נדרים כו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ורבא אמר דכולי עלמא כל היכא דאמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כולם מותרין לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא בית שמאי סברי לה כרבי מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובית הלל סברי לה כרבי יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהן הותרו כולם שאיני נהנה לא לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין בשלמא לרבה מוקים לה לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר לכולכם אלא לדידך בשלמא רישא מוקים לה דאמר לכולכם
רש"י (ריב"ן)
[עריכה]
רכ"ע. לא נחלקו באומר תחלה בכלל הרי זה עליכם קרבן ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן אפילו ב"ש מודו דכה"ג הואיל והיתר מקצתו בתוך דבורו הותר כולו:
לא נחלקו. אלא דהדר כלל דאמר כולכם אסורים חוץ מאבא:
דבית שמאי סברי' לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון. דאזלינן בתר ההוא רובא דאמר כולכם אסורין ולא אמרי' משהותר מקצתו הותר כולו:
וב"ה סברי לה כרכי יוסי דיאמר בגמר דבריו אדם נתפס. דאמר חוץ דמתוך דבורו הותר מקצתו דאמר חוץ מאבא הותר כולו:
כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו. דזהו כב"ה ופליגי רבנן עליה דאמרי לא הותר כולו דהיינו כבית שמאי:
שאיני נהנה לזה ולזה. שפרטן:
הותרו כולן. מפרש בברייתא לקמן:
בשלמא לרבה. דאמר דבכולכם לא פליגי אלא בפלוני ופלוני לא קשיא ליה הך ברייתא דמתרץ לה לרישא כסיפא וסיפא כרישא דקתני רישא ר' עקיבא אומר הותרו כולן מיירי בהיכא דפרט שאמר שאיני נהנה לזה ולזה ולא בכולכם ור"ע הוא דאמר כב"ה והיינו דקאמר לא נחלקו אלא בהייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ופליגי רבנן עליה דר"ע דקסברי כב"ש וסיפא דסיפא דקתני כולן אסורין מוקי לה דאמר כולכם ודברי הכל היא דבכולכם אסורים לא פליגי ר"ע ורבנן כדאמרי' דכולי עלמא היכא דקאמר כולכם כולן אסורין והשתא סיפא דרישא דתני הותר הראשון הותרו כולן לא דייק אלא לסיפא דסיפא כדקאמר:
אלא לדידך. לרבא דאמר בכולכם פליגי היכי מוקמינן לה לברייתא:
בשלמא רישא. דקתני דאמר ר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן דפליגי רבנן עליה:
מוקים לה דקאמר כולכם. ולא אפיק אלא כדקתני ר' עקיבא וכו' ופליגי רבנן עליה דר' עקיבא כב"ה:
ר"ן
[עריכה]ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלו' אסורין ואבא מותר כולן מותרים - כלומר דאיכא תרתי וכדפרישנא דס"ל לרבא דב"ש נמי מודו דכל היכא דשייך למימר הותר מקצתו הותר נמי כולו:
אסורין ואבא מותר - ב"ש כרבנן דלית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו וב"ה כר"ע דכיון דהכא איכא תרתי חדא דאיכא טעות גמור לגבי האב ולגבי אחריני ג"כ יש טעות בלשון שהוא אומר שאילו היה יודע שאביו ביניהם אפי' האחרים לא היה אוסר אותן באותו לשון שאסרן לפי שהיה מקפיד שיהא מובן מדבריו אפי' רגע כמימריה שיהא אבא בכלל האיסור ולפיכך הוא אומר שלא היה אומר כולכם אלא פלוני ופלוני וכיון דאיכא תרתי דהיינו טעות גמור לגבי אביו וטעות בלשון לגבי האחרים ס"ל לב"ה דכי האי גוונא מיקרי נדר שהותר מקצתו הותר כולו:
לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מן אבא ב"ש סברי לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון - דס"ל לרבא פלוגתייהו במעמיד לשונו הראשון וטעמייהו דב"ש משום דסברי לה כר"מ דאמר (תמורה כה:) גבי ה"ז תמורת עולה וחזר ואמר הרי זו תמורת שלמים תפוס לשון ראשון והרי היא תמורת עולה ואין בה שלמים כלל ור' יוסי ס"ל דהרי זו תמורת שלמים שבגמר דבריו אדם נתפס וב"ש סברי לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון הלכך כיון דבתחלת דבריו דהיינו כולכם אסורים הרי הן כמו שאמרן בתחילה אף על פי שבגמר דבריו שאומר חוץ מן אבא משוי טעות בדבריו הראשונים לא קפדינן בהכי דעיקר דבורו של אדם הוא תחלת דבריו דכי היכי דהתם כשדברו הראשון סותר דברו האחרון אין חוששין למה דאמר בסוף כלל דהיינו תמורת שלמים הכא נמי שאף שדברו האחרון דהיינו חוץ מן אבא קיים לפי שאינו סותר דברו הראשון אלא מבאר מ"מ כיון דסבירא לן דבסותרין זה את זה תופסין לשון ראשון בשאין סותרין ג"כ עושים עיקר מתחלת דבורו וכיון שתחלת דבורו מסכים עם מה שאמר בתחילת הנדר מתקיים לגבי האחרים וליכא הכא הותר מקצתו כלל דאביו לעולם לא היה בכלל הנדר וב"ה סברי לה כר' יוסי דאמר דכשסותרין דבריו זה את זה הולכין אחר גמר דבריו והכא נמי כשאין סותרין שיש לעשות עיקר מגמר דבריו דהיינו מה שאמר חוץ מן אבא ונמצא שיש בנדר טעות וכיון שבטל מקצתו בטל כולו:
איתיביה רב פפא לרבא וכו' - בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר לכולכם - כלומר רישא קרי תרי בבי קמאי וסיפא קרינן בבא בתרייתא והכי פירושו בשלמא לרבה מוקי להו לתרי בבי קמאי במשנה דבריו הראשונים ומשום דבבא קמייתא נקט שאמר בתחלה שאני נהנה לכולכם קאמר דמוקי לה שאמר לזה ולזה כלומר דהשתא שיודע שאביו ביניהם אומר שאילו היה יודע כן מתחלה היה אומר לזה ולזה ומשום הכי לר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן כיון דאיכא תרתי טעות לגבי האב וטעות בלשון לגבי האחרים ומציעתא נמי דשאיני נהנה לזה ולזה במשנה הוא אלא שהשנוי הוא הפך מן הראשון דברישא אמר בתחלה לכולכם ועכשיו הוא משנה לומר שאילו היה יודע היה אומר לזה ולזה ובמציעתא מיירי דאמר בתחלה לזה ולזה ועכשיו משנה לומר - שאילו היה יודע שאבא ביניכם היה אומר כולכם חוץ מן אבא וקמשמע לן דכי האי גוונא נמי קפידא הוי ושנוי מיקרי דאיכא אינשי דקפדי כשיודעין שאביו ביניהם לומר לזה ולזה כדי שלא יהא אביהם נכלל בכלל הנדר אפילו רגע ואיכא אינשי דקפדי איפכא לומר כולכם כשאביו ביניהם ולא לומר לזה ולזה לפי שמי שאומר לזה ולזה מאחר הרבה לבאר שלא יפרוט את אביו שמי ששומע שהוא מתחיל ואומר לזה ולזה אפשר שיהא סבור שלבסוף יזכיר את אביו ג"כ ולפיכך הוא בוחר לכבוד אביו שידיר האחרים בלשון כולכם כדי שיבאר לאלתר שאין אביו נכלל הלכך בבא קמא דברייתא קמשמע לן דבמשנה מכלל לפרט הוי שנוי וכשהותר מקצתו הותר כולו מציעתא קמשמע לן דבמשנה מפרט לכלל דהיינו שאמר בתחלה לזה ולזה ועכשיו אמר לכולכם דכי האי גוונא נמי שנוי הוי והותר הראשון כלומר אחד מהן הותרו כולן וסיפא דקתני הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין דאמר לכולכם בין בתחלה בין בסוף אי נמי דאמר בתחלה ולבסוף לזה ולזה דכיון שהוא מעמיד דבריו הכל אחד ומשום הכי קתני דהותר האחרון כלומר האחד מהן האחרון מיתר וכולן אסורין והשתא קס"ד דראשון ואחרון לאו דוקא אלא אחד מהן קאמר:
אלא לדידך בשלמא רישא דאמר לכולכם - דפליגי רבנן כלומר במעמיד ומשום הכי דוקא לרבי עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן אבל לרבנן כיון שהוא מעמיד דבריו הוא בלבד מותר וכולן אסורים:
תוספות
[עריכה]
מתיבי כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו'. בשלמא לרבה דתלי פלוגתייהו בהחלי' לשונו מוקי רישא כדקתני כולכם כגון דאמר בתחלת נדרו לזה ולזה עכשיו כשחוזר בו אמר כולכם כדקתני בברייתא וסיפא דברייתא דקתני לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן מיירי שאמר מתחלה בשעת נדרו כולכם ועכשיו בשעת חזרה אומר לזה ולזה וכולכם דרישא ולזה. ולזה דסיפא דהך בריית' תרווייהו קאי אשעת חזרה ואיצטריך רישא וסיפא לאשמועינן דבכל ענין שיחליף לשונו אמר ר"ע הותר מקצתו הותר כולו וא"ת מ"מ קשה מסיפא דסיפא דקתני הותר האחרון וכולן אסורין היכי משכחת לה וי"ל דהשתא לא דייקינן בלישנא דראשון ואחרון עד בסמוך:
אלא לדידך בשלמא רישא. דאמר הותר [א' מהן] הותרו כולן דאמר כולכם בשעת חזרה ולכך לרבי עקיבא הותרו כולם ולא לרבנן אלא סיפא על כרחו דאמר לזה ולזה בשעת חזרה אמאי פליגי רבנן עליה וא"ת לפי' ר"ת דפירש לעיל דרבא דפליג בכולכם לבסוף בין אמר בשעת הנדר כולכם בין אמר בשעת הנדר לזה ולזה אם כן לישנא דכולכם ברישא ולזה ולזה תרוייהו אשעת הנדר קיימי דאידי ואידי בשעת חזרה אמר כולכם ולהכי ר"ע דוקא ולא רבנן וי"ל דמשמע ליה דלשונות דברייתא אחזרה קיימי מדקתני כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו משמע דאשעת היתר קאי לפרושי. ועי"ל כיון דעיקר פלוגתא דר"ע ורבנן תלוי במה שאמר לבסוף כולכם א"כ זה היה לו לפ' בבריי' ברישא ובסיפא כ"נ לרש"י:
ראשונים נוספים
ורבא אמר הכל מודים כו'. רבא סבירא ליה דלאו בהחליף ושינה תליא התירא דבאיזה לשון שאסרם בשעת הנדר הן בכלל הן בפרט ובשעת חזרה אמר הייתי אומר פלוני ופלוני [אסורין] כולי עלמא מודו דכולם מותרים:
כי פליגי דאמר כולכם לבסוף. בין שאסרם מתחלה בפרט בין שאסרם בכלל ב"ש סברי כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון:
ופלוגתא דר"מ ור' יוסי בתמורה פרק כיצד מערימין דתנן (תמורה כה:) הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים ר' מאיר אומר הרי זו תמורת עולה דתפוס לשון ראשון ר' יוסי אומר אם לכך נתכוון תחלה הואיל ואי אפשר להוציא שני דברים יחד דבריו קיימים והכא נמי סברי ב"ש תפוס לשון ראשון וכיון שאמר כולכם אסורין נשארו האחרים באיסורן וכי אמר חוץ מאבא לא מהני לצרפן יחד ולומר הואיל והותר אביו הותרו גם האחרים ומיהו לא דמי לגמרי דהתם לשון אחרון בטל לגמרי והיינו טעמא דתמורת עולה תמורת שלמים שני ענינים הם מדלא קאמר ותמורת שלמים בוא"ו הלכך כי אמר תמורת עולה כבר נתפסה הבהמה כולה בקדושת עולה ותו לא חייל עלה קדושת שלמים אבל הכא כי אמר הייתי אומר כולכם אסורים אין זה תשלום דבריו כי גם מתחלה אסר את כולם אלא ודאי שצריך לסיים חוץ מפלוני הלכך אין דבריו האחרונים בטלים אלא להא אהני הא דאמרינן תפוס לשון ראשון שאינן נכללין יחד שתי הלשונות לומר הואיל והותר אביו הותרו גם האחרים וב"ה סברי כר' יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס הלכך נכללין שתי הלשונות יחד וכיון שהותר מקצתו הותר כולו:
איתיביה רב פפא לרבא כיצד אר"ע כו'. בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה כו'. לרבה ס"ל דבהחליף לשונו תליא התירא מוקי לה לרישא דאמר בשעת הנדר לזה ולזה ובשעת חזרה אמר כולכם וסיפא דאמר בשעת הנדר כולכם ובשעת חזרה לזה ולזה דבשניהם מחליף לשונו הלכך בשניהם הותרו כולם ולישנא דברייתא אשעת חזרה קאי אי נמי איפכא ולישנא דברייתא אתחלת הנדר קאי והנך תרי בבי אתו לאשמועינן דבין החליף דבריו מכלל לפרט ובין החליפן מפרט לכלל בכל ענין הותרו כולם וסיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורין לא אסיק אדעתיה לתרוצה ובסמוך פריך לה מינה אי נמי מוקי לה בלא החליף דבריו ובסמוך פריך אמאי קתני ראשון ואחרון:
אלא לדידך בשלמא רישא דאמר כולכם. דבשעת חזרה אמר כולכם בין כלל בין פרט בשעת הנדר פליגי ב"ש וב"ה וכן ר"ע ובר פלוגתיה:
איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר רבי עקיבא כו', בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דהיינו שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם הותרו כולם. כגון דאמר בשעת הנדר לכולכם, ועכשיו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לזה ולזה, ומציעתא נמי דהיינו לזה ולזה, כשאמר בשעת נדרו לזה ולזה, ועכשיו הפך דבריו ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לכולם. וקא משמע לן דכל שמהפך לשון נדרו מכלל לפרט, או מפרט לכלל, הותר מקצתו הותר כולו לרבי עקיבא, ופליגי רבנן עליה בכולהו, דאילו לרבנן לא אשכחן לעולם, שיהא מותר כולו בהיתר מקצתו.
סיפא דסיפא דהיינו הותר האחרון האחרון מותר, וכלן אסורין דאמר לכולכם: כלומר בין בשעת הנדר בין בשעה שבא לפני חכם, כלומר שמעמיד דבריו, דבכי הא אפילו בית הלל מודו כדאמרן. והאי דקאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה, כלומר בין בתחלה בין בסוף, אלא דחדא מינייהו נקט, וניחא לה למינקט סיפא דרישא, והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור [ולא קא מפרש היכי הכא קאמר ופעמים וכו', שאפילו לרבי עקיבא האחרון מותר והראשון אסור _ לפי השי"מ], והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד, או באומר לזה ולזה לבד, אלא כל שמעמיד דבריו, אלא לדידך דלא משכחת דפליגי בית שמאי אלא במעמיד דבריו, בשלמא רישא דאמר לכולכם, כלומר דבהא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא, וכשאמר בין בשעת הנדר בין בסוף לכולכם, אלא סיפא דאמר לזה ולזה. והשתא קרי סיפא למציעתא, משום דלרבה איכא למימר דהוי בכלל רישא, לפי שהוצרך ללמוד דבין אמר מתחלה לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, ובין אמר מתחלה לזה ולזה, ועכשיו אמר לכולכם, כל שמהפך דבריו כשבא לפני חכם הותרו כולם. וקא משמע לן דאפילו מהפך מפרט לכלל שהוא לשון חזק יותר, אפילו הכי הותר מקצתו הותר כלו, אבל לרבא למאי איצטריך למיתני תרתי, במעמיד, דהא אשמועינן ברישא דכל שמעמיד דבריו לרבי עקיבא דוקא הותרו כולן, אבל רבנן פליגי. אלא ודאי האי מציעתא לאו כרישא, אלא כגון דמעיקרא אמר לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, וזו ואין צריך לומר זו קתני, ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן עליה.
ואמרי פליגי רבנן עליה והא אמרת כל שאינו מעמיד דבריו דברי הכל מותר: והוא הדין דהוה מצי למיפרך ליה מסיפא דסיפא, דקתני בהדיא הראשון אסור, ואילו לרבא לא משכחת לה לרבי עקיבא לעולם שיהא אחד מהם מותר, והשאר אסורים, אלא דניחא ליה לאקשויי ממציעתא דקדימה.
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ג (עריכה)
ורבא אמר בשמהפך דבריו כולי עלמא לא פליגי דכולן מותרין. כי פליגי בשעומד על דבורו הראשון אלא שאומר שאילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דאפילו בכי הא קסברי בית הלל שכולן מותרין. ובית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון גבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דאמר ר' מאיר דהרי זו תמורת עולה. והכא נמי כיון דאמר הייתי אומר כולכם אסורים הרי זה עיקר דבריו והרי זה מעמיד דבריו הראשונים שאמר בשעת הנדר. ואף על גב דאמר חוץ מאבא שהוא הפך הכלל שאמר בתחלה אין בכך כלום שאין עיקר הדבר בגמר דבריו אלא בראש דבריו. עד כאן.
וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל: ויש אומרים דהוא הדין אם החליפו בענין אחר דמתחלה אמר זה וזה אסורים ועכשו כשבא לפני חכם אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא שגם עכשו אינו מעמיד דבריו הראשונים והותר מקצתו הותר כולו. וצריך עיון מנא להו הא דאימר דוקא כשמחליף לשון חשוב ואלים ללשון גרוע. וא"ת מנא ליה לרבה שיש חילוק בין החליף לשונו ללא החליף. יש לומר כך צריך לחלק מכח ברייתא דלקמן דנדר מחמשה דתני רישא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובסיפא תני דלא הותר כולו. אלא על כרחין ר' עקיבא לאו בכל ענין אמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומשמע ליה לרבה דבענין זה הוא נכון לחלק. עד כאן.
ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דכולם מותרין. כלומר אפילו לבית שמאי משום דכולי עלמא אית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו בכי האי גונא דכיון דאינו מקיים לשונו הראשון אפילו לגבי אותן האחרים הותרו האחרים בהיתר המקצת היינו בהיתר אביו. וכי תימא הותר כולו הוא מכיון שהוא אומר ששוגג מהכל בלשון נדרו. לא היא דכיון דאפילו ללשון זה קיימיה לאסוריה לגבייהו שהרי הוא אומר שהיה הוא אומר פלוני ופלוני אסורין לאו הותר כולו הוא אלא הותר מקצתו בלחוד הוא ואפילו הכי אמרינן הותר כולו. הרנב"י ז"ל.
גרסא דוקא הכי היא: אמר רבה הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא כולהון אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כולן מותרין. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא. בית שמאי סברין לה כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם מתפיס.
וכך פירושה: דכולי עלמא בין בית שמאי בין בית הלל כולן אסורים ואפילו בית הלל מודו דלא הוי כנדר שהותר מקצתו הותר כולו. משום דמעיקרא בלשון כולכם הדירן דהא הרי הן עליכם כקרבן קאמר דמשמע על כולכם והשתא כולכם ואפילו אביו משמע בכלל אלא שחוזר והתירו כשאמר חוץ מאבא ומזה מודה בית הלל הכא דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. אבל כשאמר אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דהשתא לא כללם בנדר כהאי גוונא אמרי בית הלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובית שמאי סברי לדעת רבה דאפילו בכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ורבא סבר דכהאי גוונא דקאמר בחרטתו אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר אפילו בית שמאי מודו בזה דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. והיכא דכללם כמו בתחלה כגון דקאמר הייתי אומר כולכם אסורים ואבא מותר בהא דוקא פליגי בית שמאי לאיסור. ואפילו הכי בית הלל שרי דכהאי גוונא (מי) נמי שייך למימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וטעמא דבית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ומחלוקתם במסכת נזיר דתנן התם הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה בית שמאי אומרים הרי זה נזיר דאמר תפוס לשון ראשון וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס וכיון דאמר מן הגרוגרות לא הוי נזיר דאין נזיר אלא מיין. הכא נמי סברי בית שמאי תפוס לשון ראשון ואביו היה בכלל כולכם אלא שחזר להתירו ובכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דהא אפילו כשידע שאביו היה ביניהם ורצה להתיר אביו כללם באיסור ואף על פי שהוציאו מן הכלל כשאמר חוץ. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס שהוכיח סופו על תחלתו שאביו לא היה בכלל כולכם שהרי עכשו התירו והוי ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו. הרי"ץ ז"ל.
ואי תיקשי לרבא ור' מאיר כבית שמאי. תריץ דר' מאיר סבר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. אי נמי דאמר ר' מאיר אנא דאמרי אפילו לבית הלל ושאני התם דחוץ מאבא גמר דבריו ואינו סותר דבריו הראשונים והותרו כולכם כאחת. וגם נמי נוכל לומר לרבה דאמר לעיל דהיכא דאמר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולן אסורין ואביו מותר אמר לך נמי אנא דאמרי אפילו לר' יוסי דר' יוסי מודה הכא דלא שייך כאן הותר מקצתו הותר כולו כיון דאינו מתחרט במאי דאמר מעיקרא כולן אסורין. ואף על גב דודאי הותר מקצתו מיהו הותר כולו לא אמרינן דמנא תיתי. הרא"ם ז"ל.
זאת השמועה יש בה גמגומים. חדא מה שפירש רבינו תם על ההיא דרבה דאמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים וכו' דכולם אסורים ואביו מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ופירש רבינו תם דטעמא דכי אמר בחזרה כולכם כולם אסורים היינו משום כי לא החליף דבריו אבל כשאמר בחזרה הייתי אומר פלוני ופלוני מותרין בזה פליגי דבית הלל סברי כיון שהחליף דבריו עקר נדרו ובית שמאי לא סבירא להו הכי. והוא הדין אם בשעת הנדר אמר לזה ולזה ובחזרה אמר כולכם שבזה פליגי. ודבר תימה הוא שמשמע הלשון שתלו הדבר כשאמר בחזרה כולכם או לזה ולזה. ועוד דהוה ליה למימר בפירוש בלא החליף דבריו כולי עלמא לא פליגי כיון שהדבר תלוי בכך.
ונראה לי שדחקו לרבינו תם לפרש כך משום דקאמר תלמודא בתר הכי איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם. שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין. בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר כולכם אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם אלא סיפא דאמר לזה ולזה ר' עקיבא היא בתמיה. עד כאן לשון התלמוד ועתה אבאר לפי דעתי. הרי דחקו לרבינו תם לפרש מה שפירש שאם היה מפרש בפישוטא הכל מודים שאם אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ (וכו') מאבא שכולם אסורים משום דאמר תפוס לשון ראשון לא נחלקו אלא באומר הייתי אומר פלוני ופלוני שבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דליכא למימר תפוס לשון ראשון ובית שמאי לא סבירא להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. דאם כן היכי קאמר רב פפא בשלמא לרבא מוקי לרישא דאמר לזה ולזה ועכשו אם נפרש דמוקי לה דאמר בחזרה לזה ולזה ומתניתין מיירי בשעת הנדר אם כן הא דקאמר וסיפא דאמר כולכם מיירי דאמר כן בחזרה והיכי קאמר ר' עקיבא הותר כולו והאמר דר' עקיבא מודה כשאמר בחזרה כולכם שכולם אסורין משום דאמר תפוס לשון ראשון. ואם נפרש בשלמא לרבה מוקי לה רישא דאמר לזה ולזה בשעת הנדר ומתניתין מיירי בחזרה כל שכן שיקשה היאך אמר ר' עקיבא ברישא הותר כולו והלא ר' עקיבא מודה בכולכם בחזרה. ועתה קשיין כל הני קושיות שכתבתי. ועוד קשיא לי דקאמר רב פפא בשלמא רבה מוקי לה רישא לזה ולזה ולפי פירוש רבינו תם ז"ל רוצה לומר בשעת הנדר. אם כן וזה שאומר בתר הכי אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם רוצה לומר בשעת הנדר ואינו כך אלא רוצה לומר בחזרה.
לכך נראה לומר לפי עניות דעתי כי מה שאמר דברי הכל מודים באומר הייתי אומר כולכם אסורין רוצה לומר בפשיטות משום דסבירא ליה לדרבה דבית הלל נמי סבירא להו תפוס לשון ראשון ובלזה ולזה נחלקו דבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובית שמאי לית להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ועתה נפרש לפי שיטתינו איתיביה רב פפא לרב כיצד אמר ר' עקיבא בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דאמר לזה ולזה פירוש בחזרה וסיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורין בשאמר בחזרה כולכם דבהני מודה ר' עקיבא דתפוס לשון ראשון. אלא לדידך דאמרת דבכולכם פליגי בשלמא רישא דאמר כולכם בחזרה דר' עקיבא לטעמיה דלא סבר תפוס לשון ראשון. אלא סיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורים היכי מוקמת לה. והכי קפריך תלמודא אלא סיפא ר' עקיבא היא והלא לדידך לא משכחת עוד לר' עקיבא שיהו כולם אסורין. נראה לי ברוך. ברוך אתה ה' למדני חקיך.
עוד קשה לפי פירוש רבינו תם דקאמר תלמודא ולרבה מי ניחא הדין הוא ראשון הדין הוא אחרון אלא כגון שתלאן זו בזו. בשלמא לפי מה שפירשתי דהוה פריך היכי מצי מתוקמא כר' עקיבא ניחא דבכהאי גוונא מתוקמא שפיר כר' עקיבא. אבל לפירוש רבינו תם מה תירץ מקושייתו מכל מקום יקשה אמאי פליגי רבנן עליה. גליון. ועיין לעיל בגיליון המתחיל אמר רבה וכו' פירוש הרא"ש וכו'.
וזה לשון הרי"ץ ז"ל: כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו. לקמן בפרק ר' אליעזר היא. קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן הואיל וכללן באיסור כולן. שאני נהנה לזה ולזה הותר ראשון הותרו כולן שעיקר לשון קונם על הראשון הזכירו ופלוני הראשון הפסיק בין לשון קונם לתיבת ופלוני השני. אבל אם הותר האחרון כגון שנתחרט ממנו ונשאל לחכם עליו לא הותרו השאר כלל אי נמי כגון שהוא נדרי שגגות באחת מהן שלא היה יודע שהיה הוא בשעת הנדר וחזר ואמר אילו הייתי יודע שהוא היה עמהם לא הייתי מדירו. ולקמן אמרינן אי מיירי בשאמר בחרטתי הייתי אומר כולכם אסורים וכן ברישא. בשלמא לרבה דאמר דאם אמר בשעת החרטה בזה ובזה מחלוקת אבל כולכם דברי הכל אסורים מצית מוקמית לרישא דקאמר ר' עקיבא הותר אחד מהם הותרו כולן כגון דקאמר בחרטתי הייתי אומר לזה ולזה ולהכי קאמר ר' עקיבא הותר לאחד מהן כהאי גוונא דאמר לזה ולזה הותרו כולן דסבירא ליה לר' עקיבא כבית הלל וסיפא דאמר האחרון מותר וכולן אסורים דאמר לכולכם ודברי הכל היא ורבה גופיה אמר לעיל נמי דבכהאי גוונא דברי הכל אסורים. אלא לדידך דאמרת מחלוקת בית שמאי ובית הלל כשחזר ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וכשאמר לזה ולזה והאחד מהם לא הזכיר דשגג תחלה בו קאמרת דברי הכל מותר בשלמא רישא מילתא דר' עקיבא נוכל לאוקמה דאמר כולכם וסבירא ליה כבית הלל ובית שמאי פליגי עליה לדבריך דאמרת דלדברי בית שמאי לא אמרינן כהאי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אלא סיפא דמילתיה דר' עקיבא איך איפשר להעמידה. דאם תאמר כגון שחזר ואמר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וסבירא ליה לר' עקיבא כבית שמאי ולא כבית הלל מאי מהני כלל דבסוף הואיל ובעיקר הנדר אמר לזה ולזה. ואי מוקמת לה כגון שחזר ואמר אילו הייתי יודע שכן הייתי אומר פלוני ופלוני מותר והאמרת בזה לעיל דליכא מאן דפליגי בזה דכולי עלמא מותר הוא לכל ואיך יחלוק ר' עקיבא על דבר פשוט ומפורש.
ויש נוסחאות דכתיב בהן אמאי פליגי רבנן עליה דמשמע מתוך אותן גרסאות דאיתא רבנן דפליגי עלה דר' עקיבא. ומשמע להו מדקאמר כיצד אמר ר' עקיבא מכלל דר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. ואין גירסא זו ופירושה מיושבת בעיני כלל. ורבא השיבו לרב פפא ולדבריך דקאמרת דלרבה ניחא ומי ניחא סיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורים במאי מוקמת לה דאמר כולכם ואם כן הוא איך שייך שם ראשון ואחרון דקאמר האחרון מותר וכולן אסורין. ותימה הוא בעיני דחוי זה דדילמא ראשון ואחרון דקאמר לא לפי חזרת הדבור נאמר אלא לפי עיקר נדרו דקאמר לזה ולזה וצריך עיון. עד כאן.
איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא וכו'. ופליגי רבנן עליה דאמר לא הותרו כולן. הותר הראשון הותרו כולן דקאמר לזה ולזה שתלה שני בראשון ושלישי בשני וכן כולן לומר זה כזה. בשלמא לרבה דאמר דבלזה ולזה מחלוקת אבל בכולכם דברי הכל אסור מצי מפיך לה דמוקי לה לרישא כר' עקיבא דתני הותר אחד מהן הותרו כולן כגון דאמר לזה ולזה ורבנן פליגי עליה דאמר לא הותר כולו דתנן כיצד אמר ר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. וסיפא דתני האחרון מותר וכולן אסורים דאמר כולכם ודברי הכל היא דהכי נמי אמר רבה. והיינו היפוך גדול דמאי דאמר קונם שאני נהנה כולכם ברישא מוקי בסיפא דהוה משמע הכי אי אמר ליה אמאי אררת הני ולאלתר לא דייק לכולה סיפא דקתני הותר הראשון הותרו כולן אלא סיפא דסיפא האחרון מותר וכולן אסורין. פירוש:
וסיפא דסיפא דאמר לכלכם וכו'. והאי דקאמר דאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה כלומר בין בתחלה בין בסוף אלא דחדא מיניהו נקט. וניחא ליה למינקט סיפא דרישא והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור א"ה עיין בחידושי הרשב"א כאן ולא קא מפרש היכי הכי קאמר ופעמים וכו' שאפילו לר' עקיבא האחרון מותר והראשון אסור והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד או באומר לזה ולזה לבד אלא כל שמעמיד דבריו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה