משנה עירובין ו ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ו · משנה ז | >>
האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישנים בבתיהם, צריכין עירוב לכל אחד ואחד.
לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב, מבטל את רשותו.
אימתי? בזמן שמוליכין עירובן במקום אחר. אבל אם היה עירוב בא אצלן, או שאין עמהן דיורין בחצר, אינן צריכין לערב.
הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין,
- שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם,
- צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
- לְפִיכָךְ אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב,
- מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ.
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר;
- אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן,
- אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר,
- אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
האחין, והשותפין,
- שהיו אוכלין - על שולחן אביהם,
- וישנים - בבתיהם,
- צריכין עירוב - לכל אחד ואחד.
- לפיכך,
- אם שכח אחד מהם, ולא עירב - מבטל רשותו.
- אימתי?
- בזמן שהן מוליכין את עירובן - למקום אחר.
- אבל - אם היה עירוב בא אצלם,
- או שאין עמהן - דיורין בחצר,
- אינן צריכין לערב.
שעור זאת המשנה כך, האחין שאוכלים על שולחן אביהם, או השותפים שהן אוכלים על שלחן אחד.
ומה שאתה חייב לדעת כי זו האכילה שהם אוכלים ביחד, אינו רוצה לומר שעירבו מאכלם או קנו אותו בשותפות, כי אם כן הוא הרי הם כמו אדם אחד ואין צריכים אלא עירוב אחד. אבל הכוונה בזה שהבנים נשכרים אצל האב או השותפין נשכרים אצל אחד מהם, לפי שהתנה עמהם שיזון אותם ויעשו לו המלאכה פלונית, ולפיכך כשהם ישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ואחד כאשר נתבאר:
האחין השותפין - הכי קאמר האחין שאוכלין על שלחן אביהם והשותפים האוכלים על שלחן אחד. ואוכלין על שלחן אביהם לאו דוקא, אלא נוטלין מזונותיהן מבית אביהן ואוכלין אותם כל אחד בביתו. וכן השותפין עושים מלאכה אצל בעל הבית אחד בשותפות ונוטלין מזונותיהם מבעל הבית ומוליכין לאכול בבתיהם:
וישנים בבתיהם - והם ואביהם [ואחרים] דרים בחצר אחד:
צריכין עירוב לכל אחד ואחד - אם רוצים לערב עם אנשי חצרן:
מבטל את רשותו - צריך לבטל את רשותו:
אימתי בזמן שמוליכין את עירובן - לתתו לאחד מבתי שאר בני החצר, דהואיל והוזקקו לעירוב ושאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי וצריכין כולן ליתן פת בעירוב הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה וגם אין אוכלין על שלחן אביהן ממש אלא כל אחד נוטל פרנסתו ואוכל בביתו:
אבל אם היה עירוב - כל החצר בא לבית אביהן, שלא הוזקקו לעירוב, שבית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן פת:
או שאין עמהן דיורין - אחרים, שאין דיורין מזקיקים אותם לעירוב א"צ לערב דכיחידים דמו:
וישנים בבתיהם. כתב הר"ב הואיל וחלוקים דיוריהן בלינה וגם אין אוכלין כו'. משמע דתרתי בעינן שיהיו חלוקים בלינה ושלא יאכלו כו' ממש אבל אם חסר אחת משתיהן או שאוכלין משולחן אחד ממש אע"פ שחלוקים בלינה או שאין חלוקים בלינה אע"פ שאין אוכלין משלחן אחד ממש לעולם א"צ לערב הואיל ובדבר אחד אינן חלוקים או בלינה או בפת. ומשמע מיהת דכשאין חלוקים בלינה דבעי קבלת פרס וצריך טעם לחלק בין פת ללינה. ובגמ' פליגי אי מקום פיתא גורם אי מקום לינה גורם. ומשמע דלמ"ד דלינה גורם אין צריך כלל לקבלת פרס כמו שאין צריך שום שתוף בלינה למ"ד מקום פיתא גורם. ועוד כל הפוסקים פסקו דמקום פיתא גורם. ולהר"ב משמע דמקום לינה וקבלת פרס סגי. ובטור סימן ש"ע בתר דפסק כמ"ד מקום פיתא גרים ולא אזלינן כלל בתר מקום לינה כתב הלכך האחין שאוכלין בבית אביהם וישנים בבתיהם אינן אוסרין ואם נותן להם פרס ואוכלין בבתיהם אוסרין וכו' ע"כ. והוא משנתינו זאת ולמדנו מדבריו דהא דתנן וישנים בבתיהם לאו למימרא דמקום לינה מעכב אלא משום דמסתמא בבית שישנים שם הם אוכלין הלכך תני וישנים בבתיהם לגלויי ולפרושי דהא דתני שהיו אוכלין על שלחן אביהם דלאו משולחן ממש הוא שהרי ישנים בבתיהם ומסתמא שם אוכלין אלא דמקבלין פרס הן. והשתא עיקרא דמלתא הואיל ואינם אוכלין על שלחן אביהם ממש אלא אוכלין בבתיהם הלכך צריכין ערוב וקבלת פרס זה מהני להו בסיפא דמתניתין דאבל אם היה ערוב כו' וכך הוי ליה להר"ב לכתוב הואיל והן חלוקים דיוריהן בלינה והלכך אין אוכלין כו':
(טו) (על הברטנורא) משמע דתרתי בעינן שיהיו חלוקים בלינה ושלא יאכלו כו' ממש אבל אם חסר אחד משתיהן כו' לכולם אין צריך לערוב הואיל ובדבר אחד אינן חלוקים או בלינה או בפת. ועתוי"ט:
האחים וכו': ביד פ"ד מה' עירובין סי' ו' ובראש הפרק:
השותפים: ל"ג רש"י ז"ל גם ברב האלפסי ז"ל ליתיה גם בפי' ר"ח ז"ל ליתיה גם ה"ר יהונתן ז"ל כתב ל"ג ליה אכן בירושלמי איתיה וגם הרז"ה ז"ל כתב דאית דגרסי ליה: ורבינו עובדיה ז"ל תפס לעיקר גירסת הרמב"ם ז"ל ופירושו:
וכתכ ר"ע ז"ל ואוכלין על שלחן אביהם לאו דוקא אלא נוטלין מזונותיהן וכו'. אמר המלקט כתבו תוס' ורבינו יהונתן ז"ל על מאי דקאמר בגמ' דלא שמעינן במתני' דמקום לינה גורם דמקבלי פרס שנו ואע"פ דמקום פיתא ולינה בבתיהם אהני מה שאוכלין משל אביהן דאם היה עירוב בא אצלן או שאין עמהן דיורין בחצר אינם צריכין לערב ע"כ. ועוד כתב ה"ר יהונתן ז"ל או שאין עמהן דיורין בחצר אינם צריכין לערב אע"ג דפליגי ב"ה בחמש חבורות דפטרי להו לכולהו בעירוב א' והכא באחים שהן דומין להם לגמרי ל"פ ומודו דצריכין עירוב לכל אחד ואחד היכא שמוליכין ערובן למקום אחר ל"ק. דכיון שכל א' וא' מן האחים עומדים בחדרים ועליות בפני עצמן דין הוא שיאסרו כיון שהוצרך אביהן לערב שמי שיראה שגובין עירוב מאביהן ואינו רואה שגובין מבניו שעומדין בפני עצמן באכילתן ולינתן אתי למימר מותר לטלטל בחצר אע"פ שלא עירבו כולם משא"כ בחמש השרויות בטרקלין דלכל העולם ניכר דכיחידים דמי ע"כ:
{{דה מפרש|מבטל רשותו. בכל הספרים גרסי' ביטל רשותו ה"ר יהוסף ז"ל:
יכין
האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם: ה"ק אחים שאוכלין מזונותיהם כל א' לבד, משולחן אביהם. או שותפין שאוכלין יחד על שולחן אחד (אב"י כלו' נוטלין פרס משולחן אחד שעושין מלאכה אצל בעה"ב וממנו מקבלין פרס, אבל באמת כל אחד אוכל בחדרו):
וישנים בבתיהם: וכולן דרים עם אחרים והכל בחצר א' (אב"י וה"ה באין עמהם דיורים אחרי'):
מבטל את רשותו: קמ"ל דכופין על מדת סדום, מדבל"ז אינו יכול להוציא:
אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר: שמניחין העירוב בבית אחר שבחצר:
אבל אם היה ערוב בא אצלן: שכולן מניחין העירוב בבית אביהן, (אב"י או בבית שהם אוכלין בחדר אחד, אעפ"י שהוא מחוץ לבית אביהם וישנים כל אחד בחדרו) והרי הבית שמניחין שם העירוב, א"צ ליתן פת:
או שאין עמהן דיורין בחצר: שאין דר בחצר רק הם:
אינן צריכין לערב: מדאוכלין יחד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת