משנה תמורה ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חטאת היחיד שכפרו בעליו, מתות.

ושל צבור, אינן מתות.

רבי יהודה אומר, ימותו.

אמר רבי שמעון, מה מצינו בולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה, ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור, אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן, ביחיד דברים אמורים אבל לא בצבור.

נוסח הרמב"ם

חטאות היחיד שכיפרו הבעלים מתות ושל ציבור אינן מתות רבי יהודה אומר ימותו אמר רבי שמעון מה מצינו בוולד חטאת ובתמורת חטאת ובחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים אבל לא בציבור אף שכיפרו הבעלים ושעברה שנתה ביחיד דברים אמורים אבל לא בציבור.

פירוש הרמב"ם

חטאת היחיד שכפרו בעליו מתות ושל צבור אינן מתות כו': שכפרו הבעלים הוא שיפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת והקריבה ואחר כך נמצאת הראשונה: וממה שזכרנו כבר במסכת הזאת יתבאר לך שחטאת הצבור לא יהיה לה ולד לפי שכל קרבנות ציבור זכרים ואפילו חטאת כמו שבארנו בקצרה בתחלת הסדר הזה ואי אפשר ג"כ שתהא לחטאת הצבור תמורה לפי שאין הצבור עושין תמורה כמו שהקדמנו ואי אפשר לומר גם כן בחטאת צבור שמתו בעליה לפי שאי אפשר שימות ציבור ועיקר בידינו שבט לא בטיל כל שכן ישראל כולו אבל שכפרו הבעלים ושעברה שנתו הרי זה אפשר בצבור אבל לא נאמרו בפירוש אם חייבת חטאת צבור בכך או אינו נוהג אלא ביחיד וקבלה ביד כלנו ממשה רבינו שחמש חטאת מתות. ר"ש יליף סתום ממפורש ואומר כמו שאותן שלש מינים אינן נוהגים בצבור כך אלו השנים ורבי יהודה לא יליף אלא אמר מה שאפשר להיות מחמשת המינין בצבור יהיה ומה שאי אפשר אי אפשר והלכה כרבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חטאת היחיד שכיפרו בעליו - שאבדה ונתכפר באחרת ואח"כ נמצאת הראשונה:

ושל צבור - שכיפרו באחרת:

אינן מתות - דחטאות המתות הלכה למשה מסיני היא, וסבירא ליה לתנא קמא דליחיד גמירי ולא לשל צבור:

רבי יהודה אומר ימותו - דבשל צבור נמי גמירי:

אמר ר' שמעון מה מצינו - כלומר, קיימא לן חמש חטאות מתות, שמתו בעליה, ושכיפרו בעליה באחרת, ושעברה שנתה, וולד חטאת, ותמורת חטאת. וכי היכי דתלת מינייהו ז לאו בצבור גמירי, דהא לא משכחת להו בקרבנות צבור, ולד חטאת לא משכחת לה בצבור שאין חטאת נקבה בצבור, ותמורת חטאת נמי אין קרבן צבור עושה תמורה, ושמתו בעליה אין צבור מתים ח:

אף שכיפרו בעליה ושעברה שנתה - אע"ג דאפשר דמשתכחי בצבור, לא גמירי דמתות:

ביחיד דברים אמורים, דמתות, אבל לא בצבור - והלכה כר' שמעון:

פירוש תוספות יום טוב

שכפרו בעליו. וכן העתיק הר"ב וקשיא דמכנה לחטאת בלשון זכר. אבל בס"א שכפרו הבעלים וכן העתיקו רש"י והרמב"ם:

רבי שמעון אומר מה מצינו וכו'. פירש הר"ב. וכי היכי דתלת מנייהו לאו בצבור גמירי כו' דכל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה ונשתכחו בימי אבלו של משה אי ביחיד אי בצבור. [עיין כיוצא בזה בסוף עדיות ובפ' דלקמן משנה ג'] וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור. כולהו נמי הכי נשנו דאינו בצבור. וליכא למפרך וכי דנין אפשר משא"א כדאיתא בגמ'.

אבל לא בצבור. פי' הר"ב ושמתו בעליה. אין צבור מתים. ילפינן לה בגמ'. משעירי רגלים וראשי חדשים. דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה. ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי. אלא לאו ש"מ אין הצבור מתים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) דכל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה, ונשתכחו בימי אב. לו של משה אי ביחיד אי בצבור. וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור, כולהו נמי הכי נשנו דאינן בצבור. וליכא למיפרך דאין דנין אפשר משאי אפשר כדאיתא בגמרא:

(ח) (על הברטנורא) ילפינן לה בגמרא משעירי רגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה, ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי, אלא לאו שמע מינה אין הצבור מתים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ה"ג חטאת היחיד:    שכפרו הבעלים מתה ושל צבור אינה מתה ר' יהודה אומר תמות. וי"ס דגרסי חטאות היחיד שכפרו בעלים מתות ושל צבור אינם מתות ר' יהודה אמר ימותו. ובגמרא רמי דר' יהודה אדרי יהודה דהכא במתניתין אמר תמות ובברייריא אמר תרעה ומסיק בגמרא לא קשיא מתניתין ר' יהודה אמרה אליבא דרבי דאמר לקמן בפ"ד אבודה בשעת הפרשה אע"פ שנמצאת קודם כפרה מתה וברייתא דקאמר ר' יהודה תרעה אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי קאמר לה דקאמרי אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים:

אר"ש מה מצינו בולד חטאת וכו':    ברייתא ספ"ק דהוריות. והתם וגם פה פריך וכי דנין אפשר משאי אפשר הא דלא איתנהו להנך שלשה בציבור למיתה משום דלא משכחת להו בצבור לא לענין מיתה ולא לענין הקרבה דהא לא מתרמו בצבור לעולם ומשני כולהו בחדא גמרא גמירי כלומר כל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור כולהו נמי הכי נשנו דאינם בצבור והכא משני ר"ש בן לקיש ד' חטאות ניתנו להם בסיני דמתות ולא חמשה וידעו דליתנהו אלא אי כולהו ביחיד או כולהו בצבור ושכחו באיזו נאמר להם מתה והחמישית רועה ובימי אבלו של משה שכחו איזוהי הרועה והלכו לחומרא ואמרו כולן מתות הלכך אי ס"ד בצבור נאמר להם מי משכחת להו הא לא מיתרמו אלא שתים מהם אלא ודאי ילמד סתום מן (ולא) המפורש ולא הוו אלא ביחיד ור' נתן נמי בא לפרש טעמו של ר"ש ואמר דאחת ניתנה להם למיתה וד' לרעיה והעמידום על חמשה ששכחו אי זהי המתה וקשיא להו לאותם שבימי יהושע אי ס"ד בצבור הויא ההיא דמתה ד' דרעייה היכי משכחת להו בצבור הא לא מיתרמו לעולם בצבור אלא ודאי מדאדכר חמשה בין מיתה ורעיה ביחיד איתמר דמשכחת להו כולהו והיינו טעמיה דר"ש. ורבנן אית להו ד' ניתנו להם כל היכא דמשכחינן להו דאיתה ביחיד ובצבור איתה דליתה בצבור ליתה. ועיין תו בגמרא. ומצאתי כתוב בגליון ק"ק דר' נתן התנא היה לו לתלמוד לקדם דבריו לר"ש בן לקיש וי"מ דרשב"ל לפרש דברי ר"ש אתא וקאמר דר' נתן פליג בהא ואמר דאחת ניתנה להם ולא לפרש אתא ע"כ. וכן ההיא ברייתא דכיוצא בו אמר ר' יוסי וכו' דמייתי בגמרא דכתב רש"י ז"ל לא אתפרש היכא ע"כ. התם בפ"ק דהוריות איתה והיא עצמה מה שכתבו תוספות ז"ל דאיתה בת"כ. בפירוש רעז"ל ושמתו בעליה אין צבור מתים. בגמ' ילפינן לה משעירי רגלים ושעירי ר"ח דאמר רחמנא איירינהו מתרומת הלשכה אע"ג דאיכא למיחש דילמא מתו מרייהו דהני זוזי שהרי יש להם חלק בהן אלא לאו ש"מ אין צבור מתים:


פירושים נוספים