משנה ערלה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ערלה · פרק א · משנה ג | >>
אילן שנעקר והסלע עמו, שטפו נהר והסלע עמו, אם יכול לחיות, פטור.
ואם לאו, חייב.
נעקר הסלע מצידוה, או שזיעזעתו המחרשה, או שזיעזעו ועשאו כעפרו, אם יכול לחיות, פטור.
ואם לאו, חייב.
אִילָן שֶׁנֶּעֱקַר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ,
- שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ,
- אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר;
- וְאִם לָאו, חַיָּב.
- שְׁטָפוֹ נָהָר וְהַסֶּלַע עִמּוֹ,
- נֶעֱקַר הַסֶּלַע מִצִּדּוֹ,
- אוֹ שֶׁזִּעְזְעַתּוּ הַמַּחֲרֵשָׁה,
- אוֹ שֶׁזִּעְזְעוֹ וַעֲשָׂאוֹ כֶּעָפָר,
- אִם יָכוֹל לִחְיוֹת, פָּטוּר;
- וְאִם לָאו, חַיָּב:
אילן -
- שנעקר - והסלע עימו,
- שטפו נהר - והסלע עימו,
- אם יכול לחיות - פטור.
- ואם לאו - חייב.
- נעקר הסלע מצידו,
- או זיעזעתו המחרשה,
- או שזיעזעו - ועשאו בעפר,
- אם יכול לחיות - פטור.
- ואם לאו - חייב.
העפר המתעבה על עיקר האילן קורין אותו סלע, והם קראו זה השם לפי שהעפר הקשה היוצא אחר שמעמיק אדם לחפור נקרא "סלע" אצלם. וממנהג האילנות שימשכו שורשיהם בארץ הרבה ויתעבה עליהם העפר עד שיהיה סביב האילן כמו האבן אפילו אחר עקירתו.
אומר בכאן, שאם נעקר האילן באותו העפר הנקרא "סלע" ועמד במקום אחר, אם יש באותו עפר כדי שיכול לחיות בו, שאינו חייב בערלה, לפי שלא נחשב זה נטיעה שניה אבל נחשוב אותו כאלו לא נעקרו.
שזעזעתו המחרישה - כלומר אם נענעו אותו הברזל שחורשין בו.
זעזעו ועשאו בעפר - פירוש שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו, אבל לא יפרישנו מן הארץ, ואחר כן יתן העפר סביביו כדי שירחיב מקום האילן עצמו ויעלה. אם הוא בעניין שיוכל לחיות ולא יפסד, אפילו לא נתן עליו עפר, אינו חייב בערלה:
אילן שנעקר באילן זקן שעברו עליו שני ערלה:
אם יכול לחיות. מן הסלע שנעקר בלא שום תיקון עפר פטור ואם לאו הרי זה כאילן העולה מאליו וחייב:
שזעזעתו. הניעו והרעידו:
עשאו בעפר. שהרבה עליו עפר אם יכול לחיות בלא עפר שתיקן בו פטור:
אילן שנעקר - שעקרתו הרוח או שטפו נהר והוליכו למקום אחר:
והסלע עמו - העפר שסביב השרשים קרוי סלע. לפי שהוא נעשה שם קשה כסלע. וקאמר שאם היה אותו עפר עמו והוסיף עליו עפר ונשרש שם בארץ רואים, אם יכול לחיות מן העפר שבא עמו בלא תוספת עפר אחר, [הרי] הוא כנטוע במקומו הראשון ופטור מן הערלה. ואם לאו הרי הוא כאילן העולה מאליו וחייב:
זעזעתו המחרישה - ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים:
נעקר הסלע מצדו. פירוש על ידי רוח או נהר דומיא דנעקר דרישא:
או שזעזעו ועשאו כעפר. פירש הרמב"ם שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח"כ יתן העפר סביביו. ע"כ. ולכן הגירסא הנכונה בעפר בבי"ת. וכ"כ בחבורו ואח"כ מלא סביבותיו בעפר בבי"ת:
(ה) (על המשנה) מצדו. פירוש ע"י רוח או נהר דומיא דרישא:
(ו) (על המשנה) כעפר. שינענע האילן עצמו ויעלה אותו ממקומו אבל לא יפרישנו מן הארץ ואח"כ יתן העפר סביביו הר"מ. ולכן הגירסא בעפר בבי"ת:
אילן שנעקר והסלע עמו: אילן זקן שעברו עליו שני ערלה ועקרו הרוח או שטפו הנהר והוליכו למקום אחר ומן העפר שסביב השרשים נשאר עמו ונשרש שם:
אם יכול: מפרש בירוש' דה"ק אם הי' יכול לחיות כלומר אומדין אותו עובדי אדמה אם הי' יכול לחיות מהעפר שבא עמו בלי תוספת עפר אחר הרי הוא כנטוע במקומו ופטור מן הערלה:
ואם לאו: הרי הוא כאילן העולה מאליו עכשיו וחייב:
נעקר הסלע מצדו: שנפל הסלע דהיינו העפר [הגהה ה"ר יהוסף ז"ל כתב יותר נראה לפרש סלע כפשוטו ע"כ:] שהי' מחייהו:
זעזעתו המחרישה: ונתפזר ממנו העפר ונתגלו השרשים או שזעזעו הוא דהיינו האילן עצמו זעזע העפר כגון שנקלט בו רוח סערה והוא תקנו בעפר שנתן שם כדקתני סיפא ועשאו בעפר דהיינו ותקנו בעפר כמו ויעש אלהים את הרקיע. אם יכול לחיות בלא העפר אשר תיקן:
ואם לאו חייב: דהוי נטעו עכשיו. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
יכין
טז) אילן שנעקר: שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם:
יז) והסלע עמו: ר"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים:
יח) אם יכול לחיות: מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר:
יט) או שזעזעתו: ערשיטטערט:
כ) המחרישה: ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר:
כא) או שזעזעו ועשאו כעפר: נ"ל דר"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת