סידור בית יעקב (עמדין)/שער המפקד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שער המפקד. לירח ניסן. ממנו נכנסין לי"ב מבואות. מבוא א. לר"ח

מבוא א - פרשת נשיאים[עריכה]

(א) בו נברא עולם לדעת ר״י. בו חרבו פני האדמה לדעת ר״י. בימי חזקיה המלך החלו לקדש בו בית ה'. (שנה וו חל בא'). בימי עזרא כלו בו לחקור אחר נושאי הנכריות. והוא זמן עצי כהנים. ארח בן יהודה [תענית פ"ב]. בארץ ישראל כשהגיע זמן פסח ולא ירדו גשמים, מתענין. בו נולדו אבות בז מתו. בו נדבר הקב״ה עס מרע״ה בסנה והיחה פקידה לגאולת מצרים, שבו בפרק בשנה הבאה, בו עתידין להגאל:
(ב) הוא ראשון לחדשים. שנאמר "החודש הזה לכם" (אותיות מלך) "ראשון". מזלו טלה. שבטו ראובן:
(ג) אינו חל אלא באגה״ז [מולדו בשנה זו (תקז״ל) ז׳ כ' תשב]:
(ד) הוא ר״ה למלכים ולרגלים ולעבוריס ולתרומת שקלים. קרבנות הבאין באחד בניסן מצוה להביא מן החדש. ויש אומרים אף לשכירות בתים:
(ה) ונקרא פרוס הפסח [נפקא מינה לנודר בלשון זה] .והוא גורן למעשר בהמה לדעת ר״ע וחבריו [שקלים פ"ג]:
(ו) ומתחילין לשאול ולדרוש בהלכות פסח לדעת רשב״ג [פסחים ו]:
(ז) נטל עשר עטרות. בו הוקם המשכן בשנה שניה ליציאת מצרים, והקריב נחשון ראשון לחנוכת המזבח, ואחריו שאר נשיאים, כל אחד יומו. לפיכך נוהגיס יחידים לקרות בר״ח ניסן וי״א ימיס שאחריו, פרשה של כל נשיא ונשיא דבר יום ביומו (ע״ל בשער נקנור) [והוא קריאה לחנוכה]. אחר כך אומרים:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּאִיר הַיּוֹם בְּחַסְדְּךָ הַגָּדוֹל עַל נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין דְּמִתְחַדְּשִׁין כְּצִפָּרִין וּמְצַפְצְפִין בִּשְׁבָחִין וּמְצַלְאִין עַל עַמָּא קַדִּישָׁא יִשְׂרָאֵל. רבש"ע תַּכְנִיס וּתְעַיֵּל הָנָךְ צַפָּרֵי קַדִּישֵׁי לַאֲתַר קַדִּישָׁא דְּאִתָּמַר עַלֵּיה עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁבְּאִם אֲנִי עַבְדְּךָ מִשֵּׁבֶט [פלוני] שֶׁקָּרָאתִי בְּתוֹרָתֶךָ פָּרָשָׁה שֶׁל הַנָּשִׂיא הַיּוֹם. אֲזַי יָאִירוּ נָא עָלַי כָּל נִיצוֹצִין קַדִּישִׁין וְכָל הָאוֹרוֹת קְדֻשּׁוֹת הַכְּלוּלוֹת בִּקְדֻשַּׁת זֶה הַשֵּׁבֶט לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּתוֹרָתֶךָ וּבְיִרְאָתֶךָ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ כָּל יְמֵי חַיַּי אֲנִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה:

סדר הנשיאים[עריכה]


נשיא ליום א'[עריכה]


   וַיְהִ֡י בְּיוֹם֩ כַּלּ֨וֹת מֹשֶׁ֜ה לְהָקִ֣ים אֶת־הַמִּשְׁכָּ֗ן וַיִּמְשַׁ֨ח אֹת֜וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֑יו וַיִּמְשָׁחֵ֖ם וַיְקַדֵּ֥שׁ אֹתָֽם׃ וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃ וַיָּבִ֨יאוּ אֶת־קׇרְבָּנָ֜ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה שֵׁשׁ־עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל־שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד וַיַּקְרִ֥יבוּ אוֹתָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ קַ֚ח מֵֽאִתָּ֔ם וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֕ד אֶת־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְנָתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַלְוִיִּ֔ם אִ֖ישׁ כְּפִ֥י עֲבֹדָתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם׃ אֵ֣ת ׀ שְׁתֵּ֣י הָעֲגָל֗וֹת וְאֵת֙ אַרְבַּ֣עַת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י גֵרְשׁ֑וֹן כְּפִ֖י עֲבֹדָתָֽם׃ וְאֵ֣ת ׀ אַרְבַּ֣ע הָעֲגָלֹ֗ת וְאֵת֙ שְׁמֹנַ֣ת הַבָּקָ֔ר נָתַ֖ן לִבְנֵ֣י מְרָרִ֑י כְּפִי֙ עֲבֹ֣דָתָ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃ וַיַּקְרִ֣יבוּ הַנְּשִׂאִ֗ים אֵ֚ת חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הִמָּשַׁ֣ח אֹת֑וֹ וַיַּקְרִ֧יבוּ הַנְּשִׂיאִ֛ם אֶת־קׇרְבָּנָ֖ם לִפְנֵ֥י הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה נָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד לַיּ֗וֹם נָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לַיּ֔וֹם יַקְרִ֙יבוּ֙ אֶת־קׇרְבָּנָ֔ם לַחֲנֻכַּ֖ת הַמִּזְבֵּֽחַ׃
   וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָרִאשׁ֖וֹן אֶת־קׇרְבָּנ֑וֹ נַחְשׁ֥וֹן בֶּן־עַמִּינָדָ֖ב לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃ וְקׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתּוּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ב'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י הִקְרִ֖יב נְתַנְאֵ֣ל בֶּן־צוּעָ֑ר נְשִׂ֖יא יִשָּׂשכָֽר׃ הִקְרִ֨ב אֶת־קׇרְבָּנ֜וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ג'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֹֽן׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ד'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הָרְבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ה'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַחֲמִישִׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן שְׁלֻמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽישַׁדָּֽי׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ו'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ז'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אֶפְרָ֑יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ח'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַשְּׁמִינִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָהצֽוּר׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום ט'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הַתְּשִׁיעִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעֹנִֽי׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום י'[עריכה]

בַּיּוֹם֙ הָעֲשִׂירִ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י דָ֑ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום י"א[עריכה]

בְּיוֹם֙ עַשְׁתֵּ֣י עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עׇכְרָֽן׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עׇכְרָֽן׃ יהי רצון וכו'

נשיא ליום י"ב[עריכה]

בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃ קׇרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת־כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֮ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ שְׁנֵיהֶ֣ם ׀ מְלֵאִ֗ים סֹ֛לֶת בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן לְמִנְחָֽה׃ כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת׃ פַּ֣ר אֶחָ֞ד בֶּן־בָּקָ֗ר אַ֧יִל אֶחָ֛ד כֶּֽבֶשׂ־אֶחָ֥ד בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְעֹלָֽה׃ שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד לְחַטָּֽאת׃ וּלְזֶ֣בַח הַשְּׁלָמִים֮ בָּקָ֣ר שְׁנַ֒יִם֒ אֵילִ֤ם חֲמִשָּׁה֙ עַתֻּדִ֣ים חֲמִשָּׁ֔ה כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֖ה חֲמִשָּׁ֑ה זֶ֛ה קׇרְבַּ֥ן אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃

זֹ֣את ׀ חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ מֵאֵ֖ת נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל קַעֲרֹ֨ת כֶּ֜סֶף שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֗ה מִֽזְרְקֵי־כֶ֙סֶף֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֔ר כַּפּ֥וֹת זָהָ֖ב שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵֽה׃ שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָ֗ה הַקְּעָרָ֤ה הָֽאַחַת֙ כֶּ֔סֶף וְשִׁבְעִ֖ים הַמִּזְרָ֣ק הָאֶחָ֑ד כֹּ֚ל כֶּ֣סֶף הַכֵּלִ֔ים אַלְפַּ֥יִם וְאַרְבַּע־מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ כַּפּ֨וֹת זָהָ֤ב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה֙ מְלֵאֹ֣ת קְטֹ֔רֶת עֲשָׂרָ֧ה עֲשָׂרָ֛ה הַכַּ֖ף בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ כׇּל־זְהַ֥ב הַכַּפּ֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וּמֵאָֽה׃ כׇּל־הַבָּקָ֨ר לָעֹלָ֜ה שְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר פָּרִ֗ים אֵילִ֤ם שְׁנֵים־עָשָׂר֙ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר וּמִנְחָתָ֑ם וּשְׂעִירֵ֥י עִזִּ֛ים שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר לְחַטָּֽאת׃ וְכֹ֞ל בְּקַ֣ר ׀ זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֗ים עֶשְׂרִ֣ים וְאַרְבָּעָה֮ פָּרִים֒ אֵילִ֤ם שִׁשִּׁים֙ עַתֻּדִ֣ים שִׁשִּׁ֔ים כְּבָשִׂ֥ים בְּנֵי־שָׁנָ֖ה שִׁשִּׁ֑ים זֹ֚את חֲנֻכַּ֣ת הַמִּזְבֵּ֔חַ אַחֲרֵ֖י הִמָּשַׁ֥ח אֹתֽוֹ׃ וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֙רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו׃ יהי רצון וכו'

  • ביום י"ג יאמר זה:

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

(ח) באחד בניסן יתחילו להקריב מלואים לעתיד במהרה בימינו. לכן המצפים לישועה ראוי להם לעשות זכר לדבר. ולקרות גם כן אותה פרשה בנביא יחזקאל (סימן מ"ג) מן ויאמר וגו' אלה חוקות המזבח. עד נאם ה' אלהים. אח"כ קורא עוד שם (סימן מ"ה) מן כה אמר ה' בראשון באחד לחודש. עד וכפרתם את הבית. ושני פרשיות הללו ראויים לאמרם מר"ח עד ז' בו בכלל. אכן פרשה ראשונה יאמר גם ביום ח'. ויאמר אחריהם לשון בקשה. שיראנו ה' בנחמה ובעבודה במהרה בימינו אמן:

יח וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה אֵלֶּה חֻקּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הֵעָשׂוֹתוֹ לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וְלִזְרֹק עָלָיו דָּם. יט וְנָתַתָּה אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר הֵם מִזֶּרַע צָדוֹק הַקְּרֹבִים אֵלַי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה לְשָׁרְתֵנִי פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת. כ וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע קַרְנֹתָיו וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה וְאֶל הַגְּבוּל סָבִיב וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ וְכִפַּרְתָּהוּ. כא וְלָקַחְתָּ אֵת הַפָּר הַחַטָּאת וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת מִחוּץ לַמִּקְדָּשׁ. כב וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי תַּקְרִיב שְׂעִיר עִזִּים תָּמִים לְחַטָּאת וְחִטְּאוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ כַּאֲשֶׁר חִטְּאוּ בַּפָּר. כג בְּכַלּוֹתְךָ מֵחַטֵּא תַּקְרִיב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְאַיִל מִן הַצֹּאן תָּמִים. כד וְהִקְרַבְתָּם לִפְנֵי יְהוָה וְהִשְׁלִיכוּ הַכֹּהֲנִים עֲלֵיהֶם מֶלַח וְהֶעֱלוּ אוֹתָם עֹלָה לַיהוָה. כה שִׁבְעַת יָמִים תַּעֲשֶׂה שְׂעִיר חַטָּאת לַיּוֹם וּפַר בֶּן בָּקָר וְאַיִל מִן הַצֹּאן תְּמִימִים יַעֲשׂוּ. כו שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ ידו [יָדָיו]. כז וִיכַלּוּ אֶת הַיָּמִים וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יַעֲשׂוּ הַכֹּהֲנִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת עוֹלוֹתֵיכֶם וְאֶת שַׁלְמֵיכֶם וְרָצִאתִי אֶתְכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה. (יחזקאל מג, יח-כז)

יח כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תִּקַּח פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים וְחִטֵּאתָ אֶת הַמִּקְדָּשׁ. יט וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת וְנָתַן אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית. כ וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת. (יחזקאל מה, יח-כ)

(ט) מריש ירחא עד תמניא ביה. אתוקם תמידא. דלא למספד (ואין צריך לומר דלא להתענאה). ואף על גב דקיימא לן בטלה מגילת תענית. היינו לעניין תענית יחיד. אבל לגזור תענית ציבור לא בטלה. כן הוא דעת הראב"ד. והרא"ש והטור ושאר פוסקים עומדים בשיטתו. וכן עיקר. לפי זה היה מקום לומר שאסור לגזור תענית ערב ר"ח ניסן. דוק. איברא לאו מילתא היא. דהא ראש חודש ניסן גופיה בטיל מדין מגילת תענית. לפי שהוקבע בו יום מיתת צדיקים. הלכך לא שייך למיסר יום שלפניו. כדאמרינן גבי יום טוריינוס:

(י) ברם בניסן בלאו הכי אין מתענין (אפילו אותן יחידים שמתענין כל השנה ב' וה') ולא מספידין. עד שיצא החודש כולו. לפי שפשטה קדושה בכולו. כדאיתא במסכת סופרים:

(יא) עמו"ק עיין מור וקציעה שהקשיתי על זה. שנראה לכאורה כמתנגד לשיטת תלמודנו. דאי הכי למאי הילכתא קיימא לן בטלה מגילת תענית? ותו, אי איתא להא דמסכת סופרים, למאי איצטריך במגילת תענית למיסר הנך יומי? הא איתסרו וקיימו מימות משה רבינו ע"ה. ומשנינא, דשאר מגילת תענית, דאית לה דין דברי סופרים כשאר תורה שבעל פה. שחל חיובה על כל ישראל וקבילו להו כולהו. מיהו חזקיה בן גוריון וסיעתו, לדרייהו לחוד הוא דתקון. ולבתר הכי רשות הוא. ואיפליגו בה אי קבילו עלייהו תו בתר הכי או לא. והכא בחודש ניסן אליבא דמסכת סופרים, במנהגא תליא מילתא. ולא פשטה בכלל ישראל. והדורות האחרונים קיבלוהו עליהם להחמיר בכך. והיכא דנהוג נהוג, ויש להם על מה לסמוך:

(יב) ונפקא מינה נמי בין מנהגא לדברי סופרים, לעניין נדר תענית. דלא חייל אמגילת תענית. מה שאין כן בהך מנהגא דמידחי ודאי מקמי נדר. עמ"ש בס"ד בחיבורי באריכות:

(יג) ומה שאנו מקילין בתענית מיתת אב ואם. ודכוותה בתענית חתן. היינו משום דאתי מנהג ומבטל מנהג. וכן הוא העיקר. לכתחילה אין מקבלין בניסן אפילו תענית יחיד. אם לא לצורך גדול. ואם קיבלו בלשון נדר, אין אחר קבלה כלום:

(יד) תענית חלום בו. ודאי לא צריך למיתב תענית לתעניתו:

(טו) ואם התענה תענית חלום בשבת ערב ר"ח ניסן. י"ל שמתענה בר"ח ניסן, שהוא יום מיתת צדיקים. וכן דעת המגן אברהם. ואינו נראה לי. אבל אם התענה שבת שבתוך ניסן, נראה לי שמתענה יום א' שאחריו בניסן. דימי ניסן מנהגא בעלמא. ולא דמי לר"ח דאורייתא. אע"ג דלפי דעה הנ"ל י"ל איפכא. העיקר כמ"ש. ועיין עוד לקמן:

(טז) ידוע שבר"ח ניסן מתו בני אהרן [סוף מגילת תענית] ומן הסתם הוא גם כן יום מיתת האעבות. לפיכך המתענה בו אין תופסין אותו על כך:

(יז) כל ימי ניסן אין אומרים תחנון. ולא יהי רצון שאומרים אחר קריאת התורה בב' וה'. ולא צידוק הדין ולא קדיש בבית הקברות. ואין מזכירין נשמות. ולא צו"ץ צדקתך, וצדקתך, צדקתך:

(יח) ר"ח ניסן שחל בשבת. אז הוא פרשת החודש. מוציאין ג' ס"ת. קרו שיתא בסדר היום. ז' וביום השבת ובראשי חדשיכם. ואומרין חצי קדיש על ב' הספרים ביחד. וקורין למפטיר בס"ת שלישי, החודש הזה. ומפטיר באחד לחודש:

מבוא ב - עד ערב פסח[עריכה]

(א) ביום ב׳ דניסן שרף משה פרה ראשונה. והקריב נשיא יששכר. וקורין פרשתו כנ״ל. ביום ג' נשיא זבולן. ביום ד', ראובן. ביום ה׳, שמעון. ביום ו', גד. ביום ז', אפרים. בו נשא יחזקאל על פרעה. ביום זה ישלמו מלואים שלעתיד (בשנה זו הוא שבת. וקורין ויקרא):

(ב) ביום ח׳, נשיא מנשה. בו באו לאולם ה׳ לטהר בית חיינו. בתמניא אתוקם חגא דשבועיא (אולי רמז על זה הנביא במה שכתב: "והיה ביום השמיני והלאה". והיה לו לומר "מיום". וק"ל). בט', נשיא בנימין:

(ג! בי׳, דן. בו מתה מרים. ונראה לי שאין נכון להתענות בו בשביל זה. כי בסדר עולם רבה ראיתי כתוב, שמתה בא׳ בניסן. עם שבפ"י כתוב גם כן י״ב ניסן. ע״כ טעות סופר יש. ועוד שהוא יום טוב גם כן, שבו עלו ישראל מן הירדן. מלבד הנס של לקיחת פסח מצרים שהיה בו. וביום זה אירעו כמה ניסים בעבר הירדן ימה כו'. בי"א, אשר. בי"ב, נפתלי:

(ד) שבת הסמוך לפסח, נקרא שבת הגדול (בשנה זו הוא בערב פסח. קורין צו), מפני נס גדול שנעשה בו כנודע. עמו"ק:

יוצר לשבת הגדול[עריכה]

[החזן מתחיל ברוך אתה וכו' עד ומושיע ומגן]

מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים. אֶפְתְּחָה פִּי בְּשִׁיר וּרְנָנִים. לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל. פְּנֵי שׁוֹכֵן מְעוֹנִים:

שיר מרובע על סדר א"ב מן א עד מ ואחר כך חרוז אחר לסיום הברכה. וכל היוצר (חוץ מפיוט אז רוב ניסים) חיבר ר' יוסף בר שמואל טוב עלם:

אֱלֹהִים בְּצַעְדְּךָ הַכּוֹת פַּתְרוֹס. בִּתַּקְתָּ חֵילָם מִבְצָרֵיהֶם לַהֲרוֹס. גָּאַלְתָּ עַמְּךָ בְּנֵבֶל קַתְרוֹס. דְּרַרְתָּם וְהִבְרַרְתָּם כְּסוֹלֶת לָרוֹס: הֵגַרְתָּ לְגֵיא הֲמוֹן פִּיבֶסֶת. וְנִקְּתָה לָאָרֶץ בִּטְרִיָּה נֶחְבֶּסֶת. זְנוּחָה זָרְחָה בְּדַם מִתְבּוֹסֶסֶת. חֻלָּצָה וְנִגְהָצָה בִּרְחִיצָה וְתִכְבּוֹסֶת: טֶרֶם מֵרוּר מִמְּעֻנִּים יוּשְׁבַּת. יְשׁוּעָה צָמְחָה לִנְצוּרֵי כְּבָבַת: חזן כִּתַּרְתָּ כְלִיל לְנֶפֶשׁ מְשִׁיבַת. לְשֶׁעָבַר קִדַּמְתָּ מַתַּן שַׁבָּת:

אלהים. כשדרכת להכות המצרים, והרגת כל חילם והרסת כל מבצריהם. אז גאלת עמך שמחים בכלי זמר. והוצאתם חופשי וביררתם כבורר סולת יפה לערבה וללוש פת נקיה:

בצעדך. מלשון צעד ודריכה. בתקת. חתכת. כמו "בתקוך בחרבותם" (יחזקאל טז):

בנבל קתרוס. מיני כלי זמר:

הגרת. השפלת מרום לעומק כל חיל מצרים. ונתרוקנו מכל טוב והושפלו לארץ והוכו מכה טריה. וישראל שהיו עזובים זרח להם זכות דם פסח ומילה. ונחלצו מצרה והוכבסו והולבנו ברחיצה יפה: הגרת. השפלת. כמו "לארץ מגרת" (תלים פט):

נחבסת. מלשון חז"ל. גולגולת שנחבסה (חולין מ"ב):

זנוחה. עזובה:

ונגהצה. מלשון חז"ל בגדים מגוהצין. מכובס ומלובן היטב:

טרם. קודם שבטל והוסר מישראל, מרירת השעבוד מהמצרים המענים אותם, נצמח ישועה ליש־אל השמורים מה׳ כבבת עין. ואז עשית נזר תפארה לתורה המשיבת נפש שציוותה על השבת. במה שהקדמת ליתן להם מתנת השבת להשיב נפשם מעבודה קשה:


פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מבוא ג - לערב פסח[עריכה]

בו שמונה דלתות.

דלת א. לליל י"ד[עריכה]

דלת ב. ליום ערב פסח[עריכה]

דלת ד. לדינים הנוהגים מחצות היום ואילך[עריכה]

דלת ה. לעניין מלאכה בערב פסח[עריכה]

דלת ו. לאפיית מצה[עריכה]

הכנת הדברים הצריכין לסדר[עריכה]

דלת ז[עריכה]

נייחד לו שם,

שער הקרבן[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כדי שנשלמה פרים שפתינו. ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח בערב פסח אחר תפילת המנחה, שהיא נגד תמיד של בין הערבים. ויש אומרים לאמרו אחר קטורת קודם ה' צבאות עמנו:

רבון העולמים. אתה צויתנו להקריב קרבן הפסח במועדו, בארבעה עשר לחודש הראשון. ולהיות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם קוראים את ההלל. ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובטל קרבן הפסח, ואין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו, ונשלמה פרים שפתינו. לכן יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו. שיהיה שיח שפתותינו חשוב לפניך. כאלו הקרבנו את הפסח במועדו ועמדנו על מעמדו ודברו הלוים בשיר והלל להודות לה'. ואתה תכונן מקדשך על מכונו. ונעלה ונקריב לפניך את הפסח במועדו. כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך. כאמור:

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית: ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה: שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים: ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם: ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו: ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו: וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא ליהוה:


כךְ היתה עבודת קרבן פסח בארבעה עשר בניסן. אין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים. ערב פסח בין בחול בין בשבת, היה התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה. ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת, היו שוחטין אותו בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה, והפסח אחריו. כל אדם מישראל, אחד האיש ואחד האשה, כל שיוכל להגיע לירושלים בשעת שחיטת הפסח, חייב בקרבן פסח. מביאו מן הכבשים או מן העזים. זכר תמים בן שנה. ושוחטו בכל מקום בעזרה, אחר גמר עבודת תמיד הערב ואחר הטבת הנרות. ואין שוחטין הפסח ולא זורקין הדם ולא מקטירין החלב על החמץ. שחט השוחט וקיבל דמו כהן שבראש השורה בכלי שרת. ונותן לחבירו וחברו לחברו. כהן הקרוב אצל המזבח (זורקו) זריקה אחת כנגד היסוד. וחוזר הכלי ריקן לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל את המלא ומחזיר את הריקן. והיו הכהנים עומדים שורות ובידיהם בזיכין שכולן כסף או כולן זהב, ולא היו מעורבים. ולא היו לבזיכין שוליים, שלא יניחום ויקרש הדם.

אחר כך תולין את הפסח באונקליות, ומפשיט אותו כולו, וקורעין בטנו ומוציאים אימורים. החלב שעל הקרב. ויותרת הכבד. ושתי הכליות וחלב שעליהן. והאליה לעומת העצה (אם היה ממין הכבשים). נותנן בכלי שרת ומולחן ומקטירן הכהן על המערכה, חלבי כל זבח וזבח לבדו, בחול ביום, ולא בלילה שהוא יום טוב. אבל אם חל ערב פסח בשבת, מקטירין והולכין כל הלילה. ומוציא קרביו וממחה אותן עד שמסיר מהן הפרש. שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין את השבת. שאר עניניו אין דוחין.

בשלש כתות הפסח נשחט. ואין כת פחותה משלושים אנשים. נכנסה כת אחת, נתמלאה העזרה, נועלין אותה. ובעוד שהן שוחטין ומקריבין וכהנים תוקעין, החליל מכה לפני המזבח. הלוים קורין את ההלל. אם גמרו קודם שיקריבו כולם, שנו. אם שנו, שלשו. על כל קריאה תקעו והריעו ותקעו. גמרה כת אחת להקריב, פותחין העזרה. יצתה כת ראשונה, נכנסה כת שניה. נעלו דלתות העזרה. גמרה, יצאה שניה, נכנסה שלישית. כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית. אחר שיצאו כולן, רוחצין העזרה מלכלוכי הדם ואפילו בשבת. אמת המים היתה עוברת בעזרה, שכשרוצין להדיח הרצפה, סותמין מקום יציאת המים והיא מתמלאה על כל גדותיה, עד שהמים עולין וצפין ומקבצין אליהם כל דם ולכלוך שבעזרה. אחר כך פותחין הסתימה ויוצאין המים עם הלכלוך, נמצאת הרצפה מנוקה. זהו כבוד הבית.

יצאו כל אחד עם פסחו וצלו אותם. כיצד צולין אותו? מביאין שפוד של רימון. תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו, ותולהו לתוך התנור והאש למטה. ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו. ואין מנקרין את הפסח כשאר בשר. בשבת אינן מוליכין את הפסח לביתם, אלא כת הראשונה יוצאין בפסחיהן ויושבין בהר הבית. השניה יוצאין עם פסחיהן ויושבין בחיל. השלישית במקומה עומדת. חשכה יצאו וצלו את פסחיהן.

כשמקריבין את הפסח בראשון, מקריבין עמו ביום י"ד זבח שלמים, מן הבקר או מן הצאן, גדולים או קטנים, זכרים או נקבות. והיא נקראת חגיגת ארבעה עשר. על זה נאמר בתורה: "וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר". ולא קבעה הכתוב חובה, אלא רשות בלבד. מכל מקום היא כחובה מדברי סופרים, כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. אימתי מביאין עמו חגיגה? בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט. ונאכלת לשני ימים ולילה אחד. ודינה ככל תורת זבחי שלמים. טעונה סמיכה ונסכים ומתן דמים שתים שהן ארבע ושפיכת שיריים ליסוד. זהו סדר עבודת קרבן פסח וחגיגה שעמו בבית אלהינו שיבנה במהרה בימינו. אמן:

[אשרי העם שככה לו. אשרי העם שה' אלהיו. אלהינו ואלהי אבותינו, מלך רחמן [רחם עלינו], טוב ומיטיב הדרש לנו. שובה אלינו בהמון רחמיך, בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו, והשב שכינתך לתוכו. והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם. והשב ישראל לנויהם. ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון: יהיו לרצון וגו']


לתוספת ביאור סדר קרבן פסח בזמן הבית. נביא בכאן מ"ש בשבט יהודה עדות בן נכר נציב הרומיים. שהיה עד ראיה בירושלים. ומאשר ומקיים כל הכתוב במשנה תורה שבע"פ ע"פ חז"ל. עם הרחבה ותפארת בדברים שאינם מגופי הלכותיו. ממנו יראה הדר כבוד בית אלהינו. ונדע מה שאבדנו בחטאינו. ונתפלל בלב שלם להשי"ת יחזיר עבודת בית מקדשו במהרה בימינו. וזה לשונו:

כשמגיע ראש החודש הנקרא אצלם ניסן. יוצאים רצים ושלוחים במאמר המלך והשופטים לכל סביבות ירושלים. לכל מי שיש לו מקנה צאן ובקר. ימהר להביא המקנה. כדי שימצאו עולי רגלים די זבחיהם וגם למאכלם. כי העם רב מאד. וכל מי שלא היה בא לזמן הקצוב. היו מחרימין כל ממונו לקדשי הבית. אז היו כל אנשי מקנה ממהרים ובאים. ובנחל סמוך לירושלים היו מעבירין המקנה בנחל כדי שירחץ וינקה מכל לכלוך. ואמרו שלזה אמר שלמה: "שעלו מן הרחצה". ובהגיעם להרים אשר סביב לירושלים, היה הרבוי כל כך עד שלא נראה דשא. כי כולו הפך לבן מלבנינות הצמר. ובהגיע יום העשור. כי בי"ד מן החדש היו עושין אותו קרבן. היו יוצאין כולם לקנות את הזבח הנקרא אצלם פסח. ומתקנת היהודים. שכשיוצאין לעבודה זו. לא יאמר שום אדם לחבירו גש הלאה. או שיאמר הניחני ואעבור. אפילו היה האחרון שלמה או דוד מלכם. ושאלתי לכהנים כי זה אינו מדרך המוסר. והשיבו כי הוא להראות שאין גבהות לפני המקום בזמן הכנת עבודתו. כל שכן בעבודתו ממש. ובאותם שעות כולם שוים לטובה. והגיע יום י"ד לחדש. היו עולין במגדל גבוה שבמקדש. קראוהו העברים לול. וכבש שלו עשוי כמין קאנפריו שלנו. ושלשה חצוצרות של כסף בידם. ותוקעים. ואחר תקיעה מכריזין ואומרים. עם ה׳ שמעו. הגיע זמן שחיטת הפסח לשם מי ששכן שמו בבית הגדול והקדוש הזה. וכאשר שמעו העם הקריאה. היו לובשים בגדי מועד. כי מחצי היום ולמטה היה יום טוב לכל היהודים, לפי שהוא זמן הקרבן. ובפתח העזרה הגדולה היו עומדים י״ב לוים מבחוץ. וגזרי כסף בידם. וי״ב מבפנים. וגזרי זהב בידם. אלו שבחוץ, ליישב ולהתרות בבאים שלא יזיקו זה לזה. לרוב המהירות והפחז. ושלא יכנסו בערבוביא ויבואו למחלוקת. וכבר אירע בפסח אחד שמעכו שם זקן אחד עם קרבנו לרוב הלחץ. והעומדים בפנים, היו גם ליישב היוצאים שלא ידחקו זה לזה. וכן אלו היו נועלין שערי העזרה כאשר ראו שנכנסו מה שיש בו די בפעם אחת. ובהגיע אל מקום השחיטה. שורות שורות של כהנים היו. וכפות של כסף וכפות של זהב בידם. ושורה שהתחלתה של כסף, כולה של כסף. ושל זהב, כולה של זהב. וכל זה להדור ותפארת . וכל אחד מן הכהנים שבראש השורה. מקבל כף אחת מדם השחיטה. ונותנה לחבירו, וחבירו לחבירו. עד מקום המזבח. ושבראש המזבח, היה מחזיר הכף ריקם. ונותנה לחבירו, וחבירו לחבירו, עד סוף. באופן שכל כהן וכהן היה מקבל כף אחת מלאה, ומחזיר כף אחרת ריקנית. ולא היה זה לזה עכוב. כי היו כל כך זריזים בעבודה זו. עד שהיו הכפות נראות רצות ובאות כחצים ביד גבור. ושלשים יום מקודם היו מרגילים עצמם בעבודה זו. רואים מקום הטעות אשר אפשר. או מכשול שיסופק להם. ושני עמודים גדולים גבוהים. ועליהם שני כהנים בחצוצרות של כסף בידם. ותוקעים בהתחלת קרבן כל כת וכת. כדי להשמיע לכהנים העומדים שם על דוכנם. שיאמרו ההלל בקול רנה ותודה. ובכל כלי שיר אשר להם. וכל הכלים היו מוציאין שם ביום ההוא. וכן בעל הקרבן אומר ההלל. ואם עדיין לא נגמרה השחיטה, חוזרין וקורין. אחר השחיטה היו יוצאים אל העזרות. ושם כל הכותלים סביב משיני ברזל ומזלגות לתלות הקרבן ולהפשיט. ושם אגודות אגודות של מקלות, שכאשר לא ימצא מזלג פנוי, לוקח מקל א' על כתף חבירו ומפשיט. ונותן מה שראוי לחת למזבח. ויוצא והולך בשמחה וטוב לבב. כמו שהולך למלחמה ונצח. כי דופי וקלון מתמיד היה ביניהם, מי שלא קרב קרבן הפסח במועדו. והכהנים בשעת אותה עבודה היו לובשים אדום. מפני שלא יראה דם אם יפול על הבגד. והלבוש לבוש קצר עד השוק. ועומדים יחפים. ובתי היד עד הזרוע לבד. כדי שלא יעכב בשעת אותה עבודה. ועל ראשן כובע קטן. ושלש אמות מצנפת קשור סביבו. והכהן גדול היה לו ארבעים כריכות מצנפת. כפי מה שספרו לי. והוא מצנפת לבן. והתנורים שהיו צולין בהם הקרבן, היו על פתחיהם. ואמרו לי, כי הוא לפרסם האמונה ולשמחת חחג. ואחר הצליה אוכלים בקול הלל ורנה. ונשמע קולם למרחוק. ואין שער משערי ירושלים שינעל הדלת בלילי הפסח. מפני כבוד העוברים והשבים כי רבו. עכ"ל הרומיי.

וכשקרא מלך ספרד אלפונסו הגדול דברי האגרת הזאת. אמר כלשון הזה. היהודים ראויים לכבוד על אשר כך נמצא בהם. וכתב בעל הספר ז"ל. ואני שלמה שלחוני לקבץ לפדיון שבויי מאלאגא. ושם בחצר המלך בקשו הגוים להגיש קרבן פסח. ועשו בפעל מזבח ושורות כהנים עם כלי כסף. ומשוררים אומרים ההלל. ותמהו העם והמלך מאד. אמר המלך. יהודים שכך ראו ונאבד מהם. טוב מותם מחייהם. עד כאן הסיפור ההוא:

העתקתיו. אולי יראו יקחו מוסר בני עמנו. וילמדו קל וחומר להשתוקק אל העבודה הקדושה מתי תשוב לציון ותחזינה עינינו. ויתאוננו על חורבן בית חמדתנו. ויתפללו ויתחננו בלב שלם לאלהינו. ישיב שבותנו ויעלנו לארצנו. יבנה עירנו. ויכונן מקדשנו. ובעבודתו במהרה נשמח כולנו. אמן כן יהי רצון:

דלת ח[עריכה]

שער האיתון ייקרא. בו מבואר הכנות המצטרכות לכניסת יום טוב הקדוש הלז. ולו ד' חלונות:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מבוא ד[עריכה]

לליל א' דפסח. לו שתי דלתות.

דלת א לתפילה[עריכה]

(א) כל מקום שנאמר בו שבות. מוסיפין מחול על הקודש. וכשיעור תוספת שבת (נתבאר בפרוזדור דמוסך השבת) כך של יום טוב:

(ב) מצוה להדליק נרות ליום טוב כמו בשבת. ומברך עליהן. ברוך אתה יהוה אלהינו מלך העולם. אשר קדשנו במצותיו. וצונו להדליק נר של יום טוב: ואין צריך לברך שהחיינו. עמ"ש בש"י (סימן ק"ז). מיהו כי מברכי לא מחינן בידייהו. וטוב ויפה להדליק קודם שנכנסין לבית הכנסת. ואם לאו, מדליק בלילה כשנכנס לבית:

(ג) במנחה מתפללין כסדר החול דניסן. במדינות אלו מניחין עירוב חצרות קודם ערבית. ואם חל יום טוב בערב שבת, מכריזין עירוב תבשילין. להזכיר כל מי שלא הניח עדיין:

(ד) מתפללין ערבית, קורין קריאת שמע בברכותיה. צריך ליזהר כשאומרים מעריבים, לחתום "גאל ישראל", ולא ישנו ממטבע חכמים. ופרוס. וידבר משה. ש"צ אומר חצי קדיש. ועומדין להתפלל בלחש:


תפילה לשלש רגלים למעריב. לשחרית. למנחה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קדיש שלם. ואינו מחזיר התפילה:

(ה) כשחל בשבת. אומר ש"ץ וקהל אחריו, ויכלו. ואין אומרים מעין ז':

(ו) ואין מקדשין בבית הכנסת. כמו שכתבתי בעמודי שמים. ועיין שם דין במה מדליקין:

(ז) שכח לומר אתה בחרתנו. והזכיר של יום טוב ביעלה ויבא. יצא. ואם לאו, לא יצא:

(ח) הולך מיד לביתו. ומראה לביתו פני שמחה. ואומר בקול רם: אתקינו סעודתא דא. דאיהי סעודתא דמהימנותא דמלכא עילאה. דא איהי סעודתא דקב"ה ושכינתיה:

ולא ידבר בליל זה שיחת חולין, ויזהיר לביתו על זה. ויעשה הסדר בשמחה. ויכוין לעשות נחת רוח לבוראו יתברך:

הגדה של פסח[עריכה]

סידור בית יעקב (עמדין)/הגדה של פסח