משנה שבועות ז ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ז, שבועות • הפרק הבא >>

פרק ז

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח

עריכה

(א)

כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין.

וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים וְנוֹטְלִין:

הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל,

וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה,

וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ.

הַשָּׂכִיר כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,

הוּא אוֹמֵר: נָתַתִּי,

וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא נָטַלְתִּי,

הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה.

כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ,

וְהוּא אוֹמֵר: הִתְקַבַּלְתָּ דִּינַר זָהָב:

(ב)

הַנִּגְזָל כֵּיצַד?

הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,

הוּא אוֹמֵר: כֵּלַי נָטַלְתָּ,

וְהוּא אוֹמֵר: לֹא נָטַלְתִּי,

הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה.

כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: שְׁנֵי כֵּלִים נָטַלְתָּ,

וְהוּא אוֹמֵר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד:

(ג)

הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד?

הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל,

וְאָמַר לוֹ: חָבַלְתָּ בִּי,

וְהוּא אוֹמֵר: לֹא חָבַלְתִּי,

הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה.

כֵּיצַד?

אָמַר לוֹ: חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם,

וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא חָבַלְתִּי בְּךָ אֶלָּא אַחַת:

(ד)

וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד?

אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן,

וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא.

הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא,

וּמַלְוֶה בְּרְבִּית,

וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית,

שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין,

חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ,

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

יַחֲלֹקוּ:

(ה)

וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד?

לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ:

כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז;

אֶלָּא אָמַר לוֹ:

תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין,

תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת,

הוּא אוֹמֵר: נָתַתִּי,

וְהֵן אוֹמְרִים: לֹא נָטַלְנוּ,

שְנֵיהֶן נִשְׁבָּעִים;

הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל,

וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין.

אָמַר בֶּן נַנָּס:

כֵּיצַד אֵלּוּ בָּאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא,

וָאֵלּוּ בָּאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא?

אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה,

וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה:

(ו)

אָמַר לְחֶנְוָנִי: תֵּן לִי בְּדִינָר פֵּרוֹת,

וְנָתַן לוֹ.

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָּאַנְפְּלַי,

יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת,

אָמַר לוֹ:

נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתְךָ,

יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ,

יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי:

תֵּן לִי בְּדִינָר מָעוֹת,

וְנָתַן לוֹ;

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָּאַנְפְּלַי,

יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַמָּעוֹת,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסְךָ,

יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִיסָר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:

(ז)

כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ:

הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה,

וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְּרוּעָה, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה,

מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה,

וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה–

וְכֵן הַיְּתוֹמִים, לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה:

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פִּקְּדָנוּ אַבָּא,

וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא,

וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָּרוּעַ.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב,

הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ:

שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָּרוּעַ,

הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה:

(ח)

וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְּטַעֲנָה:

הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין,

וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת,

וּבֶן הַבַּיִת.

אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי,

רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי,

חַיָּב.

חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין,

אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ;

נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר,

מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.

וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ז, שבועות • הפרק הבא >>

משנה שבועות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב