מלאכת שלמה על תמורה ב
<< · מלאכת שלמה · על תמורה · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
יש בקרבנות וכו': תוספת פסחים פ' אלו דברים (פסחים דף ע:)
שקרבנות היחיד עושין תמורה: בגמרא פריך וכללא הוא והרי עופות דקרבן יחיד הוא ואין עושין תמורה ומשני כי קתני בבהמה דבשחיטה אבל עוף במליקה הוא ופריך והרי ולד דקרבן יחיד הוא ואין עושה תמורה והרי תמורה עצמה קרבן יחיד היא ואין תמורה עושה תמורה ומסיק כי קתני בעיקר זיבחא כלומר תחלת הקדש הוא דקתני:
קרבנות היחיד: נוהגין בין בזכרים בין בנקבות בגמ' פריך וכללא הוא והרי עולה דקרבן יחיד וזכר אתיא נקבה לא אתיא והרי חטאת דקרבן יחיד היא ונקבה אתיא זכר לא אתיא בר משעיר נשיא לחודיה והאיכא אשם יחיד דזכר אתי נקבה לא אתי ומסיק מי קתני כל קרבנות יש בקרבנות קתני ומאי ניהו שלמים דאי בעי זכר מייתי ואי בעי נקבה מייתי לאפוקי זבחי שלמי צבור דזכרים הוא דמייתי:
ובאחריות נסכיהם: כצ"ל. ובגמרא בבברייתא יליף דאין חייבין באחריותם דקרבנות צבור מקרא דכתיב להקריב אשה לה' עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו דבר יום ללמד שכל היום כשר למוספים דאשה לה' דכתיב בקרא איזה אשה מקריבין במועד יותר משאר ימים הוי אומר זה מוספים ובלבד שיקדימם לתמיד של בין הערבים משום דכתיב עליה השלם כל הקרבנות כולם ומדכתיב ביומו מלמד שאם עבר היום ולא הקריבן אינו חייב באחריותם דעבר זמנו בטל קרבנו:
אבל חייבין באחריות נסכיהם: כצ"ל. בסוף פירוש רבינו עובדיה ז"ל דכל קרבן שזמנו קבוע שאם עבר הזמן אין לו תשלומין. דוחה שבת וטומאה. אמר המלקט ואפילו דיחיד וכל שאין להם זמן קבוע אינם דוחין שבת וטומאה ואפילו דצבור כגון פר העלם דבר של צבור ושעירי ע"ז:
אר"מ והלא וכו': פרק הוציאו לו (יומא דף נ') ברייתא. וביד פ"ד דהלכות ביאת מקדש סימן ט' י' ובפ"א דהלכות מעשה הקרבנות סימן ז' ט"ו ובפ"ז דהלכות תמידין ומוספין סימן ד':
ה"ג חטאת היחיד: שכפרו הבעלים מתה ושל צבור אינה מתה ר' יהודה אומר תמות. וי"ס דגרסי חטאות היחיד שכפרו בעלים מתות ושל צבור אינם מתות ר' יהודה אמר ימותו. ובגמרא רמי דר' יהודה אדרי יהודה דהכא במתניתין אמר תמות ובברייריא אמר תרעה ומסיק בגמרא לא קשיא מתניתין ר' יהודה אמרה אליבא דרבי דאמר לקמן בפ"ד אבודה בשעת הפרשה אע"פ שנמצאת קודם כפרה מתה וברייתא דקאמר ר' יהודה תרעה אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי קאמר לה דקאמרי אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים:
אר"ש מה מצינו בולד חטאת וכו': ברייתא ספ"ק דהוריות. והתם וגם פה פריך וכי דנין אפשר משאי אפשר הא דלא איתנהו להנך שלשה בציבור למיתה משום דלא משכחת להו בצבור לא לענין מיתה ולא לענין הקרבה דהא לא מתרמו בצבור לעולם ומשני כולהו בחדא גמרא גמירי כלומר כל החמש חטאות נשנו בחדא שיטה וכיון דאיכא בהו דלא אפשר להיות בצבור כולהו נמי הכי נשנו דאינם בצבור והכא משני ר"ש בן לקיש ד' חטאות ניתנו להם בסיני דמתות ולא חמשה וידעו דליתנהו אלא אי כולהו ביחיד או כולהו בצבור ושכחו באיזו נאמר להם מתה והחמישית רועה ובימי אבלו של משה שכחו איזוהי הרועה והלכו לחומרא ואמרו כולן מתות הלכך אי ס"ד בצבור נאמר להם מי משכחת להו הא לא מיתרמו אלא שתים מהם אלא ודאי ילמד סתום מן (ולא) המפורש ולא הוו אלא ביחיד ור' נתן נמי בא לפרש טעמו של ר"ש ואמר דאחת ניתנה להם למיתה וד' לרעיה והעמידום על חמשה ששכחו אי זהי המתה וקשיא להו לאותם שבימי יהושע אי ס"ד בצבור הויא ההיא דמתה ד' דרעייה היכי משכחת להו בצבור הא לא מיתרמו לעולם בצבור אלא ודאי מדאדכר חמשה בין מיתה ורעיה ביחיד איתמר דמשכחת להו כולהו והיינו טעמיה דר"ש. ורבנן אית להו ד' ניתנו להם כל היכא דמשכחינן להו דאיתה ביחיד ובצבור איתה דליתה בצבור ליתה. ועיין תו בגמרא. ומצאתי כתוב בגליון ק"ק דר' נתן התנא היה לו לתלמוד לקדם דבריו לר"ש בן לקיש וי"מ דרשב"ל לפרש דברי ר"ש אתא וקאמר דר' נתן פליג בהא ואמר דאחת ניתנה להם ולא לפרש אתא ע"כ. וכן ההיא ברייתא דכיוצא בו אמר ר' יוסי וכו' דמייתי בגמרא דכתב רש"י ז"ל לא אתפרש היכא ע"כ. התם בפ"ק דהוריות איתה והיא עצמה מה שכתבו תוספות ז"ל דאיתה בת"כ. בפירוש רעז"ל ושמתו בעליה אין צבור מתים. בגמ' ילפינן לה משעירי רגלים ושעירי ר"ח דאמר רחמנא איירינהו מתרומת הלשכה אע"ג דאיכא למיחש דילמא מתו מרייהו דהני זוזי שהרי יש להם חלק בהן אלא לאו ש"מ אין צבור מתים:
הצבור והשותפים מקדישין אבל: לא ממירין רפ"ק דמכלתין:
ומקדישין אברים וכו': פ"ק דמכלתין דף י':
אבל לא ממירין: דדריש בהמה בבהמה שם בפ"ק ור' יהודה היא רש"י ז"ל וכתב עליו בתוי"ט דלא דק דהא עובר קרי בהמה בדפ"ד דחולין אלא מהקשא דר"ש וכמ"ש כבר בפ"ק משנה ג':
חומר בתמורה וכו': פ' הוציאו לו (יומא דף נ') ברייתא ובפ"ק דמכלתין דף ז':
על בעלת מום קבוע: שאם המיר בהמת חולין בעלת מום וכו' כצ"ל בפירוש רעז"ל:
ואינה יוצאה לחולין: כך צ"ל:
ר' יוסי בר יהודה אומר וכו': ירושלמי דנזיר פרק ב"ש:
עשה שוגג כמזיד בתמודה: ביד פ"ד דהלכות תמורה סימן ז'. וכתב הר"ם ז"ל נראה מלשון רעז"ל שאע"פ שהוא שוג בתמורה לוקה עיין בתוספות ושם כתבו שהוא מחלוקת בין המפרשים ע"כ. ובת"כ ספ"ט דפרשה בחוקותי. ופירוש הרגמ"ה ז"ל עשה שוגג כמזיד דגבי תמורה לקי דהא כתיב יהיה לרבות שוגג כמזיד וגבי קדשים לא לקי שוגג אבל מקדיש בעל מום קבוע במזיד עובר בחמשה לאוין בפ"ק ע"כ:
ר' אלעזר אומר הכלאים וכו': פי על אלו מומין דף מ"ב והתם אמרינן אליבא דרב חסדא דאמר דכ"ע מודו דטומטום הוי ספק ולא בִרְיָה. קשה דא"כ אמאי לא קדיש טומטום ממ"נ דבין זכר בין נקבה כשר לשלמים אלא ודאי בריה הוא ומשני סמי מכאן טומטום ועייל יתום דדמי להנך פסולין משנולדו והיכי דמי כגון שמתה אמו בשעת לידה זה פירש למיתה וזה פירש לחיים והוו חמשה כדקאמר ר' אליעזר בהדיא בברייתא חמשה לא קדשים ולא מקדישין וכו' וכתבו שם תוספות חיצוניות הקשה ר"י דהני אמוראי דפליגי אדרב חסדא וקתני טומטום אמאי לא חשיב נמי יתום ואיכא למימר דלדידהו תנא ושייר ומיהו צע"ק דמאי שייר דהאי שייר ע"כ. ועיין במה שכתבתי ס"פ על אלו מומין. ואיתה נמי למתניתין בפ"ק דמכילתין דף י'. וכתבו תוספות ז"ל ביבמות שלהי פרק הערל דר' אליעזר גרסינן ביוד והכי משמע בגמרא מדמפרש מילתיה ר"מ כמו שכתבתי לקמן ס"כי ששי. לא קְדֵשִׁים בנקודת שבא בקוף ובנקודת צירי בדלית. או גרסינן קדושים בויו. וביד פ"ג דהלכות אסירי מזבח סימן י' ובפ"א דהלכות תמורה סימן ב' י"ז ובפ"ג סימן ה'. בפירוש רעז"ל ולא דמו לבעל מום וכו'. אמר המלקט ואי פרכת טרפה נמי איכא במינה לא דמיא לבעל מום דבהמה טמאה אסורה באכילה וטרפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה אבל מן השאר לא פריך דטומטום ואנדרוגינוס בריות משונות הן והוי כאילו לא קרב במינו וכן כלאים משונה הוא והוי כאילו לא קרב במינו וכן פירש רש"י ז"ל תוספות ז"ל: