משנה תרומות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ב · משנה ב | >>
אין תורמין מן הטמא על הטהור.
ואם תרם, שוגג, תרומתו תרומה.
ומזיד, לא עשה כלום ג.
וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל, היה מפריש עליו והולך, שוגג, מה שעשה, עשוי.
מזיד, לא עשה כלום.
רבי יהודה אומר, אם היה יודע בו בתחילה, אף על פי שהוא שוגג, לא עשה כלום.
אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר.
- וְאִם תָּרַם,
- שׁוֹגֵג, תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה;
- וּמֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
- וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ,
- שׁוֹגֵג, מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי;
- מֵזִיד, לֹא עָשָׂה כְֹּלוּם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה,
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג, לֹא עָשָׂה כְּלוּם:
- אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה,
אין תורמין -
- מן הטמא - על הטהור.
- ואם תרם -
- שוגג - תרומתו, תרומה.
- ומזיד - לא עשה כלום.
- וכן בן לוי - שהיה לו מעשר טבל,
- והיה מפריש עליו, והולך -
- שוגג - מה שעשה עשוי.
- מזיד - לא עשה כלום.
- רבי יהודה אומר:
- אם היה יודע בו מתחילה -
- אף על פי שהוא שוגג - לא עשה כלום.
- אם היה יודע בו מתחילה -
- והיה מפריש עליו, והולך -
בתנאי שיהיה זה הדבר הטמא שהיתה לו שעת הכושר, ואחר כך נטמא. אבל אם היה נטמא, קודם שתגמור מלאכתו ולא בא לעונת המעשרות אפילו בשוגג, אין תרומתו תרומה.
ומעשר טבל - הוא מעשר ראשון, קודם שיוציאו ממנו תרומת מעשר, כי כן אמר ה' יתברך "ונחשב לכם תרומתכם, כדגן מן הגורן, וכמלאה מן היקב"(במדבר יח, כז). זו ראיה שדינו קודם הוצאת התרומה ממנו, כדין הגורן והיקב קודם הוצאת המעשרות והחוקים ממנו, שהוא טבל.
ושוגג - העושה בשגגה, ומזיד - העושה בזדון.
ואמר רבי יהודה, לא יהיה בכאן שוגג, אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו. אבל אם ידע שהוא טבל, ואחר כך שכח והוציא ממנו התרומה, וכוונתו שלא היה טבל, ואחר כך נזכר שהוא טבל, לא עשה כלום.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אין תורמין מן הטמא על הטהור. משום הפסד כהן אבל מדאורייתא שרי דהא דכתיב (דברים, יח) תתן לו ולא לאורו האמרינן בפרק כל שעה (דף לג.) דהני מילי דלא היתה לה שעת הכושר כגון במפריש תרומה בחמץ בפסח ואחמיץ במחובר ודכוותה לענין טומאה דהוכשר במחובר ותלשה אדם טמא דחל עליה הכשר וטומאה בבת אחת דעדיין משקה טופח ומתני' דהכא בשהיתה לה שעת הכושר ומדאורייתא תרומה מעליא היא כדר' אילעא דאמר מנין לתורם מן הרע על היפה דתרומתו תרומה ואע"ג דלקמן בפרקין לא מפלגינן בין מן הרע על היפה בין שוגג למזיד הכא במן טמא על טהור אחמור טפי משום דגרוע דלא חזי לאכילה כלל והתם אפרש מאי שנא הא מקישות ונמצאת מרה דלקמן באידך פירקא:
שוגג תרומתו תרומה. בירושלמי (שם) מפרש רבי בא בר ממל לא על דעתו לעבור על דבר תורה אלא מתכוין לתקן טבלו ואם תאמר אין תרומתו תרומה נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה טבל בעון מיתה וטהור שאכל טמא בעשה ובירושלמי מייתי הא דתנן בטבול יום פ"ד (מ"ז) התורם מן הבור ואמר הרי זו תרומה על מנת שתעלה שלם ובמקומה פירשנוה:
במזיד לא עשה כלום לא עשה כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבלה ורבי נתן בר אושעיא אמר לא עשה כלום לתקן את השירים אבל תרומה הוי ובירושלמי (שם) תני בשם ר' יוסי תרם מן הטמא על הטהור כין שוגג בין מזיד מה שעשה עשוי ובפרקין דלעיל (מ"ד) כתבתי מאי דפריך בירושלמי דרבי יוסי אדר' יוסי:
מעשר טבל מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומת מעשר מפריש עליו והולך משום דתרומת מעשר לא בעיא הקף:
היה מפריש. מזה על שאר מעשרותיו ויש דברים דבעינן מוקף מדרבנן כדפרשינן בסוף מסכת טבול יום:
אם היה יודע מתחלה שהיה טמא אע"פ דאחרי כן שכח ותרם בשוגג מחמיר רבי יהודה משום דהוי שוגג קרוב למזיד:
אין תורמין מן הטמא על הטהור - משום פסידא דכהן. ואם תרם שוגג תרומתו תרומה. ודוקא שהיתה לה שעת הכושר והגיעה לעונת מעשרות קודם שנטמאה דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא, אבל אם נטמאת קודם שהגיע לעונת מעשרות לא הויא תרומה מדאורייתא, ואם תרם אפילו שוגג אין תרומתו תרומה:
מעשר טבל - מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומת מעשר:
היה מפריש עליו והולך - היה מפריש מזה על שאר מעשרותיו ד:
אם היה יודע בו בתחלה - שהוא טבל או שהוא טמא, אע"פ שבשעה שתרם היה שוגג ששכח שהוא טבל או שהוא טמא הוי שוגג קרוב למויד, ולא עשה ולא כלום. ואין הלכה כרבי יהודה:
ומזיד לא עשה כלום. לשון הר"ש לא עשה כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן בר אושעי' אמר לא עשה כלום לתקן את השיריים אבל תרומה הוי. בריש האשה רבה. ובפרק ה' פסק הרמב"ם כר"נ בר אושעיא:
היה מפריש עליו כו'. פירש הר"ב על שאר מעשרותיו. וכך כתב הר"ש. ולפירושם נראה דבמעשר טבל טמא איירינן וכן מפרש הר"ש לדרבי יהודה בטמא לחוד. אבל הר"ב דמפרש בדר' יהודה שהוא טבל או שהוא טמא. משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וכן יראה מדברי הרמב"ם בפירושו. וקשיא אם כן אמאי לא עשה כלום. אדרבה הרי כתב במשנה ה דפרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה. ואין לומר דדוקא תרומה גדולה עושה אבל לא תרומת מעשר והכא ברוצה להפריש (על) תרומת מעשר כדכתב על מעשרותיו. דמאי שנא. ועוד שכך כתב הר"ב בפירוש בריש פרק ה בדיבור ואם למעשר ראשון וכו'. והרמב"ם בחיבורו פ"ג העתיק הך ספרי לענין תרומת מעשר. ומיהו לפי מה שפירשתי לעיל בדברי הרמב"ם שצריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואח"כ יפריש עליו למקום אחר אבל כשמפריש מן הסתם נמצא שמפריש תרומת מעשר עצמו על טבל אחר. ואין תרומתו תרומה כלל. איכא לפרושי דה"נ בהכי מיירי [*כשיש בטבל הזה יותר מהשיעור שצריך להפריש וכדתנן היה מפריש עליו והולך הרי שאינו עושהו בבת אחת לתרומת מעשר על הטבל האחר שרוצה לעשותו עליו ולפיכך אינו דומה להא דאמרינן בגיטין פרק כל הגט דף ל כור מעשר יש לך בידי כו' חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר והיינו כגון שיש לו עוד ט' כורין מעשר טבל כדפירש"י שם [שמא] עשאו תרומת מעשר על תשעה כורים שיש לו בביתו מעשר הטבול לתרומת מעשר. ע"כ. ולפיכך צריך שיחשוב שיעור התרומת מעשר שבו ואם שגג מה שעשה עשוי ויפרוש אח"כ. ולפי שהר"ב והרמב"ם והר"ש כולם פה אחד פירשו בהדיא טבול לתרומת מעשר והרמב"ם הביא הפסוק ונחשב לכם תרומתכם וגו' לראיה וזה הפסוק על סתם מעשר נאמר לפיכך אין אנו יכולים לפרש משנתנו לפי דרכם של אלו המפרשים ז"ל בכגון שהוא טבול גם כן לתרומה גדולה דהקדימו בן לוי לכהן לאחר שנתמרח כדתנן ברפ"ז דברכות ועל תרומה גדולה שבתוכה קאמר שצריך לחשוב כו'. והשתא אפי' כשמפריש בבת אחת שאינו אלא כור אחד ויש לו ט' כורים מעשר וכו' דלא משמע כן לפי דבריהם ואינו [נ"ל צ"ל ואני] חושב דתרתי הכריחום ז"ל שלא לפרש כן חדא דזה פשיטא ואצ"ל הוא ועוד דלישנא דמפריש עליו והולך דייק כפי פירושם כפי מה שדקדקתי בו כאשר כתבתי]. ואע"ג דלהרמב"ם כבר שנאו לעיל חזר ושנאו כאן מפני שני דברים שנתחדשו בו חדא לחלק בין שוגג למזיד ועוד פלוגתא דר' יהודה. וכ"ש שיש לפרש כן להר"ב דלא נשנית לעיל כלל. ומ"ש הר"ב על מעשרותיו. ה"ה על טבל גמור להפריש תרומה גדולה כספרי דלעיל. אלא דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין להם נחלת שדה וכרם כל כך. ולא נתכוין הר"ב לפי' הר"ש. והרמב"ם בחיבורו פ"ה חזר מפירושו דהכא ומפרש לכולה מתניתין לענין טומאה וגם פסק כר' יהודה דלא כמ"ש בפירושו [*והכ"מ הביא לו ראיה מהירושלמי ועיין במשנה ה פ"ק דעדיות]:
(ג) (על המשנה) ומזיד לא עשה כלום דאפי' ההיא גריוא הדר לטבלה ור' נתן ב"א אמר לא עשה כלום לתקן השיריים אבל תרומה הוי ריש האשה רבה. ופסק הר"מ כר"נ:
(ד) (על הברטנורא) כ"כ הר"ש ולפירושו נראה דבמעשר טבל טמא איירינן. אבל בדברי הר"ב דמפרש בדר"י שהוא טמא או שהוא טבל משמע דדינא דטבל לחוד ולא לענין טומאה מתניא. וקשה דא"כ אמאי לא עשה כלום הרי כתב במ"ה פרק דלעיל בשם ספרי דכשמקדשו בתוכו עושה ממנו תרומה גדולה ואין לחלק בין תרומה גדולה לתרומת מעשר ועי' בתוי"ט שהאריך:
אין תורמין מן הטמא וכו': פסק שם הרמב"ם ז"ל הכא כפשטא דמתניתין דמיירי בין בתרומה גדולה בין בתרומת מעשר. ואיתא ביבמות פרק האשה רבה (יבמות ד' פ"ט) ובמנחות פרק הקומץ רבה (מנחות ד' כ"ה) ברייתא ושם פליגי ר' אליעזר ור' יוסי דבין בשוגג בין במזיד תרומתו תרומה, גם בירושלמי דפרקין ודפרקא קמא דמכלתין סימן ד' וגם לקמן ראש פרק ששי, ומשמע קצת התם דסתם מתניתין סומכוס היא.
ומה שפירש ר"ע ז"ל הוא פירוש הרמב"ם ז"ל והיא סברת ר' נחמן בר יצחק בפסחים פרק שני דף ל"ג, אבל בפ"ה מהלכות תרומות לא חילק כלל בין קודם שתגיע לעונת המעשר ללאחר שתגיע, נראה מדבריו ז"ל דאפילו נטמא הטבל קודם גמר מלאכה או אפילו במחובר כשהיה יבש והוכשר ונטמא כשתרם מאותו טבל על הטהור הויא תרומה דבר תורה, והחכם ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל תירץ ונתן טעם למה חזר בו ולא ראיתי פה להאריך. ושם גם כן פסק הלכה כר' יהודה:
שהיה לו מעשר טבל: כתב ה"ר יהוסף ז"ל יש סוברים דלא גרסינן מלת טבל ע"כ. וכתב עוד על מה שפירש ר"ע ז"ל מעשר טבל מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומת מעשר, כתב פירוש זה קשה מאוד דאין זה נקרא טבל, ותו וכי מה עשה זה הלוי שהפריש ממנו חרומת מעשר על ידי אחר או אפילו אם פשע במה שהוא מפריש מדבר החייב בתרומת מעשר על החייב, הלא אילו לא היה טבל לא היה רשאי להפריש ממנו שהרי היה מן הפטור על החיוב, על כן נראה דמעשר טבל מיירי שלא ניטלה ממנו גם תרומה גדולה והקדימו לוי לכהן בכרי, אך לספרים דלא גרסינן טבל צריך לפרש דקאי אטמא דלעיל והכי קאמר וכן בן לוי שהיה לו מעשר והיה מפריש עליו ממעשר אחר שהוא טמא שוגג מה שעשוי עשוי וכו', ובזה מיושב לשון עליו וצריך עיון עכ"ל ז"ל:
בפירוש ר"ע ז"ל, אם היה יודע בו מתחלה שהוא טבל או שהוא טמא אף על פי שבשעה שתרם היה שוגג ששכח שהוא טבל או שהוא טמא וכו'. אמר המלקט היה נראה שצריך למחוק שלש מלות אלה והן טבל או שהוא משני המקומות שהן כתובות בו, וכך היה נראה שצריך להיות אם היה יודע בו מתחלה שהוא טמא אף על פי שבשעה שתרם היה שוגג ששכח שהוא טמא הוי שוגג קרוב למזיד, וכן גם כן היה נראה *הערה 1: שצריך לכתוב טמא במקום טבל, שהוא כתוב בפירוש הרמב"ם ז"ל בסוף פירוש משנה זו בכל המקומות שכתוב טבל מדברי ר' יהודה והלאה וזה לשונו, וא"ר יהודה לא יהיה בכאן שוגג אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו, אבל אם ידע שהוא טבל ואחר כך שכח והוציא ממנו התרומה וכונתו שלא היה טבל ואחר כך נזכר שהוא טבל לא עשה כלום ע"כ, או לכל הפחות היה נראה שצריך להיות בפירוש ר"ע ז"ל שהוא טבל טמא ולמחוק מלות או שהוא.
והר"ש שירילי"ו ז"ל פירש מעשר טבל טהור שלא הוציא ממנו תרומת מעשר והיה מפריש עליו ממקום אחר ונמצא שהטבל האחר היה טמא אם היה יודע בו מתחלה, מפרש ר' יהודה לשוגג דתנא קמא דהיינו שלא ידע בטומאה, אבל אם ידע בה מתחלה ושגג ששכח והיה סבור שטהורים הן, ובירושלמי מפרש דאם שגג שחשב שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, הרי הוא קרוב למזיד ולא עשה ולא כלום בין בתרומה גדולה בין בתרומת מעשר עכ"ל ז"ל. ולפירושו ז"ל אתי שפיר לישנא דוהיה מפריש עליו, דלפירוש שהעתיק ר"ע ז"ל הוה ליה למתני והיה מפריש ממנו והולך. ומכל מקום נראה לעניות דעתי דאינה כל כך קושיא, דדכותה אשכחן בפרק המוכר פירות ובריש פרקא קמא דנדה בברייתא דהיה בודק את החבית להיות מפריש עליה והולך וכמו שכתבתי בפרק שני דמקואות סימן ב' בשם רש"י ז"ל עיין שם.
ואפשר ליישב בדוחק לשון טבל הכתוב בפירוש הרמב"ם ז"ל דהכי פירושו, וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל שהופרש ממנו תרומה גדולה אבל הלוי עדיין לא הפריש ממנו תרומת מעשר, והיה מפריש עליו פירוש מטבל גמור אחר היה מפריש על זה שאינו טבול רק לתרומת מעשר שוגג מה שעשוי עשוי, דלגבי שוגג חשבינן ליה מן החיוב על החיוב מזיד לא עשה כלום דלגבי מזיד חשבינן ליה מן החיוב על הפטור, ר' יהודה אומר אם היה יודע מתחלה שאותו הוא טבל גמור ושזה אינו טבל גמור אף על פי שהוא שוגג לא עשה כלום דהוי שוגג קרוב למזיד והרי תרם מן החיוב על הפיטור, ואתי שפיר גם לפירוש זה מלת עליו. ומכל מקום ממה שלא פירש דבריו הרמב"ם ז"ל בחבורו בפ"ה דהלכות תרומות גבי מעשר טבל דבן לוי אי הוי טעמא משום טבל, משמע דמעשר טבל נמי הוי משום ליתא דאין תורמין מן הטמא על הטהור או משום שזה טמא ושאר מעשרותיו טהורין או שזה טהור ושאר מעשרותיו שהפריש מהן על זה טמאין.
ואם תאמר מה לו לתנא דמתניתין לאשמועינן דאין תורמין מן הטמא על הטהור תרי זימני, איכא למימר דלא זו אף זו קתני, לא מבעיא טבל גמור דאם תרם מן הטמא על הטהור מזיד לא עשה כלום דאיכא נמי טעמא דפסידא דכהן מלבד טעמא דגזרה שמא יתרום שלא מן המוקף, אבל גבי מעשר טבל שאינו טבול רק לתרומת מעשר דליכא טעמא דשמא יתרום שלא מן המוקף דהא שרי להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף הוה אמינא דמזיד נמי מה שעשה עשוי, קא משמע לן. ועוד להודיעך כחו דר' יהודה דאפילו גבי טבל טבול לתרומת מעשר לבד סבירא ליה דאם תרם מן הטמא על הטהור והיה יודע בו מתחלה הוי שוגג קרוב למזיד מה ששכח אחר כך ולא עשה כלום, כך נראה לעניות דעתי, אף על פי שלכאורה יש לומר דמה דקאמר ר"ע ז"ל שהוא טבל או שהוא טמא, מלות שהוא טבל קאי אסיפא אבן לוי ומלות או שהוא טמא קאי ארישא דאין תורמין מן הטמא על הטהור, ואתא לאשמועינן בקיצור דבריו ז"ל דאתרווייהו פליג ר' יהודה, ולשון הרמב"ם ז"ל שהעתקתי לעיל משמע שדרך אחרת יש לו יובן למעיין:
יכין
אין תורמין מן הטמא על הטהור: משום פסידא דכהן ובתוספת' מפ' משום רע איפה:
ואם תרם שוגג תרומתו תרומה: דוקא בהי' לו שעת הכושר שהגיע לעונת המעשרות קודם שנטמא. אבל בנטמא מקודם אפילו בשוגג אינה תרומה:
ומזיד לא עשה כלום: שאין השירים מתוקנים. אבל תרומה הוה:
וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל: מע"ר הטבול לתמ"ע שהי' טמא:
היה מפריש עליו והולך: שעשה למעשר זה תמ"ע אמעשר אחר. או שעשאו ת"ג אטבל אחר. רק דבכה"ג צריך לנכות התמ"ע שבו שחייב לכהן [כך כ' רתוי"ט. אבל א"א לומר כן דהרי בל"ז ק' ל"ל דנקט וכן בן לוי וכו'. הו"ל למנקט וכן ישראל שהי' לו טבל והי' מפריש עליו והולך ת"ג אלא ע"כ דבת"ג א"א להפריש עליו והולך מדצריך מוקף. וכן כ' הגאון רב"א זצוק"ל. ור"ל דבבא דרישא דבתרומה גדולה מיירי שבאמת הקיפו. אבל סיפא דמפריש עליו והולך היינו וודאי בריחוק מקום וזה א"א בת"ג] וקמ"ל הך בבא. דאע"ג דשהה זמן מרובה לא אמרי' וודאי נודע לו שנטמא הכרי ומשקר לומר על המזיד שהוא שוגג:
רבי יהודה אומר אם היה יודע בו בתחלה: שהמעשר טמא. ואח"כ שכח:
אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום: דלר"י שכחה כפשיעה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת