חפץ חיים על ספרא/מצורע מצורע/פרשה ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ג[עריכה]
( א ) הרי הוא אומר וכו': אף הוא מביא ראיה על המנחה שהיא מנחת נסכים לבהמות של מצורע.
הא מה אני מקיים וכו': ומשום הכי כי מייתי בדלות ולא מייתי אלא חד כבש לא מייתי נמי אלא חד עשרון דאי מנחה הבאה מחמת עצמה היא לא מצינו מנחה מתמעטת בדלות.
( ב ) ולוג אחד שמן שהיה בדין וכו': פי' דלהכי כתב "אחד" ולא כתב "ולוג שמן" משום דהיינו סוברין דלוג שמן היינו לכל עשרון ועשרון כמו שמצינו גבי עני שלעשרון אחד שהוא מביא צריך לוג שמן.
( ג ) כך יטענו תנופה: ר"ל מה דכתיב אח"כ "והניף אותם" יהיה גם כן קאי אכולם.
תלמוד לומר האיש: דהוא יתירא דהוה מצי למכתב "את המיטהר", ואתי למעוטי חטאת ועולה, ואם אינו ענין לעמידה דהא כתיב "ואותם" - תניהו ענין למעטם מתנופה.
( ה ) אם כן למה נאמר אשם: פי' דכתיב "אותו לאשם" למעט קרבנות אחרים מתנופה הא כבר מיעט אותם.
ואשם בא להכשיר: שמזה עליו מדמו והאיש בא לקבל ההכשר ולאכול אח"כ בקדשים.
( ו ) מעמידו בשער נקנור: ולא בתוכו שמחוסר קרבנות עדיין ומעמידו שם כדי להכניס ידיו לבהונות להזות עליהן.
( ז ) למדנו שהם טעונים תנופה כאחת: היינו מדכתיב "לאשם ואת לוג השמן והניף אותם" אתרוויהו קאי.
תלמוד לומר אותו לאשם: והוא כמו "וגו' ואת לוג השמן והניף", דמשמע והניף אלוג לחודיה קאי.
יכול יניף ויחזור ויניף: פי' דיניף שתיהן כאחד ויחזור ויניף כל אחד לעצמו לקיים מה שנאמר "ואת לוג השמן והניף" (רש"י במנחות סא.).
תלמוד לומר והניף תנופה: דהאי "תנופה" יתירא להורות דתנופה ולא תנופות.
לפני ד' במזרח: לפי שהשכינה במערב.
( ח ) מה תלמוד לומר: והלא כבר כתיב בפרשת אשם שהאשם מקומו בצפון.
( ט ) יכול על טבעתו: פי' על אותו טבעת ששחט החטאת והעולה ישחט האשם שבבית המטבחיים היו ששה סדרים של ארבע טבעות כדאיתא בתמיד.
תלמוד לומר במקום הקודש להכשיר את כל הרוח: של הצפון דכולו אקרי מקום הקודש.
( י ) מנין אף חטאת ועולה במקום הקודש: שהרי אף הן עמידתן לפני העזרה ואם כן הוה אמינא שישחט שם.
תלמוד לומר את החטאת ואת העולה: דאי אחטאת ועולה דעלמא לחוד קאי יכתוב חטאת לחוד.