ספר המצוות לאו קפז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ספר המצוות · לאו · קפז · >>


מצות לאו קפז - לא לאכול בשר בחלב

הזהירנו מאכול בשר בחלב, והוא אמרו גם כן "לא תבשל וגו'(שמות לד, כו) פעם שניה, רוצה לומר איסור אכילה.

ובחולין (דף קיד.) אמרו: בשר בחלב, לוקה על בישולו ולוקה על אכילתו. ובגמרא מכות (דף כא:) אמרו: המבשל גיד הנשה ביום טוב בחלב ואכלו, לוקה חמש מלקיות. משום אוכל גיד, ומשום מבשל ביום טוב, ומשום מבשל בשר וחלב, ומשום אוכל בשר בחלב, ומשום הבערה. ושם אמרו אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרתיה מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה' אלהיכם. ובגמרא חולין (שם) אמרו: אפקיה רחמנא לאכילה בלשון בישול דכי היכי דאי בשיל לקי אאכילה נמי לוקה. ובשני מפסחים (דף כה.) אמרו: להכי לא כתב רחמנא בבשר בחלב אכילה להדיא לומר שלוקים עליו אפילו שלא כדרך הנאתו, וזכור זה.

ובכאן ראוי לי שארמוז על שורש גדול שלא קדם לי זכרו, וזה שאמרו "לא תבשל גדי" נכפל בתורה שלש פעמים, ואמר מלמד שכל לאו מהם לענין אמרו: אחד לאכילה ואחד לבישול ואחד להנאה. ולמקשה שיקשה ויאמר לאיזה דבר מנית איסור אכילתו ובישולו שתי מצוות, ולא תמנה איסור הנאתו מצוה בפני עצמה? ידע המקשה כי איסור הנאה אין ראוי למנותו מצוה בפני עצמה מפני שהיא והאכילה ענין אחד, כי האכילה מין ממיני הנאה. ואמרו בדבר שהוא לא יאכל אמנם הוא דמיון מדמיוני הנאה, והכוונה שהוא לא יהנה בו לא באכילה ולא בזולתו. והוא אמרו: כל מקום שנאמר "לא תאכלו", "לא יאכל", אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה. שביאר בה הכתוב התועלת בה, והוא אמרו "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה(דברים יד, כא). ולפי זה השורש אין ראוי למנות איסור אכילה והנאה שתי מצוות. ואילו מנינו שתי מצוות בבשר בחלב, היה ראוי כמו כן בחמץ ובערלה ובכלאי הכרם שיהיה בכל אחד מאלו שתי מצוות אם איסור הנאה מצוה בפני עצמה. ומצד שנפל מאלו ולא מנה זולת הלאו שבא באכילתה לבד ובכלל זה איסור הנאה שהנחנו, כמו כן יפול בבשר בחלב.

ונשאר בכאן שאלה אחת לבד והיא כי יש לאומר שיאמר: אחר שאיסור הנאה יגיע מאיסור אכילה, לאיזה דבר היה צריך הכתוב אל לאו בבשר בחלב לאסור הנאתו, כמו שבארנו? הנה תשובת זה שהוא הוצרך אל זה מפני שלא כתב "לא תאכל ממנו" שממנו יאסרו האכילה וההנאה. לפיכך הוצרך לאו אחד לאסור הנאה. וכבר זכרנו הסיבה שבעבורה לא כתב אכילת בשר בחלב, שכל מה שנזכר אכילה אינו חייב עד שיהנה בגרונו. אמנם אם פתח פיו ובלע מן האיסור והוא חם עד שישרוף גרונו, פטור – חוץ מבשר בחלב שהוא חייב על אכילתו ואפילו לא יהנה כמו שזכרנו, וכמו כן כלאי הכרם כמו שנבאר אחר זה. והבן כל אלו השורשים וזכרם.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ח מחולין.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: rmbm/lo187