לדלג לתוכן

משנה תמורה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) יש בקרבנות היחיד, מה שאין בקרבנות הציבור -

יש בקרבנות הציבור, מה שאין בקרבנות היחיד.
שקרבנות היחיד - עושין תמורה,
וקרבנות הציבור - אינן עושין תמורה.
קרבנות היחיד - נוהגין בזכרים ובנקבות,
וקרבנות הציבור - אינן נוהגין אלא בזכרים.
קרבנות היחיד - חייב באחריותן, ובאחריות נסכיהן,
קרבנות הציבור - אינן חייבין לא באחריותן, ולא באחריות נסכיהן,
אבל חייבין באחריות נסכיהן - משקרב הזבח.
יש בקרבנות הציבור, מה שאין בקרבנות היחיד -
שקרבנות הציבור - דוחין את השבת, ואת הטומאה,
וקרבנות היחיד - אינן דוחין לא את השבת, ולא את הטומאה.
אמר רבי מאיר:
והלוא חביתי כוהן גדול, ופר יום הכיפורים, קרבן יחיד - ודוחין את השבת ואת הטומאה?
אלא שזמנן קבוע.


(ב) חטאות היחיד, שכיפרו הבעלים - מתות.

ושל ציבור - אינן מתות.
רבי יהודה אומר: ימותו.
אמר רבי שמעון:
מה מצינו בוולד חטאת, ובתמורת חטאת, ובחטאת שמתו בעליה - ביחיד דברים אמורים, אבל לא בציבור,
אף שכיפרו הבעלים, ושעברה שנתה - ביחיד דברים אמורים, אבל לא בציבור.


(ג) חומר בקדשים מבתמורה, ובתמורה מבקדשים -

שהקדשים עושין תמורה - ואין תמורה עושה תמורה.
הציבור והשותפין מקדישין - אבל לא ממירין.
מקדישין אברין, ועוברין - אבל לא ממירין.
חומר בתמורה -
שהקדושה חלה עליה בבעלת מום קבוע,
ואינה יוצאה לחולין להיגזז ולהיעבד.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר:
עשה שוגג כמזיד בתמורה - ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין.
רבי אלעזר אומר:
הכלאים, והטריפה, וטומטום, ואנדרוגינוס, ויוצא דופן - לא קדשים, ולא מקדישים.


הדף הראשי של משנה תמורה ב