משנה שקלים ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ז · משנה ג | >>
בשר שנמצא בעזרה, אברים, עולות.
וחתיכות, חטאות.
בירושלים, זבחי שלמים.
זה וזה תעובר צורתו ויצא לבית השרפה.
נמצא בגבולין, אברים, נבלות.
חתיכות, מותרות.
ובשעת הרגל שהבשר מרובה, אף אברים מותרין.
משנה מנוקדת
בָּשָׂר שֶׁנִּמְצָא בַּעֲזָרָה,
- אֵבָרִים, עוֹלוֹת;
- וַחֲתִיכוֹת, חַטָּאוֹת.
- בִּירוּשָׁלַיִם, זִבְחֵי שְׁלָמִים.
- זֶה וָזֶה תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
נִמְצָא בִּגְבוּלִין,
- אֵבָרִים, נְבֵלוֹת;
- חֲתִיכוֹת, מֻתָּרוֹת.
- וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל, שֶׁהַבָּשָׂר מְרֻבֶּה,
- אַף אֵבָרִים מֻתָּרִין:
נוסח הרמב"ם
בשר שנמצא -
- בעזרה -
- איברים - עולות.
- וחתיכות - חטאות.
- ובירושלים - זבחי שלמים.
- זה וזה -
- תעבור צורתו - ויצא לבית השריפה.
- זה וזה -
- נמצא בגבולים -
- איברים - נבלות.
- וחתיכות - מותרות.
- ובשעת הרגל, שהבשר מרובה,
- אף איברים - מותרות.
פירוש הרמב"ם
העולה היא כולה כליל לאישים, ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לה לעשותה אברים אברים כמו שבארנו במסכת תמיד.
וכבר ידעת כי שלמים נאכלים בכל ירושלים, ולפיכך נחוש בבשר הנמצא שם שמא הוא שלמים, ונתן אותו כולו כמו שלמים, כמו שנתננו בכל הנמצא בעזרה מחותך חתיכות חטאות.
ואמרו זה וזה - רוצה לומר בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלים.
תעבור צורתו - עניינו שיניחוהו עד שיפסד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר.
נמצא שבדברינו תועלת, כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו, אם אכל מה שנמצא בירושלים אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים, ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת.
ואחר כך חזר לדין אחר דומה לזה, ואמר בשר הנמצא בגבולים - עניינו בשאר מקומות, אם הוא אברים נחוש שמא נבלה הוא וחתכו להאכיל לחיות או למכור, ואם הוא חתיכות לא נחוש כי אין חותכין חתיכות אלא מה שאוכלין אותו בני אדם, אם כן הבשר שחוטה היא ומותר באכילה. וזה בעיר שכולה ישראל, אבל כשיש בעיר גוי אסור לאוכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור.
ובשעת הרגל שהבשר מרובה אצל בני אדם, אין צריכין לחתכו חתיכות אלא שמבשלין אותו אברים, ולפיכך אף אברים מותרים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אברים עולות - כיון שמנותח כדרך הנתוח המפורש בעולות, בידוע שהן של עולות:
חתיכות חטאות - דאין אוכלים בעזרה אלא חט. אות ואשמות ה:
ובירושלים זבחי שלמים - דרוב בשר הנאכל בירושלים הוי שלמים:
זה וזה - בין שנמצא בעזרה בין שנמצא בירושלים:
תעובר צורתן - לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין באכילה ו, ואין לזלזל בהן ולשרפן עד שיפסלו בודאי, הלכך בעו עבור צורה היינו שיפסלו בנותר. ועיבור צורה דשלמים היינו עד יום שלישי ז:
נמצאו בגבולים - בערי ישראל:
אברים נבלות - שכן דרך שחותכין הנבלות לאברים ומשליכין ברחובות שיאכלום הכלבים:
חתיכות מותרים - שאין רגילין לחתוך הנבלות לחתיכות, אלא הכשרות רגילין לחתוך לחתיכות קטנות למכרן לישראל או לתת אותה בתוך הקדרה. ודין זה בעיר שכולה ישראל, אבל בעיר שיש בה נכרים אפילו חתיכות אסורים ח:
שהבשר מרובה - ואין חותכין הבשר לחתיכות קטנות אלא מבשלים אותו אברים:
פירוש תוספות יום טוב
וחתיכות חטאות. הר"ב כתב ג"כ אשמות. לפי שדין אכילת שניהם שוים כדתנן בפרק איזהו מקומן:
זה וזה תעובר צורתו. מ"ש הר"ב לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורים באכילה ואם הוא עולה [*א"צ לזה שהוא כולו כליל לאישים כדתנן באיזהו מקומן. ואם הוא חטאת] נפסלו בלאו הכי שמא לנו. [*והרמב"ם לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו וכתב עוד] ומיהו נ"מ לאם עבר אדם ואכלו. אם אכל מה שנמצא בירושלים אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים. ואם אכל כהן החתיכות הנמצאות בעזרה אינו חייב כלום. עד כאן:
תעובר צורתו. מ"ש הר"ב ועבור צורתו דשלמים היינו עד יום שלישי. כלומר אף ע"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' כמ"ש במשנה ז' פרק חמישי דזבחים. עבור צורתו אינו אלא ביום ג' כדיליף בזבחים דף נ"ו מדכתיב (ויקרא ז') ביום השלישי באש ישרף. ביום אתה שורפו. ואי אתה שורפו בלילה:
חתיכות מותרות. כתב הר"ב אבל בעיר שיש בה נכרים אפילו חתיכות אסורים. ומסתברא דאפילו מיעוט נכרים קאמר. וכן כתב הרמב"ם בפירושו דאפילו נכרי. ויהיב טעמא כי העיקר אצלנו. בשר שנתעלם מן העין אסור. עד כאן. ורב אמר הכי בפרק גיד הנשה ולהחמיר קאמר ולא מדין המשנה. ומשום הכי לא אזלינן בתר רובא כבכולהו דמתניתין. ומיהו קשיא לי דלרב אפי' אין כאן נכרי אלא הניחו במקום שעופו' או שרצים יכולים להביא אחרת במקומה אסור. וכמבואר בדברי הרמב"ם עצמו בפ"ח מהלכות מאכלות אסורו'. וצריך עיון. [*ועוד דבמ"ט פ"ב דמכשירין כתב הר"ב דאין הלכה כרב]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) שדין אכילת שניהם שוים:
(ו) (על הברטנורא) ואם היא עולה א"צ לזה שהיא כולה כליל לאישים ואם היא חטאת נפסלו בלא"ה שמא לנו. והר"מ לא כתב אלא מפני חשש שמא עבר זמנו. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) כלומר אע"פ שהשלמים אסורים באכילה מתחלת ליל ג' עבור צורתו אינו אלא ביום ג'. כדילפינן בזבחים:
(ח) (על הברטנורא) ומסתברא דאפילו מיעוט א"י קאמר. וכ"כ הר"מ כי העיקר אצלינו בשר שנתעלם מן העין אסור והיינו כרב. וקשה דא"כ בלא אינו יהודי אם הוא במקום שהעורבים מצויים אסור, וצ"ע. ועוד הא הר"ב פסק דלא כרב. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כשר שנמצא בעזרה וכו': ביד פי"ט דהלכות פסולי המוקדשין סי' ד' והתם מפ' דנפקא מינה לדעת אם הם עולות או חטאות או שלמים לענין שאם עבר אחד ואכל מהן מביא על כל א' כפרתו כפי חזקה זו ע"כ. וכתב שם הראב"ד ז"ל בהשגה דנפקא מינה לענין מעילה ע"כ. ופי' מהר"ר יוסף קארו ז"ל דהיינו לומר שאם הוא חטאת או שלמים אינו חייב עליהם קרבן מעילה שהרי הן מותרין לזרים ואם הוא עולה חייב קרבן מעילה ע"כ. אמנם כאן פירש הרמב"ם ז"ל נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר חטאת או עולה או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל ישראל מה שנמצא בירושלם אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצאות אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ע"כ ולאו דוקא קתני חטאת אלא ר"ל חטאת או אשם וכמו שפי' ר"ע ז"ל:
תעובר צורתו: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל תעבור:
נמצא בגבולים וכו': פי' הרמב"ם ז"ל וזה בעיר שכולה ישראל אבל כשיש בעיר גוי אסור לאכלו כי העיקר אצלנו בשר שנתעלם מן העין אסור ע"כ משמע מתוך לשונן אפי' גוי אחד ואיתה בחולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ"ה):
תפארת ישראל
יכין
בשר שנמצא בעזרה: אגב דתנא בריש פרקן מעות שנמצאו סמוך לשקלים, נקט נמי כל דיני מציאה עד פ"ח סוף מ"ג, אף דאין להם שייכית עם:
אברין עולות: מדמנותח אברים כדרך עולה:
וחתיכות: ר"ל אם מצא שם חתיכות קטנות:
חטאות: ר"ל וודאי הן קרבן שבא על חטא דהיינו או חטאת או אשם, שדין אכילת שניהם שוה. או נ"ל דחטאת דוקא, דאשם אינו בא רק על ו' מיני חטא [כזבחים פ"ה מ"ה] משא"כ חטאת בא על רוב החטאים. אבל לקדשים קלים לא חיישינן דאין דרך לנתחן בעזרה מדאין נאכלין שם:
זה וזה: בין מה שנמצא בעזרה או בירושלים:
תעובר צורתו ויצא לבית השריפה: דהרי הוסח הדעת מהן מלשמרן כשנאבדו והו"ל מדרבנן כנטמאו (כזבחים דצ"ט א'), ואפ"ה קאמר דנידן כחטאת או שלמים, ומאי נ"מ והרי בין כך וכך נשרף. אלא אפ"ה נ"מ מתי ישרפנו, דאין לזלזל בהן ולשרפן מיד, עד אחר עיבור צורה, דהיינו אחר זמן אכילתן, דחטאת לאכל יום א' ולילה שלאחריו, ושלמים יום ולילה ויום, ואפ"ה שלמים אנו נשרף רק ביום ג', דנפקא לן מקרא [בזבחים נ"ו] דרק ביום שרפינן ליה:
נמצא בגבולין: ר"ל בערי ישראל:
אברין נבילות: שכן דרך לחותכן לכלבים:
חתיכות מותרות: מצד הדין מותר כשאין נכרים בעיר. מיהו אפילו בכה"ג אסור מדרבנן משום בשר שנתעלם מהעין [כחולין צ"ה א'], ואף לדידן דקיי"ל דבמצא בשר במקום שהניחו, או ביש בו סימן ליכא משום בשר שנתעלם מעין, אפילו ברוב טבחי נכרים. הכא שמצא בשר בעלמא, אסור אפילו בכל הטבחים ישראל, מדמוכרין לפעמים טריפות [ ש"ך י"ד ס"ג סק"ח ], ותו דחיישינן לעופות שהביאו מעלמא, [כרמב"ם פ"ח ממ"א] (רמב"ם פ"ח מהל' מאכלות אסורות):
ובשעת הרגל שהבשר מרובה: ורגילין לבשל אברים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת