר יצירתו כיוצא בו אף כשטימא וטיהר בנקבה. יצירתה כיוצא בה. א"ל. אין למדין יצירה מטומאה ור"י אמר קרא תלד [ואם נקבה תלד ומצי למכתב ואם נקבה וטמאה שבועים דהא כתיב לעיל וילדה זכר] הוסיף לה הכתוב לידה אחרת בנקבה. [ועיין רפ"ה]:
(יג) (על הברטנורא) דקא מסייעי ליה קראי. כדאיתא בגמרא:
המפלת ליום מ' וכו': פי' שהפילה שליא תשב לזכר בגמ' בעי למה הוזכר זכר אי לימי טומאה הא קתני נקבה דה"ל שבועים ויש בכלל מאתים מנה ואי לימי טוהר להחמיר שלא יהא לה אלא ימי טוהר דזכר הא קתני נדה דכל דמים שתראה טמאים ומשני שאם תראה ליום ל"ד ותחזור ותראה יום מ"א תהא מקולקלת עד מ"ח דאי לאו משום ספיקא דזכר הוות טבלה למחר ליום מ"ב ממה נפשך אי לאו ולד הוא הרי שומרת יום כנגד יום ואי ולד הוא ונקבה היה אכתי הוי דם טוהר עד שמונים וספיקא דזכר מקלקל לה. וכן לענין נקבה פי' דספיקא דנקבה נמי מקלקל לה האי קלקולא נמי עד פ"ח שאם תראה יום ע"ד ותחזור ותראה יום פ"א תהא מקולקלת דלא טבלה עד פ"ח דאי הוה פשיטא לן דלאו ולד הוה הואי טבלה למחר ביום פ"ב דראיית פ"א באחד עשר יום שבין נדה לנדה היא ומשום דמספקא לן דילמא ולד הוה וראיה דיום ע"ד דם טוהר הוה והשתא הויא תחלת נדה לא טבלה עד פ"ח. ועיין בפי' רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ז:)
והנקבה לשמונים ואחד: מייתי ראי' בגמ' מדאמר קרא תלד כו' ורבנן הביאו ראי' לדבריהם ממעשה בשתי שפחות שנתחייבו הריגה למלכות ומתוך שעומדות ליהרג ניסו בהם וייחדום לביאה וקרעו שתיהן לסוף מ' יום ונמצא א' זכר וא' נקבה ור' ישמעאל הביא גם הוא ראיה לדבריו ממעשה אחר כיוצא בזה ובדקו זכר למ"א ונקבה לפ"א וכל אחד מצא דחייה לדברי חברו כדאיתא בגמ':
יכין
המפלת ליום ארבעים: לטבילתה:
תשב לזכר: שבעה ימי טומאה אפי' היא לידה יבשתא:
ולנדה: דאין לה ימי טוהר:
זה וזה לארבעים ואחד: חכמים כת"ק. רק תנא קמשמע לן אף על גב דמסתברא כר"י מדימי טהרה וטומאה כפול בנקיבה. הכי נמי יצירתו כפול. אפילו הכי קיימא לן כת"ק. להכי חזר ושנאה בלשון רבים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש