ספרא (מלבי"ם)/פרשת מצורע מצורע
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה א
[א] "תורת המצרע"-- לבית עולמים.
"זאת"-- אינה נוהגת בבמה.
"תהיה"-- בזמן הזה.
"תורת המצרע"-- תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה. וכי מאין יצאו? לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם, יכול אף כן נחלק בקרבנם?... ת"ל "תורת המצורע"-- תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאים קרבן זה.
[ג] "תורת המצרע ביום"-- מלמד שטומאתו וטהרתו ביום. אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום, מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו ביום? ת"ל "תורת המצרע". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו ביום?... ת"ל "תורת המצרע ביום"
תורת המצרע... בכהן-- מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן. מנין שחיטת צפרים, והזיות דם צפור, ותגלחתו בכהן? ת"ל "תורת המצורע... והובא אל הכהן". יכול אף לקיחת צפרים, ושילוח צפרים, וכיבוס בגדיו, ורחיצתו בכהן?... ת"ל "זאת תורת".
"ביום טהרתו והובא אל הכהן"-- שלא ישהא. [ד] כשהיה מונבז דן לפני רבי עקיבא: אם משפטרתיו בעמידתו-- אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שיאחזנו בהליכתו שבעה?! אמר לו רבי עקיבא, מוסיף אני על דברך: וכי במה החמירה תורה, בימי גמר או בימי ספר? חמורים ימי גמר מימי ספר, שבימי ספר אינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ימי גמרו מטמא משכב ומשב ומטמא בביאה. ואם לימי ספר הקלים נתנה לו שבעה, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו שבעה?! אמר לו, רבי כל שכן הוספת! אמר לו רבי עקיבא, וכשנתת לימי גמר שבעה נעשו אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו י"ד... ואם לימי ספר הקלים נתת לו י"ד, לימי גמר החמורים אינו דין שאתן לו י"ד?! נמצאת מרבה לו והולך עד לעולם! הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר "ביום טהרתו והובא על הכהן"-- שלא ישהא.
[ה] "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן" מה ת"ל? לפי שנאמר "ויצא הכהן", שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה, היה בימים ובנהרות ובמדבריות מנין? ת"ל "וראה הכהן". אם כן למה נאמר "ויצא הכהן"-- כהן שאפשר לו לכנס לפנים מן המחנה מטהר את המצורע, אין מצורע מטהר את המצורע.
[ו] "והנה נרפא"-- שהלך לו נגעו. "הנגע"-- שהלך לו שער לבן. "הצרעת"-- שהלכה לה המחיה. אין לי אלא כולם, ומנין אף מקצתו? ת"ל "מן הצרוע"-- אפילו מקצת שער לבן, אפילו מקצת המחיה.
"מן הצרוע"-- להביא את שפרחה בכולו שיטען צפרים. [ז] הלא דין הוא: ומה אם שטיהר ואין סימנים מטמאים עמו--טעון צפרים, מי שטיהר וסימנים מטמאים עמו אינו דין שיטעון צפרים?! הרי שעמד בו שני שבועות יוכיח, שטיהר וסימנים מטמאים עמו ואין טעון צפרים! [ח] ואף אתה אל תתמה על שפרחה בכולו שאעפ"י שטיהר וסימנים מטמאים עמו-- לא יטעון צפרים... ת"ל "מן הצרוע"-- להביא את שפרחה בכולו שטעון צפרים.
[ט] "וצוה הכהן ולקח"-- הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם
"ולקח למטהר"-- לשם מטהר, בין איש ובין אשה בין קטן. מכאן אמרו לקח לאיש-- כשרות לאשה. לאשה-- כשרות לאיש. לבית-- כשר למצורע. למצורע-- כשר לבית.
[יא]"ולקח... צפרים"-- מיעוט צפרים שניים. אם כן למה נאמר "שתי צפרים"? שיהיו שוות. ומנין שאף על פי שאינם שוות כשרות? ת"ל צפור צפור ריבה
[יב] "חיות"-- ולא שחוטות. "טהורות"-- ולא טמאות. "טהורות"-- ולא טריפות.
"ועץ"-- יכול כל עץ? ת"ל "ארז". אי ארז יכול טרף? ת"ל "ועץ". הא כיצד? בקעת של ארז. ר' חנינא בן גמליאל אומר ובראשה טרף.
[יג] אמר ר' יהודה, שבתי היתה, והלכתי אחר ר' טרפון לביתו. אמר לי "יהודה, בני תן לי סנדלי." ונתתי לו. פשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל. אמר לי "יהודה, בזו טהרתי שלשה מצורעים". ולמדתי בה שבע הלכות: שהוא של ברות, ובראשה טרף [הר"ש גרס טרוף], וארכה אמה, ועביה כרביע כרע המיטה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומזים ושונים ומשלשים, ומטהרים בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרים בגבולים.
[יד] "ושני"-- יכול פיקס? ת"ל "תולעת". אי תולעת יכול א' מן הצבעים? ת"ל "ושני". הא כיצד? זו זהורית טובה. ומנין שאם טעמה פסלה? ת"ל "ושני תולעת". יוחנן בן דהבאי אומר "ושני תולעת"-- שני שבתולעת.
[טו] "אזוב"-- ולא אזוב-יון, ולא אזוב-כחלית, ולא אזוב-רומי, ולא אזוב-מדברי, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק א
[א] "וצוה הכהן"-- ציווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי ר' יהודה בר' יוסי. ורבי אומר אף שחיטה בכהן.
[ב] "ושחט את הצפור האחת"-- הברורה שבשתיים.
"האחת"-- שאם מתה אחת מהם או שנעשה טריפה יקח זוג לשנייה. [ג] "האחת אל כלי חרש"-- ואין שתיהם אל כלי חרש. והלא דין הוא: מה אם במקום שלא כשרו משם לשם-- כשרו לעירובים, כאן שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו לעירובים?! ת"ל "האחת אל כלי חרש"-- ואין שתים אל כלי חרש.
[ד] "כלי"-- יכול א' מן הכלים? ת"ל "חרש". אי חרס יכול מקידה? ת"ל "כלי". הא כיצד? זו פיילי של חרש.
"מים חיים"-- ולא מים מלוחים, ולא מים פושרים, ולא מים מכזבים, ולא מים מנטפים.
ר' אליעזר אומר, מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר, מה מים הברורים שבמינם אף צפור הברורה שבמינה זו קיפל.
[ה] כיצד הוא עושה? נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי גפיים וראש הזנב משל שנייה וטובל ומזה.
"בדם"-- יכול בדם ודאי?... ת"ל "ובמים חיים". אי מים חיים יכול עד שיהיה כולם מים חיים?... ת"ל "בדם". הא באיזה צד? מים חיים שדם צפור ניכר בהם, שיערו חכמים רביעית.
[ו] ומנין אם נשפך הדם-- תמות המשולחת. מתה המשולחת-- ישפך הדם? ת"ל "את הצפור החיה יקח אותה".
"יקח אותה"-- מלמד שהוא מפרישה לעצמה. "ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל" מה ת"ל? יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה, לא תהא בכלל טבילה?... ת"ל "וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה"-- החזיר את הצפור לכלל טבילה.
[ז] "השחוטה"-- ולא המלוקה. והלא דין הוא: הואיל ודרך הכשרו בפנים בעוף ודרך הכשרו בחוץ בעוף, מה דרך הכשרו בפנים במליקה אף דרך הכשרו בחוץ במליקה... ת"ל "השחוטה"-- ולא המלוקה.
"צפור השחוטה על המים החיים"-- אין כלי חרש על מים חיים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ב
[א] "והזה"-- לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו.
"והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים"-- הטהר מן הצרעת טעון שבע הזיות, אין טמא מת טעון הזיות שבע. [ב] הלא דין הוא: מה אם מצורע שאינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי-- טעון הזיות שבע, טמא מת שטעון הזיית שלישי ושביעי אינו דין שיטעון הזיות שבע?! ת"ל "והזה על המטהר מן הצרעת"-- הטהר מן הצרעת טעון הזיות שבע ואין טמא מת טעון הזיית שבע. [ג] קל וחמר למצורע שיטעון הזיות שלישי ושביעי: מה אם טמא מת שאינו טעון הזיות שבע-- טעון הזיית בשלישי ובשביעי, מצורע שהוא טעון הזית שבע אינו דין שיטעון הזיה בשלישי ובשביעי?!... ת"ל "שבע פעמים וטהרו"-- הזיות שבע הוא טעון ואינו טעון הזיה בשלישי ובשביעי.
[ד] "וטהרו"--בדברים הנעשים בגופו. יכול יהי מסולק? ת"ל "ושלח... וגלח... וכבס.. ורחץ". יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת"ל "וטהרו" "וטהרו". טהרה אמורה למעלה וטהרה אמורה למטה. מה טהרה האמורה למעלה בדברים הנעשים בגופו אף טהרה האמורה למטה בדברים הנעשים בגופו.
[ה] "ושלח את הצפור החיה... אל פני השדה"-- שלא יעמוד ביפו וישלחנה לים, שלא יעמוד בגבת וישלחנה למדבר, שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר. "על פני השדה"-- הא אם שלחה וחזרה לתוך ידו-- מותרת באכילה.
[ו] "וכבס המטהר את בגדיו"-- אמר ר' שמעון מה בא זה ללמדנו? אם ללמוד מלטמא בגדים במגע, והלא דברים ק"ו הוא! אם בימי ספרו שאינו מטמא בביאה-- מטמא בגדים במגע, בימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע?! אם כן למה נאמר "וכבס המטהר את בגדיו"-- מלטמא משכב ומושב, מפני שהן שני כבוסי בגדים-- אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע
[ז] "וגלח את כל שערו"-- יכול אף בית הסתרים? ודין הוא: נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו. מה תגלחת האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים... [ח] הין אם הקל בימי ספרו שאינו מטמא משכב ומושב ואינו מטמא בביאה, ניקל בימי גמרו שהוא מטמא מו"מ ומטמא בביאה?! הואיל והוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה יגלח אף בית הסתרים... ת"ל "כל שערו"-- לגזירה שוה, מה "כל שערו" האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף "כל שערו" האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים.
[ט] "ורחץ"-- אפילו במי מקוה. והלא דין הוא: מה אם הזב שאינו טעון הזיית מים חיים-- טעון ביאת מים חיים, מצורע שטעון הזיית מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים?! ת"ל "ורחץ בשרו במים"-- אפילו במי מקוה.
[י] "ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה"-- רחיצת גופו מעכבת ליכנס לפנים מן המחנה ואין צפרים מעכבים אותו ליכנס לפנים מן המחנה.
[יא] "וישב מחוץ לאהלו"-- יהא כמנודה ויהא אסור בתשמיש המטה. "אהלו"-- אין אהלו אלא אשתו שנאמר "שובו לכם לאהליכם".
"שבעת ימים"-- ולא ימי החלטו, דברי ר' יהודה. ר' יוסי בר' יהודה אומר, קל וחומר לימי החלטו. אמר ר' חייא השבתי לפני רבי, והלא למדנו רבי שלא היה יותם לעוזיה אלא בימי החלטו. אמר לו אף אני כך אמרתי.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ב
[א] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ולא בלילה
[ב] "יגלח את כל שערו"-- יכול אף בית הסתרים? ת"ל "גבות עיניו"-- מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים, אף כל שער בנראה פרט לבית הסתרים. [ג] אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה... מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה? פיזור שער בנראה? פיזור שער ואינו נראה? ת"ל "ואת כל שערו יגלח"
"ראשו"-- מה ת"ל? לפי שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" יכול אף המנוגע? ת"ל "ראשו".
"זקנו" מה ת"ל? לפי שנאמר "ופאת זקנם לא יגלחו" יכול אף המנוגע? ת"ל "זקנו".
מה ת"ל "ראשו" ומה ת"ל "זקנו"? לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש. הראש אסור במספרים ובתער והזקן אינו אסור במספרים ובתער. הראש מותר בכל אדם והזקן אסור בכל אדם. הא לפי שיש בראש מה שאין בזקן ובזקן מה שאין בראש צריך לומר "ראשו" וצריך לומר "זקנו"
[ה] ר' יוסי הגלילי אומר "גבות עיניו"-- ולא ריסי עיניו.
"את כל שערו" מה ת"ל "יגלח"? אלא ליתן אחריות לתגלחת שאם לא גלח בשביעי מגלח בשמיני ובתשיעי ובעשירי.
[ו] שלשה מגלחים ותגלחתן מצוה: הנזיר, והמצורע, והלוים. וכולן שגלחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות -- לא עשו כלום.
[ז] בשביעי יגלח בשמיני יביא-- שאם גלח בשביעי יביא קרבנותיו בשמיני, ואם גלח בשמיני אינו מביא קרבנותיו בו ביום, דברי ר' עקיבא. אמר לו ר' טרפון, מה בין זה לנזיר? אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו ואינו מביא קרבנותיו אלא אם כן היה מעורב שמש
[ח] "יקח... כבשים"-- מיעוט כבשים שנים. אם כן למה אמר "שני"? שיהיו שוים. מנין אעפ"י שאינם שוים כשרים? ת"ל כבש כבש ריבה
[ט] "וכבשה אחת בת שנתה"-- שתהיה ברורה.
"אחת"-- מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה.
"בת שנתה"-- לא שנה למנין עולם
"ושלשה עשרונים סולת בלולה בשמן"-- לבהמה. יכול אף למנחה?... כשהוא אומר "והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה"-- לימד שאינה אלא מנחת בהמה. [י] עדיין הדבר צריך תלמוד! כשהוא אומר (במדבר טו) "תעשה על העולה"-- זו עולת מצורע, "לזבח"-- להביא חטאת מצורע, "או לזבח"-- להביא את אשמו. [יא] ר' יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר "ואם דל הוא... ועשרון". מה מצינו בעני שהוא מביא בהמה אחת ומביא עשרון אחד אף העשיר שהוא מביא ג' בהמות-- יביא ג' עשרונים. הא מה אני מקיים "ג' עשרונים סולת בלולה בשמן"?-- לבהמה
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ג
[ב] "ולוג אחד שמן". שהיה בדין שיביא ג' לוגין-- מה מצינו בעני שהוא מביא עשרון ומביא לוג אחד אף עשיר שמביא ג' עשרונים, יביא ג' לוגין?... ת"ל "ולוג אחד שמן".
[ג] "והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם"-- מלמד שהם טעונים עמידה כולם. יכול כשם שטעונים עמידה כך יטענו תנופה? ת"ל "האיש"-- לא חטאת, לא עולה. [ד] או אינו אלא "איש" להוציא את האשה ואת הקטן... ת"ל "המטהר"-- בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר "איש"-- לא חטאת ולא עולה. אם כן למה נאמר אשם? שיכול הואיל ואשם בא להכשיר והאיש בא להכשיר, מה אשם טעון תנופה אף האיש טעון תנופה... ת"ל "אותו לאשם... והניף"-- אשם טעון תנופה ואין האיש טעון תנופה.
[ו] "לפני ה' פתח אהל מועד"-- מעמידו בשער ניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב
[ז] "ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם"-- למדנו שהם טעונים תנופה כאחת. מנין אם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא? ת"ל "אותו לאשם". יכול יניף ויחזור ויניף? ת"ל "והניף... תנופה"- לא תנופות.
"לפני ה'"-- במזרח
[ח] "ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה" מה ת"ל? לפי שיצא לידון בעמידה, יכול מקום העמדה תהיה שחיטה? ת"ל "במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה" [ט] יכול על טבעתו? ת"ל "במקום הקדש"-- להכשיר את כל הרוח [י] אין לי אלא אשם במקום הקדש, מנין אף חטאת במקום הקדש? ת"ל "את החטאת ואת העולה במקום הקדש"
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ג
[א] "כי כחטאת האשם הוא לכהן"--מה חטאת מן החולין, ביום, ובידו הימנית אף אשם מן החולין, ביום, ובידו הימנית. מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי. מה חטאת דם מזבח מתירה אף אשם דם מזבח מתירו.
אי מה חטאת דמה למעלה אף אשם יהיה דמו ניתן למעלה?... ת"ל "זאת תורת האשם קדש קדשים הוא... ואת דמו יזרוק"-- לרבות כל האשמות ואשם מצורע שיהא דמו ניתן למטה. ואיני יודע איזה יקדום, אם מזבח, אם בהונות. כשהוא אומר "הוא לכהן"-- הכהן קדום. מה מצינו מכשירו לכהן? המזבח, המזבח יקדום.
"הוא"-- פרט לששחטו שלא לשמו.
"קדש קדשים" לרבות לוג שמן של מצורע. "הוא"-- פרט לשחסר כל שהוא
[ג] "ולקח"-- יכול בכלי? ת"ל "ולקח הכהן... ונתן הכהן"-- מה נתינה בעצמו של כהן אף קבלה בעצמו של כהן. יכול אף של מזבח תהא ביד? ת"ל "כי כחטאת האשם הוא לכהן"-- מה חטאת טעון כלי אף אשם טעון כלי. נמצאת אומר שני כהנים מקבלים את דמו-- אחד בכלי, ואחד ביד. זה שקבל בכלי בא וזרקו על המזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע. ומצורע טובל בלשכת במצורעים בא ועמד בשער ניקנור. ר' יהודה אומר לא היה צריך טבילה שכבר טבל מבערב.
[ה] ונתן על תוך-- יכול על תוך ודאי? ת"ל על נוך. אי על נוך יכול על גובה של אוזן? ת"ל תוך נוך-- הא כיצד? זה גדר האמצעי.
[ו] "מלג השמן ויצק"-- חסר הלוג עד שלא יצק-- ימלאנו. משיצק-- יביא אחר בתחלה, דברי רבי עקיבא. ר' שמעון אומר חסר הלוג עד שלא נתן-- ימלאנו. משנתן-- יביא אחר בתחלה.
[ז] "ויצק על כף הכהן השמאלית"-- מצוה שיצוק לתוך כפו של חברו, ואם יצק לתוך כף עצמו יצא.
"וטבל"-- ולא המספג. [ח] "וטבל... והזה"-- על כל הזיה טבילה.
"אצבעו". נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן "אצבעו". מה אצבעו האמורה כאן המיומנת שבימין אף אצבעו האמורה להלן-- המיומנת שבימין.
[ט] "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים"-- מלמד שהוא טובל ומזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים ועל כל הזיה טבילה.
[י] "ומיתר השמן אשר על כפו... על דם האשם"-- שיקדם הדם לשמן. או אינו אלא --יש שם דם יתן, אין שם דם לא יתן?... ת"ל "אל מקום דם האשם"-- הוי אין הדם גורם אלא המקום גורם.
[יא] אין לו בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית אין לו טהרה עולמית. ר' אליעזר אומר, נותן הוא על מקומו. ר' שמעון אומר, אם נתן על שמאל יצא.
[יב] "והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר"-- אם נתן, כפר. ואם לא נתן, לא כפר דברי ר' עקיבא. ר' יוחנן בן נורי אומר שירי מצוה הן. בין שנתן בין שלא נתן-- כפר, ומעלים עליו כאילו לא כפר
[יג] "ועשה הכהן את החטאת"-- שיהיה כל מעשיה לשם חטאת.
"ועשה הכהן את החטאת וכפר" מה ת"ל? לפי שנאמר "והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה", יכול יהיו כולם מעכבים אותו? ת"ל "ועשה הכהן את החטאת וכפר"-- מלמד שכפרה בחטאת.
"וכפר על המטהר מטמאתו"-- ולא מזובו.
"ואחר ישחט את העלה"-- אחר המעשה הזה.
"והעלה הכהן את העלה ואת המנחה"-- אף על פי ששחטה שלא לשמו
"והעלה הכהן את העולה... וכפר"-- אף על פי שקדמה לחטאת. "והעלה הכהן את העולה"-- מלמד שאיברי עולה קודמים לאימורי חטאת.
אמר ר' שמעון, חטאת דומה לפרקליט שנכנס לרצות, רצה הפרקליט ונכנס הדורון.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ד
[א] "ואם דל הוא"-- שומע אני דל איש פלוני ממה שהיה, שהיה בן מאה מנה ונעשה בן חמשים מנה... ת"ל "ואין ידו משגת". אי "ואין ידו משגת", יש לו ואינו מוצא ליקח... ת"ל "אם דל הוא". הא עד שיאמרו ב' כתובים ואם לאו לא שמענו.
[ב] "הוא"-- ולא נודריו. לפי שבערכים עני שהעריך את עשיר-- נותן ערך עני, יכול אפילו עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצורע עשיר יביא קרבן עני? ת"ל "הוא"-- ולא נודריו. [ג] רבי אומר, אומר אני אף בערכים כן! וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני? שאין העשיר חייב כלום. אבל עשיר שאמר ערכי עלי ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי-- נותן ערך עשיר! אף זה, הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש איש זה לפטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר.
עשיר והעני או עני והעשיר-- נותן ערך עשיר.
[ד] "ולקח כבש אחד אשם" מה ת"ל "אחד"? זו שאל רבי עקיבא את ר' נחמיה מה ת"ל "אחד"? אמר לו, זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד: מה מטמא מקדש מביא שניים תחת אחת אף זה יביא שניים תחת אחת והעולה תעלה חובה. אמר לו ר' עקיבא ממקום שבאת! זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת כפרתו אף זה יביא שנים תחת כפרתו! אמר לו אם לאו מה אתה מקיימו? אמר לו: זה מביא מהשג יד ובערכים מביא מהשג יד. מה בערכים מביא כל השג ידו אף זה יביא כל השג ידו... ת"ל "אחד".
[ה] "לתנופה לכפר"-- וכי יש תנופה מכפרת?! אם כן למה נאמר "לתנופה לכפר"? אלא ללמד שאם עשה לתנופה שירי מצוה כאילו לא כפר.
"ועשרון סולת אחד"-- מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג כדברי חכמים. ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב: אפילו מנחה של ששים עשרון אין לה אלא לוגה שנאמר "למנחה ולג שמן".
[ו] "ולוג" מה ת"ל? שהיה בדין שיביא שליש לוג-- מה מצינו בעשיר שהוא מביא שלשה עשרונים ומביא לוג א' אף עני שהוא מביא עשרון א' יביא שליש לוג... ת"ל "ולוג שמן".
"ושתי תרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה. [ח] הלא דין הוא: זה מביא מהשג יד ויולדת מביאה מהשג יד. מה יולדת מביאה א' תחת א' אף זה יביא א' תחת א'... [ט] או כלך לדרך זה: זה מביא מהשג יד ומטמא מקדש מביא מהשג יד. מה מטמא מקדש מביא שנים תחת א' אף זה יביא שתים תחת א'... [י] נראה למי דומה: דנים מחוסר כפורים מן מחוסר כפורים ואל יוכיח מטמא מקדש שאינו מחוסר כפורים... או כלך לדרך זה: דנים קרבן שנוהג באיש כבאשה מקרבן שנוהג באיש כבאשה ואל יוכיח קרבן יולדת שאינו נוהג באיש כבאשה... ת"ל "שתי תרים או שני בני יונה"-- שנים הוא מביא ואינו מביא ארבעה
[יא] "אשר תשיג ידו" (פסוק כב), "מאשר תשיג ידו" (פסוק ל), "את אשר תשיג ידו" (פסוק לא)
[יב] "אשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יביא קרבן עני-- בזמן שהוא עני מתחלתו. היה עשיר והעני מנין? ת"ל "אשר תשיג ידו"
[יג] "מאשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמור כעני בזמן שהתחיל בעני. הביא את אשמו עשיר והעני מנין? ת"ל "מאשר תשיג ידו"
"את אשר תשיג ידו" מה ת"ל? שיכול אימתי אני אומר יגמר כעשיר בזמן שהתחיל מבעשיר. הביא אשמו עני והעשיר מנין? ת"ל "את אשר תשיג ידו". [יד] יכול אפילו הביא קרבנו עני והעשיר יגמר בעשיר?... ת"ל "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- ממין חטאת תביא עולה.
"על המנחה"-- שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף
[טו] יכול אף יולדת שהביאה קרבן עניה והעשירה תגמר כעניה? ת"ל "זאת"
[טז] "תורת אשר בו נגע צרעת"-- מלמד שעני שהביא קרבן עשיר-- יצא. יכול אף עשיר שהביא קרבן עני יצא? ת"ל "זאת". "תורת אשר בו נגע צרעת"-- מלמד שאדם מביא על ידי בנו ועל ידי בתו ועל ידי עבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילו בזבחים. יכול אף ע"י אשתו יביא קרבן עני? ת"ל "זאת", דברי ר' יהודה. אמר ר' יהודה, לפיכך אם פטרה-- אינו חייב בה, שכן היא כותבת לו "ואחראין די אייתין לי עלך מן קדמת דנא".
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ה
[א] "כי תבואו"-- יכול משבאו לעבר הירדן? ת"ל "אל הארץ" (ויקרא יט, ויקרא כג, ויקרא כה)-- אל הארץ המיוחדת. [ב] יכול משבאו לעמון ומואב?... ת"ל "אשר אני נותן לכם"-- ולא עמון ומואב.
[ג] "לאחוזה"-- עד שיכבשו.
מנין אתה אומר כבשו אבל לא חלקו, חלקו למשפחות (גרסת הגמרא "לשבטים") ולא חלקו לבתי אבות, חלקו לבתי אבות ואין כל אחד ואחד מכיר את שלו-- יכול יהיו מטמאים בנגעים?... ת"ל "ובא אשר לו הבית"-- עד שיהא כל אחד מכיר את שלו.
[ד] "ונתתי נגע צרעת"-- אמר ר' יהודה בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים. ר' שמעון אומר "ונתתי נגע צרעת"-- פרט לנגעי אנסים.
"בבית ארץ"-- פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא, ועל ארבע קורות. ולהביא את הבנוי על העצים ועל העמודים.
"אחוזתכם"-- אחוזה מטמאה בנגעים ואין ירושלים מטמאה בנגעים. ר' יהודה אומר, אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד. [ו] ר' ישמעאל אומר "אחוזתכם" מטמאים בנגעים ואין אחוזת עכו"ם מטמאים בנגעים, וכשם שאין אחוזתם מטמאים בנגעים כך אין בגדיהם מטמאים בנגעים.
[ז] "אשר לו הבית"-- שלא ישלח ביד שליח. יכול אפילו זקן, אפילו חולה? ת"ל "ובא".
"והגיד לכהן"-- ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו.
"לאמר"-- יאמר לו דברי כבושים: בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע שנאמר "השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ... זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים" וכי מה ענין זה לזה? אלא מלמד שלא נענשה אלא על לשון הרע. [ח] והלא דברים ק"ו: ומה אם מרים שדברה שלא בפניו של משה כך, מדבר גנאי של חברו בפניו על אחת כמה וכמה!
[ט] ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על גסות הרוח נגעים באים שכן מצינו בעוזיה שנאמר "וכחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל ביהוה אלהיו ויבא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטרת ויבא אחריו עזריהו הכהן ועמו כהנים ליהוה שמונים בני חיל ויעמדו על עזיהו המלך ויאמרו לו לא לך עזיהו להקטיר ליהוה כי לכהנים בני אהרן המקדשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת ולא לך לכבוד מיהוה אלהים ויזעף עזיהו ובידו מקטרת להקטיר ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית יהוה מעל למזבח הקטרת"
[י] נגע-- מה ת"ל "כנגע"? אפילו תלמיד חכם ויודע שהיא נגע ודאי לא יגזר ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית.
[יא] "נראה לי"-- ולא לאורי. מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו.
"בבית" (פסוק לה)-- להביא את הצבוע. "בבית" (פסוק לו)-- להביא את העליה. "בבית"(פסוק לז)-- מתוך הוא מטמא ואין מטמא מאחוריו.
[יב] "וצוה הכהן ופנו"-- הציווי בכהן והפינוי בכל אדם
"ופנו את הבית"-- אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים דברי ר' יהודה. ר' מאיר (ר' שמעון נ"א) אומר, עסק הוא לפינוי. אמר ר' מאיר וכי מה מיטמי לו? אם תאמר כלי עצו ובגדיו ומתכתו-- מטבילם והם טהורים! על מה חסה תורה? על כלי חרסו ועל פכו. וכי מה מטמא בנגעים? הרשעים או הצדיקים? הוי אומר הרשעים. אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי ק"ו על ממונו החביב! אם כך על ממונו ק"ו על נפש בניו ובנותיו! אם כך על רשע ק"ו על של צדיק!
[יג] "בטרם יבא הכהן לראות את הנגע"-- לראות את הפינוי
"ולא יטמא כל אשר בבית" מה ת"ל? לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע שאינו מטמא בגדים עד שישהא בכדי אכילת פרס, יכול אפילו היו שם כלים מקופלים על כתפו, כלים מקופלים ומונחים בתוך הבית? יכול לא יהיו טמאים עד שישהו בכדי אכילת פרס? ת"ל "ולא יטמא כל אשר בבית"-- מיד.
"ואחר כן"-- אחרים כיוצא בהם. רבי אומר אם ממתינים לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה?! וכמה הוא מצותו? נראה בחתן-- נותנים ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו. וכן ברגל-- נותנים לו כל ימי הרגל.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ו
[א] "וראה את הנגע"-- יכול כגריס? ת"ל "וראה את הנגע והנה הנגע"-- מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין.
[ב] "בקירות"-- הרי שנים. ולמטה הוא אומר קיר "בקירות"-- הרי כאן ארבע, מלמד שאין מטמא אלא בד' כתלים. [ג] מכאן אמרו בית עגול ובית טריגון אינו מטמא בנגעים.
[ד] יכול עד שיראה בשני כתלים? ת"ל "ומראיהן שפל מן הקיר"-- אפילו בכותל אחד. יכול אפילו על אבן אחת? ת"ל "וחלצו את האבנים"-- אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא. ר' ישמעאל אומר "וחלצו את האבנים"-- אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו לא נראה אלא על אבן אחד? ת"ל "ומראיהן שפל מן הקיר"-- מן הקיר אפילו מאבן אחת. ר' אלעזר בן רבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שני אבנים בשני כתלים בזוית אחת, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס
[ה] "שקערורות"-- שוקעות במראיהן.
"ירקרקות או אדמדמות"-- ירוק שבירוקים, אדום שבאדומים.
"ומראיהם שפל מן הקיר"-- ולא ממשן
[ו] "ויצא הכהן מן הבית", יכול לביתו ויסגיר? ת"ל "אל פתח הבית והסגיר". אי "אל פתח הבית" יכול יעמד תחת השקוף ויסגיר? ת"ל "מן הבית"-- עד שיצא מן הבית. הא כיצד? עומד בצד המשקוף ומסגיר.
[ז] ומנין אם הלך לביתו והסגיר או שעמד בתוך הבית והסגיר שהסגרו מוסגר? ת"ל "והסגיר את הבית"-- מכל מקום
[ח] "בשביעי"-- יכול בין ביום ובין בלילה? ת"ל "ביום"-- ולא בלילה.
[ט] "והנה פשה"-- זה פשיון הסמוך כל שהוא. מנין לרבות את הרחוק? ת"ל "בבית". יכול כל שהוא? ת"ל "נגע". נאמר כאן "נגע" ונאמר להלן "נגע": מה נגע האמור להלן כגריס אף כאן כגריס. [י] נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא, הרחוק כגריס, והחוזר כב' גריסין.
[יא] "בקירות הבית"-- ולא בקירות היצוע, ולא בקירות האבוס, ולא בקירות המחיצה, ולא בקירות המנורה.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ד
[א] "וצוה הכהן וחלצו"-- הציווי בכהן והחליצה בכל אדם
[ב] "וחלצו"-- מלמד ששניהם חולצים, שניהם קוצעים, שניהם מביאים את האבנים. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו. יכול הכותל הסמוך לאויר יהיו שניהם חולצים? ת"ל "ואחר חלץ את האבנים". כיצד? כותל שבינו לבין חברו-- שניהם חולצים. כותל הסמוך לאויר-- הוא לבדו חולץ.
[ג] "וחלצו את האבנים"-- יכול יחלוץ בו שתי אבנים ויקיים בו מצות חליצה? ת"ל "אשר בהם הנגע". אי "אשר בהם הנגע" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת"ל "אבנים"-- הא עד שיאמרו שני כתובים, אם לאו לא שמענו.
[ד] "והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר"-- אתהן חוץ לכל העיר, אין אדם חוץ לכל העיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה בלבד.
"אל מקום טמא"-- שיהא מקומו טמא. ר' יהודה אומר, "אל מקום טמא"-- לרבות את הניטל.
[ה] "ואת הבית יקציע"-- יכול מבפנים ומבחוץ? ת"ל "מבית". אי "מבית" יכול מן הקרקע ומן הקירות? ת"ל "סביב"-- לא אמרתי אלא סביב לנגע.
[ו] "ושפכו את... אשר הקצו"-- יכול צרורות? ת"ל "עפר". אי "עפר" יכול אף הנושר? ת"ל "את אשר הקצו"-- עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.
[ז] "ולקחו אבנים אחרות"-- אין פחות משתי אבנים. "והביאו אל תחת האבנים"-- אין פחות משתים. מכאן אמרו אין חולצים פחות משתים ואין מביאים פחות משתים. אין מביא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים, תחת שלש, תחת ארבע. וארבע תחת שלש, תחת שתים.
[ח] "ולקחו אבנים"-- יכול יקח אבנים מצד זה ויביא לצד זה? ת"ל "אחרות". אי "אחרות" יכול אפילו קרדומים? אפילו לבנים? ת"ל "אבנים"-- הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו.
[ט] "ועפר"-- לרבות כל משמע. "עפר" אפילו לבנים, אפילו מדד, אפילו חרסית.
יכול יטול עפר מצד זה ויתן בצד אחר? ת"ל "אחר". אי "אחר" יכול אפילו סיד, אפילו גבסיס? ת"ל "עפר"-- הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו
[י] "ועפר אחר יקח וטח את הבית"-- אין חברו מטפל עמו בטיחה
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ז
[א] (ויקרא יד מג): "ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים" -- משל: "חזר איש פלוני למקומו"-- כשיחזור הנגע לאותן האבנים. אין לי אלא מקומו, מנין לרבות את כל הבית? ת"ל "בבית".
יכול כגריס? נאמר כאן "נגע" ונאמר להלן "נגע". מה נגע האמור להלן כב' גריסין - אף נגע האמור כאן כב' גריסין. [ב] נמצאת אומר: הפשיון הסמוך - כל שהוא, הרחוק - כגריס, והחוזר בבתים - כשני גריסין.
[ג] אין לי אלא במראיה. שלא במראיה מנין? ת"ל "ופרח" -- במראיה ושלא במראיה. [ד] או אינו אומר "ופרח" שלא יהיה טמא עד שיחזור ויפשה?... ודין הוא: טימא בגדים וטימא בבתים. מה בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה. [ה] הין, אם החמיר בבגדים - שהעומד בהם בסוף ב' שבועות שורף, נחמיר בבתים - שהעומד בסוף ב' שבועות אינו נותץ?! ת"ל "צרעת ממארת" לגזירה שוה -- מה (ויקרא יג נא): "צרעת ממארת" האמור בבגדים טימא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף (ויקרא יד מד): "צרעת ממארת" האמור בבתים יטמא החוזר אף על פי שאינו פושה.
[ו] אם סופנו לרבות את החוזר מה ת"ל "ובא הכהן וראה והנה פשה"? הנח לו...
שומע אני: אם ישוב הנגע ופרח בבית וחזר הנגע בו ביום יהא טמא... ת"ל (ויקרא יד לט): "ושב הכהן"... (ויקרא יד מג): "ואם ישוב הנגע" -- מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע, אף כאן בסוף שבוע.
[ז] ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת"ל (ויקרא יד מד): "ובא הכהן וראה והנה פשה" - במה הוא מדבר? אם בפשה בראשון - הרי אמור; הא אינו אומר "ובא הכהן וראה והנה פשה" אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצא עומד, ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה, מה נעשה לו? הרי אני דן: מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע - אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע... הין אם היקל בפושה בראשון -- שהרי היקל בעומד בו! נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו! ויהיה הפושה כעומד ת"ל "ושב הכהן.. ובא הכהן" -- זו היא שיבה זו היא ביאה. מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.
[ח] מנין אם עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת"ל "ובא", (ויקרא יד מח): "ואם בא יבא" -- הרי כאן ב' ביאות. במי הוא מדבר? אם בפושה בא', הרי אמור. ואם בפושה בשני, הרי אמור. הא אינו אומר "ואם בא יבא" אלא את שבא בסוף שבוע ראשון ובא בסוף שבוע שני, "וראה והנה לא פשה" -- זה העומד, מה יעשה לו? "וטהר הכהן את הבית". יכול יפטר וילך לו? ת"ל "כי נרפא הנגע" - לא טהרתי אלא הרפוי. [ט] מה יעשה לו? הרי אני דן מה מצינו: בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף העומד בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע. [י] הין אם נחמיר בפושה בשני -- שהרי החמיר בפושה בראשון, נחמיר בעומד בשני -- שהרי החמיר בעומד בראשון?! ויהא עומד כפושה בשני?! ת"ל "ובא", "ואם בא יבא" - הרי כאן ב' ביאות: ביאה האמורה למעלה וביאה האמורה למטה. מה ביאה האמורה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה האמורה למטה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.
[יא] משום ר' ישמעאל אמרו, נאמר "צרעת ממארת" בבגדים ונאמר "צרעת ממארת" בבתים. מה "צרעת ממארת" האמור בבגדים עשה העומד בשני כפושה בשני, אף "צרעת ממארת" האמורה בבתים נעשה העומד בשני כפושה בשני.
(ויקרא יד מג): "ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח" - מה ת"ל? שיכול שאין לי חוזר ונותץ אלא אחר פושה בראשון. מנין לרבות את החוזר אחר פושה בשני ואחר העומד בשני? ת"ל "אחר חלץ את האבנים", שאין ת"ל "ואחרי הקצות... ואחרי הטוח", וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה?! אם כן למה נאמר "ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח" - אלא לרבות את החוזר אחר הפושה בשני ואחר העומד בשני.
[יב] מנין לכהה בשני והולך לו-- קולפו והוא טעון צפרים? ת"ל (ויקרא יד מט): "ולקח לחטא את הבית" -- הרי כאן בית אחר.
מכאן אמרו עשרה בתים הן: 1) הכהה בראשון 2) והולך לו-- קולפו והוא טהור. 3) הכהה בשני 4) והולך לו-- קולפו והוא טעון צפרים. והפושה בראשון-- חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 5) חזר-- נותץ, 6) לא חזר-- טעון צפרים. עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 7) חזר-- נותץ, 8) לא חזר-- טעון צפרים. עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע 9) חזר-- נותץ, 10) לא חזר-- טעון צפרים.
[יג] (ויקרא יד מד): "טמא" - מה ת"ל? לפי שמצינו בבית המוסגר שאינו מטמא אלא מתוכו. יכול אף המוחלט כן?... ת"ל כי "טמא הוא" -- הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ה
[א] "ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית"-- מלמד שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר.
[ב] וכמה אבנים יהיו בתוכו? ר' ישמעאל אומר ארבעה. ר' עקיבא אומר שמונה. שר' ישמעאל אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים או על אבן אחד. ר' עקיבא אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים ולא על אבן אחד. ר' אלעזר בר' שמעון אומר עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזויות, אורכו כשתי גריסין ורחבו כגריס.
[ג] "אבניו"-- שלו ועפר שלו. מלמד שהוא גורר ומוציא. "אבניו"-- ולא אבני העליה, "עציו"-- ולא עצי העליה, "עפר"-- ולא עפר העלייה. מכאן אמרו נראה נגע בבית-- נותן את הקורות לעליה, נראה בעליה-- נותן את הקורות לבית.
"את אבניו"--אבנים שנבנו עמו ולא אבנים שהכניס לו משנבנה. "עציו"-- ולא עצים שהכניס לו משנבנה. "עפר הבית"-- ולא עפר המתכיות שלו. אם נאמר בחליצה למה נאמר בנתיצה? לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה. בחליצה-- האבן שבזוית בזמן שהוא חולץ, חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח של חבירו. ובנתיצה-- נותץ את האבנים שיש בהם נגע ושאין בהם נגע ובחליצה אינו חולץ אלא האבנים שיש בהם נגע. הא לפי שיש בחליצה מה שאין בנתיצה ובנתיצה מה שאין בחליצה צריך לומר בחליצה וצריך לומר בנתיצה.
[ד] "והבא אל הבית"-- כשיכנס ראשו ורובו.
"...ימי הסגיר אותו"-- לא ימים שקלף את נגעו. יכול שאני מוציא את המוחלט שקלף נגעו? ת"ל "כל ימי..."
[ה] "וטמא עד הערב"-- מלמד שאין מטמא בגדים. יכול אפילו שהה כדי אכילת פרס? ת"ל "והאוכל בבית יכבס". [ו] אין לי אלא אוכל, שוכב מנין? ת"ל "השוכב בבית יכבס". [ז] אין לי אלא אוכל ושוכב. אוכל ולא שוכב, שוכב ולא אוכל, לא אוכל ולא שוכב מנין? ת"ל יכבס בגדיו ריבה. [ח] אם סופנו לרבות את הכל מה ת"ל האוכל והשוכב? אלא כדי ליתן שיעור לשוכב-- כדי שיאכל. וכמה הוא שיעור אכילה? כדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורין מיסב ואוכלו בליפתן.
[ט] כל כיבוס בגדים האמור בתורה להחמיר וזה להקל. אפילו לבוש עשרה סבריקים ועטוף עשרה פוליינות כולם טהורים עד שישהא כדי אכילת פרס.
[י] יכול הבהמה והעכו"ם יהיו מצילים בגדים בבית המנוגע? ת"ל יכבס בגדים ריבה-- המטמא בגדים מציל בגדים בבית המנוגע. יצאו הבהמה והעכו"ם שאין מטמאים בגדים, אין מצילים בגדים בבית המנוגע.
[יא] מכאן אמרו היה עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו. אם שהה כדי אכילת פרס-- טמא. היה עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעותיו בידו, ר' יהודה מטמא מיד וחכמים אומר עד שישהא כדי אכילת פרס
[יב] אמרו לו לר' יהודה ומה אם בזמן שכל גופו טמא לא טימא מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס, בזמן שאין כל גופו טמא אינו דין שלא יטמא את מה שעליו עד שישהא כדי אכילת פרס?! [יג] אמר להם ר' יהודה מצינו שיפה כח הטמא להציל יתר מן הטהור-- ישראל מקבלים טומאה ומצילים בגדים בבית המנוגע, הבהמה והעכו"ם שאין מקבלים טומאה אין מצילים בגדים בבית המנוגע.
[יד] "והזה אל הבית"-- על השקוף ויש אומרים על כולו.
"ושלח את הצפור החיה"-- ר' יוסי הגלילי אומר, צפור שחיה חוץ לעיר. ואיזה? זה דרור.
[טו] "וכפר על הבית וטהר"-- אם נאמר במצורע למה נאמר בבתים? ואם נאמר בבתים למה נאמר במצורע? לפי שיש בבתים מה שאין במצורע ובמצורע מה שאין בבתים. מצורע טעון קרבן והבית אינו טעון קרבן, מצורע יש לו טהרה מטומאתו והבית אין לו טהרה מטומאתו-- הא לפי שיש במצורע מה שאין בבתים ובבתים מה שאין במצורע צריך לומר במצורע וצריך לומר בבתים.
[טז] "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק... ולשאת ולספחת ולבהרת"-- מנין אתה אומר כהן שבקי בנגעים אבל לא בנתקים, בנתקים אבל לא בקרחת, באדם אבל לא בבגדים, בבגדים אבל לא בבתים לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהם ובשמותיהם? ת"ל "זאת התורה לכל נגע הצרעת וכו'..."
רבי אומר למה בא "ולהורות ביום"? מלמד שביום הוא מטמא וביום הוא מטהר. חנינא בן חכינאי אומר למה בא "להורות"? מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו.