משנה תרומות ז ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ז · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

זרע את אחת מהן, פטור, והשניה, נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה, דברי רבי מאיר.

ורבי יוסי פוטר.

זרע אחר את השניה, פטור.

זרע אחד את שתיהן, בדבר שזרעו כלה, מותר.

ובדבר שאין זרעו כלה, אסור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר;

וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ כִּתְרוּמָה,
וְחַיֶּבֶת בַּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר.
זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה, מֻתָּר.
וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה. אָסוּר:

נוסח הרמב"ם

זרע את אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה דברי רבי מאיר רבי יוסי פוטר זרע אחר את השניה פטור זרע אחד את שתיהן בדבר שזרעו כלה מותר ובדבר שאין זרעו כלה אסור.

פירוש הרמב"ם

דבר שזרעו כלה הוא כמו תבואה וקטנית שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזרו חוטין כמו עורקין בארץ ואותו הצמח הצומח מהם מותר ודבר שאין זרעו כלה כגון השומים והבצלים לפי שכשזורעין גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד והלכה כרבי יוסי:

פירוש רבינו שמשון

זרע את אחת מהן פטור. דתנן לקמן (פ"ט מ"א) הזורע את התרומה בשוגג יופך וכאן פטור דלא חייבוהו וכחולין הן:

בדבר שזרעו כלה. כגון חטים ושעורים:

מותר לזרים. דהא דאמרינן גידולי תרומה תרומה היינו בתרומה ודאי והא במדומע ותנן לקמן (בפ"ט מ"ד) דהמדומע גידוליו חולין ותני עלה (במ"ו) בד"א בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורים:

דבר שאין זרעו כלה. כגון הלוף והשום והבצלים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

זרע אחת מהן פטור - שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם:

בדבר שזרעו כלה - כגון חטים ושעורים ט, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפרק ט' שהן חולין:

בדבר שאין זרעו כלה - כגון שום ובצלים י, אסור, ואע"ג דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי:

פירוש תוספות יום טוב

[*זרע את אחת מהן פטור. [כתב הר"ב] שהזורע את התרומה וכו'. כדתנן לקמן פרק ט]:

שזרעו כלה. פי' הר"ב כגון חטים ושעורים. שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין [פירוש גידים] בארץ. הרמב"ם:

שאין זרעו כלה. פירש הר"ב כגון שום ובצלים. והכי תנן בפ"ט מ"ו לפי שכשזורעים גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין (פירוש גידים. והב"ד השיג על פירוש זה) בארץ. הר"מ:

(י) (על הברטנורא) לפי שכשזורעין הגרעינה של שום ובצלים יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה בארץ לא תפסד צורתה כמו שנראה לעין תמיד. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל. בלשון המתחיל בדבר וכו' הי' נראה שצריך להגיה וחשבינן לי' כגדולי גדולי תרומה דתנן וכו' אבל הנכון שצריך להיות כך וחשבינן לי' כגידולי מדומע דתנן וכו' והכי מוכח מה"ר שמשון ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ור' יוסי פוטר לר' יוסי אצטריך דהא כשזרע בטלה מדאורייתא ולא קנסינן לה אלא דרבנן גזור וכיון דאיכא למימר אין כאן תרומה בעולם וליחייב בחלה קמ"ל מ"מ ספק מדומע הוא. ובירוש' ר' זעירא בשם ר' חייא בר ווא כי אמרי' דדבר שאין זרעו כלה הגדולין מדומע היינו כי זרע השנייה עד שלא קצר הראשונה אבל אם קצר הראשונה עד שלא זרע השנייה וזרע השנייה אחר קצירת הראשונה אפי' בדבר שאין זרעו כלה הגדולין חולין מ"ט שאין תלוש ומחובר עושין הוכיח ולומר הבא ראיה ותוכיח מי הוא המותר ותאכל דכל חדא באנפי נפשה היא ואין כאן איסור מוחזק דהוו להו כשני מינין ע"כ. וברמב"ם פי"ג סי' י"ג בדפוס כסף משנה כתוב שאין תלוש ומחובר נעשין חובה זה לזה במקום מלת הוכיח דבירושל' וכתב שם כסף משנה שיש בו טעות סופר ואולי שעל מלה זו כיון הרב ז"ל:

בדבר שזרעו כלה מותר:    כתב ה"ר יהוסף ז"ל כאן לא אמר חייב כי כבר נודע ממה שלמעלן אלא שבא לחדש דין זה ולמעלה חדש שאינה מדמעת אלא כקטנה שבשתיהן ע"כ:


פירושים נוספים