משנה שבועות ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ז · משנה ג | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנחבל י כיצד, היה מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול ואמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי, הרי זה נשבע ונוטל.

רבי יהודה אומר, עד שתהא שם מקצת הודאה.

כיצד, אמר לו חבלת בי שתים, והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתחת ידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודיה יאמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס תחת ידו כו': כשתהיה החבלה במקום שאי אפשר בו שחבל בעצמו והחבלה שבגופו מורה שהיתה ממעשה זולתו ולא היה ביניהם שלישי שנאמר שמא אמר לו הנחבל הכני פצעני כדי להעניש לזה. האחר נוטל שלא בשבועה ואמנם הטיל השבועה על הנחבל או הנגזל קנס לחובל ולגזלן כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם ואין הלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הרי זה נשבע ונוטל - ודוקא שהחבלה במקום שאפשר שחבל בעצמו, משום הכי צריך שבועה. אבל במקום שאינו יכול לחבול בעצמו וניכר שאחרים עשו לו, כגון שעלתה לו נשיכה בגבו יא, ואין שם אחר, שיוכל לומר שמא אחר עשה יב, נוטל בלא שבועה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הנחבל. קנס לחובל כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם. הרמב"ם. והראב"ד כתב עליו בפרק ה' מהל' חובל. דלא הוי קנס אלא שאין דרך בני אדם לחבל בעצמן. על כן האמינוהו לזה בשבועה:

שנכנס תחת ידו. פי' ידו רשותו. המגיד שם:

הרי זה נשבע ונוטל. כתב הר"ב ודוקא וכו' אבל וכו' שעלתה לו נשיכה בגבו. דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא. רש"י. ומ"ש הר"ב ואין שם אחר שיוכל לומר שמא אחר עשה. ולא קשיא דא"כ יתבעהו לאותו אחר. דה"ק שמא אחר עשה על פיו [דנחבל]. שא"ל לחבול בו כדי שיתבע לזה מידי דהוה דחיישינן שמא חבל בעצמו. והכי איתא בגמ' ודלמא לאחר אמר ליה. דליכא אחר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על המשנה) הנחבל. קנס לחובל, כדי שלא ירבה היזק בני אדם והתגרותם. הר"מ. ועתוי"ט:.! (יא)דנשיכת שינים לאו חיכוך כותל הוא. רש"י:.! (יב)ולא קשיא דאם כן יתבעו לאותו אחר. דהכי קאמר שמא אחר עשה על פיו דנחבל, שאמר לו לחבול בו כדי שיתבע לזה. מידי דהוה דחיישינן שמא חבל בעצמו. והכי איתא בגמרא:


פירושים נוספים