ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תצא
למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה, ויחזרו הנוטים מדרך האמת אליה בעל כרחם, ויצוו בראוי לעשות, וימנעו הדברים המגונים. ויקימו הגדרים על העובר, עד שלא יהיו מצוות התורה ומניעותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש. ומתנאי המצוה הזאת שיהיו אלו הדיינין מדרגה עליונה ממדרגה. וזה שנעמיד בכל עיר ועיר עשרים ושלושה דיינין מקובצין כולן במקום אחד משערי המדינה הראויה לזה המניין, וזאת היא סנהדרי קטנה. ונעמיד בירושלים בית דין גדול משבעים דיינים, ונעמיד אחד על השבעים ההם והוא הנקרא ראש הישיבה, והוא אשר יקראו החכמים נשיא כמו כן, ויהיו כולן מקובצין במקומן המיוחד להם. ומקום שהוא מעט המניין, שאינו ראוי לסנהדרי קטנה, יעמידו בו שלושה; ישפטו הם הדבר הקטן, והדבר הקשה יביאון למי שהוא למעלה מהם. וכמו כן ימנו נוגשים בעם הסובבים בעיר בשווקים וברחובות, יביטו ענייני בני אדם בסחורת ממכרם ומקחם, עד שלא יהיה ביניהם העוול ואפילו בדבר מועט.
והמצוה שבאה בזה הוא אמרו יתברך "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח). ולשון ספרי (כאן ועי' סנהדרין טז:) מנין שממנין בית דין לכל ישראל? תלמוד לומר "שופטים ושוטרים". ומנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר "תתן לך". ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט? תלמוד לומר "בכל שעריך". רבן שמעון בן גמליאל אומר: "לשבטיך ושפטו", מצוה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו, "ושפטו את העם" על כרחם. וכבר נכפלה המצוה למנות שבעים זקנים, והוא אמרו יתברך למשה עליו השלום "אספה לי שבעים איש" (במדבר יא, טו). ואמרו זכרונם לברכה (ספרי בהעלותך) כל מקום שנאמר "לי" הרי הוא קיים לעולם, וכן "וכהנו לי וכו'" (שמות כח, מא) כלומר, שהיא מצוה נצחית ואינה לפי שעה, אבל יהיה זה עוד כל ימי הארץ.
שורש המצוה נגלה הוא שעם הדבר הזה נעמיד דתנו בהיות אימת אלופינו ושופטינו על פני ההמון. ומתוך הרגלם בטוב ובישר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק מאהבה, בהכרתם דרך האמת. וכעניין שיאמרו החכמים שרוב ההרגל הוא מה שאחר הטבע, כלומר כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש, כן ההרגל הגדול חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם. ובלכת העם בדרכי הישר והאמונה ובוחרים בטוב, ידבק בהם הטוב וישמח יי במעשיו.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (סנהדרין לו:) (פ"א מהל' סנהדרין ה"ג) שהגדול שבשבעים יושב למטה מן הנשיא, והוא הנקרא אב בית דין, ושאר השבעים יושבין לפי שנותיהם וכפי מעלתם קרב לנשיא, כלומר, שכל הגדול מחברו בחכמה סמוך לו יותר, והשוין בחכמה הולכין בהן אחר רוב שנים. וכולן יושבים בעיגול עשוי כמו חצי גורן עגולה, כדי שיהו רואים כולם אלו את אלו. ועוד מעמידין לפניהם שני בתי דינין של עשרים ושלושה, כת אחת מהן על פתח העזרה וכת אחרת על פתח הר הבית. והגדול שבכל כת וכת ראש לכת שלו.
ואין מעמידין בסנהדרין, (דף יז.) (פ"ב מהל' סנהדרין ה"א) בין גדולה בין קטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים בחכמת התורה, ויודעין גם כן קצת משאר החכמות, כגון רפואות וחשבון, תקופות ומזלות ואצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים, כדי שיהו יודעין לדון העם בכל דרכים אלו אם יצטרכו לכך. ואין מעמידין בסנהדרין אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים הראויין להשיא בנותם לכהונה, שנאמר במשה "והתיצבו שם עמך" (במדבר יא, טז) ודרשו זכרונם לברכה (דף לז:) בדומין לך.
ואין מעמידין סנהדרין לעולם, בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה, אלא סמוכין. ומשה רבנו סמך לתלמידו יהושע בידיו, כמו שכתוב "ויסמך את ידיו" (במדבר כז, כג) עליו. וכמו כן סמך לשבעים הזקנים שאסף אליו, ואותן הזקנים סמכו לאחרים, ואחרים לאחרים, עד סוף כל הסמוכים. ואמנם הסמיכה בכל הדורות לא היתה ביד כמו סמיכה של משה, אלא שהיו בודקין אותו כשהיו רוצים לסמוך, אם היה בקי בחכמת התורה, ואם היה שכלו בריא ושלם, ואם הוא איש אוהב אמת ושונא העוול וכל ענינו. ואחר חקירה רבה בענינו ובחכמתו, אומרין לו שלשה חכמים סמוכים או אפילו כשאחד מהן סמוך: הרי אתה סמוך, וקורין לו רבי מאותה שעה, והיה לו רשות לאחר מכן לדון אפילו דיני קנסות.
ודין זקן מופלג, וסריס, וסומא, אפילו באחת מעיניו, ומי שאין לו בנים שאינן ראויין להיות סנהדרין, ודין מלכי בית דוד שדנין ודנין אותן, אבל לא מלכי ישראל, לפי שאינם בחזקת כשרות כמו הם, ודין עד אימתי יושבין בדין, סנהדרי גדולה או קטנה ובית דין של שלשה, ויתר פרטיה מבוארין במסכת סנהדרין.
ונוהגת מצוה זו, כלומר סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלושה, בארץ ישראל שיש שם סמיכה, אבל לא בחוצה לארץ, שאין סומכין בחוצה לארץ, אבל מכל מקום כל הנסמך בארץ ראוי לשפוט אפילו בחוצה לארץ. וזה מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות ז.) סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ואולם אין להם רשות לדון בדיני נפשות, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, אלא בזמן הבית ובזמן שיהיו סנהדרין קבועין בירושלים.
וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הציבור כולם שבכל מקום ומקום. וציבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שמבואר במסכת סנהדרין (דף ב:) ולא קבעו להם, בטלו עשה זה ועונשן גדול מאוד, כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת. ויש לנו ללמוד מזה שאף על פי שאין לנו היום בעוונותינו סמוכים, שיש לכל קהל וקהל שבכל מקום למנות ביניהם קצת מן הטובים שבהם, שיהיה בהם כוח על כולם להכריחם בכל מיני הכרח שיראה בעיניהם, בממון או אפילו בגוף, על עשיית מצוות התורה, ולמנוע מקרבם כל דבר מגונה וכל הדומה לו. ואלו הממונים גם כן ראוי לישר דרכם ולהכשיר מעשיהם, ויסירו חרפת העם מעליהם פן יענו אותם על מוסרם שיטלו קורה מבין עיניהם, וישתדלו תמיד בתועלת חבריהם הסמוכים עליהם ללמדם דרך האמת ולתת שלום בכל כוחם ביניהם. ויטשו ויניחו וישכיחו מלבם כל תענוגיהם, ועל זה ישיתו לבם ובו יהיה רוב מחשבותם ועסקיהם, ויתקיים בהם מקרא שכתוב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" (דניאל יב, ג).
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/491