משנה עירובין א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, ימעט.

רבי יהודה אומר, אינו צריך.

והרחב מעשר אמות, ימעט.

ואם יש לו צורת הפתח, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות, אין צריך למעט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יְמַעֵט.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ.
וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, יְמַעֵט.
וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט:

נוסח הרמב"ם

מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך הרחב מעשר אמות ימעט אם יש לו צורת פתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט.

פירוש הרמב"ם

מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט כו': רבי יהודה אמר כי שער היכלי המלכים אולי הם גבוהות יותר מכ' אמה ולפיכך נוכל לעשות בפתח המבוי עירוב כאשר יתבאר לפנים ואפי' היה גבוה יותר מכ' כל מה שיהיה. ותנא קמא אומר כי כשיהיה גובה הקורה העומדת על ראש המבוי יותר מכ' אמה אינה ניכרת ולא יביטו אליה ולפיכך אמר אם יש בקורה הנתונה בין כותלי המבוי פתוחים ומשכיות כמו אותן שאנו קוראין אותן בערבי מקרב"ץ והם שקורין אותן החכמים אמלתרא לא יצטרך למעט ואפי' יהיה גובה הקורה המפותחת יותר מעשרים אמה לפי שבני אדם כולם יביטו אליה לרוב חשיבותה יתאמת ההיכר. וכמו כן אם יש לה צורת פתח אין צריך למעט ואפי' היה גבוה יותר מכ' אמה וצורת פתח הוא שני עמודים בגובה ושלישי ברוחב נטוי על ראשיהם מלמעלה והוא אמרם קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן וכשנצטרך לצורת פתח אינה אלא זו בלבד לא בעירובין ולא בסוכה. וחייב אתה לדעת כי המבוי לא יהיה גבהו פחות מי' טפחים בשום פנים ולא יותר מכ' אמה אלא באחד מאלו התנאים והם שיהיה לו צורת פתח או אמלתרא ולפיכך אם יש גובה קנה מכאן וקנה מכאן י' טפחים לא נצטרך שיהיה קנה על גביהן נוגע בהן אלא אפי' נתרחק מהן יותר מג' טפחים נחשוב אותו צורת פתח. ודע כי כל אמה הנזכרת בעירובין וסוכה וכלאים היא אמה בינונית רוצה לומר בת ו' טפחים וכל מה שנצטרך למוד איזה רוחק שיהיה באחד מאלו השלשה מקומות נתכוין בו לחומרא והוא כי אתה תמוד בטפח מצומצם אם יהיה בו חומרא כמו גובה סוכה וגובה המבוי אם יש בהם יותר מכ' אמה יהיו פסולין וכמו כן תמוד בטפח שאינו מצומצם אם יש בו חומרא כמו י' טפחים של גובה מבוי וגובה סוכה וט"ז אמה של קרחת הכרם וי"ב אמה של מחול הכרם שקדם באורם במסכת כלאים וכל הדומה לזה. וענין מצומצם שיהיו אצבעות ידיך מקובצות קצתם על קצתם מהודקות בשעת מדידת הששה טפחים וכשתהדק האצבעות כל מה שתוכל ושאינו מצומצם הוא הפך זה והוא שתניח אצבעותיך קרובות זו לזו ולא יהיו מקובצות אלא מרווחות שיכנס האויר ביניהם ושמור זה העיקר ואל תטריחני לשנותו בכל מקום. ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מבוי - שאינו רחב שש עשרה אמה אעפ"י שהוא פתוח משני ראשיו לרה"ר, אי נמי רחב שש עשרה אמה ואינו מפולש אלא ראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום. ומן התורה שרי לטלטולי ביה בלא שום תקון , ורבנן הוא דגזור עליה דלמא אתי לטלטולי ברשות הרבים גמור, ושריוה בתקנתא דלחי או קורה דתיהוי ליה הכירא. ואם הניח את הקורה למעלה מעשרים אמה ימעט, כלומר ישפיל את הקורה עד שתהיה למטה מעשרים, דלמעלה מעשרים לא שלטא בה עינא. ואם יש בקורה [זו] אמלתרא פירוש ציורים ופתוחים, אפילו למעלה מעשרים אמה א"צ למעט, שע"י אותם הציורים שלטא בה עינא:

רבי יהודה אומר א"צ - דטעמא דקורה לאו משום הכירא אלא משום מחיצה, דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, וכיון שכן הוא מה לי בתוך עשרים מה לי למעלה מעשרים. ואין הלכה כר"י:

והרחב מעשר אמות ימעט - דטפי מעשר אמות לא מקרי פתח אלא פרצה , ואנן פתח בעינן, הלכך ימעט רוחב כניסתו ויעמידנו על עשר או על פחות:

ואם יש לו צורת פתח - בכל מקום שאמרו חכמים צורת פתח הוא אפילו קנה מכאן וקנה מכאן גבוהים עשרה טפחים או יותר וקנה על גביהן ואע"פ שאינו נוגע בהן ואע"פ שגבוה מהן יותר משלשה טפחים. וכל האמות השנויות במשנה זו ובכל עירובין וסוכה וכלאים, הם אמה בת ששה טפחים, וכל טפח ארבע אצבעות בגודל, אלא שפעמים צריך למדוד בטפח עצב, כלומר שלא ישים ריוח באצבעות הגודל בין זו לזו אלא יהיו מצומצמות ונוגעות זו בזו, ופעמים צריך ליתן ריוח בין גודל לגודל שלא יהיו נוגעים זה בזה, וזהו הנקרא טפח שוחק. כיצד, בזמן שהמדידה בטפח עצב היא לחומרא, כגון מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט, וסוכה שהיא גבוהה מעשרים אמה פסולה, מודדים בטפח עצב. ובזמן שהמדידה בטפח שוחק הוא לחומרא, כגון מבוי אין גבהו פחות מעשרה טפחים, סוכה אין גבהה פחות מעשרה טפחים, מודדין בטפח שוחק, וכן לעולם:

פירוש תוספות יום טוב

זה לשון הרמב"ם סידר אחר שבת עירובין מפני שהוא מענין שבת

מבוי. פירש הר"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר (שופטים א') ע"כ. ומ"ש הר"ב ומן התורה שרי לטלטולי ביה כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי"א דשבת. אבל לא שיהיה דינו כרשות היחיד גמור לחייב הזורק מרשות הרבים לתוכו וכמ"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרשות היחיד גמורה. ומ"ש הר"ב ורבנן הוא דגזור וכו' וכן פירש"י וכן לשון הרמב"ם בפרק י"ז מה"ש ומד"ס היא הרוח הרביעית וכן לשון הטור סי' שס"ג. ועיין במשנה דלקמן דפי' דהל"מ היא. ועיין מה שכתבתי שם בס"ד:

והרחב מעשר ימעט. דהוי כפרצה ולא יועיל בה הכירא דקורה. ולר' יהודה דקורה משום מחיצה אינו צריך למעט כדאיתא בברייתא. ה"ר יונתן:

אף על פי שהוא רחב מעשר כו'. כתב הרמב"ם ואפילו היה גבוה יותר מעשרים אמה ועיין משנה ו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) מבוי. פירוש הר"ר יונתן הכהן שהוא מלשון מבוא העיר:

(ב) (על הברטנורא) כלומר כדין הכרמלית שהזכיר ברפי"א דשבת אבל לא שיהיה דינו כרה"י גמור לחייב הזורק מרה"ר לתוכו וכמ"ש במשנה דלקמן דאפילו הוכשר בקורה לא הוי כרה"י גמורה:

(ג) (על הברטנורא) ולא יועיל בה הכירא דקורה ולר'י דקורה משום מחיצה א"צ למעט כדאיתא בברייתא. הרי"כ:

(ד) (על המשנה) שהוא רחב. ואפילו היתה גבוה יותר מכ' אמה. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בעזרת האל הפושט ימינו לקבל שבין. נתחיל מסכת עירובין.

מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט:    בגמ' רפ"ק דסוכה. ועיין במה שכתבתי שם ריש הפרק בשם אבודרהם ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל הקשה מהר"י מאורלינש ז"ל דהוי ליה לאשמועי' הכשר מבוי ברישא שהוא בלחי וקורה ואם הניח למעלה מכ' ימעט ותירץ דתנא ניחא לי' להתחיל בהאי לישנא כמו שמתחלת מתני' [דסוכה] ולהכי פריך שפיר טפי בגמ' מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ע"כ. והילך קושית הגמ' מ"ש גבי סוכה דתני פסולה וגבי מבוי תני תקנתא דקתני ימעט ולא תני פסול ומשני סוכה דאורייתא פי' רש"י ז"ל דכבר מימות משה נתנה מדתה ובאו חכמים לפרש לך שאם לא עשה כן פסולה שייך למיתני ביה לשון פסלות ואע"ג דמהניא ביה תקנתא כל כמה דלא מתקן לה מקריא פסולה. אבל מבוי דכל עיקרו דרבנן הוא לא שייך למימר ביה לשון פסלות שהרי כאן התחילו להראותך עסקי מבוי ותורותיו ומאי פסול שייך למימר אכתי לא הודיעוך רבנן שיעוריה בהכי דליתני אם לא עשה כן פסול. ואיבעית אימא דאורייתא נמי תני תקנתא בעלמא במילי אחריני אלא סוכה דנפישי מיליה דקתני התם ושאין לה שלש דפנות ושאינה גבוהה עשרה ושחמתה מרובה מצלתה פסיק ותני פסולה דהשתא מצי כייל להו בחדא דאי הוה תני תקנתא לא הוה מצי לערובינהו ולמיתנינהו דבשאין לה שלש דפנות בעי למיתני יעשה לה דופן ובשאינה גבוהה עשרה בעי למיתני יגביה ושחמתה מרובה מצלתה יוסיף על סככה ואמר מר לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. אבל מבוי לא נפישן מיליה בהאי מתני'. ותוס' ז"ל מכח קושיא הכריחו דה"פ סוכה דאורייתא תני פסולה משום דלשון ימעט משמע חומרא בעלמא ואתי למיטעי ולומר דוקא לכתחלה אבל בדיעבד שפיר דמי אבל במבוי דרבנן אין לחוש ע"כ. וז"ל עוד בריש (מס' סוכה) סוכה דאורייתא תני פסולה דאי הוי תני ימעט חיישי' דילמא טעי אינש לומר ימעט לכתחלה ובדיעבד כשרה ודקדק בלשונו דלמא אתי לידי אסורא דאורייתא ותני פסולה אע"ג דלא הוי לישנא מעליא כמו ימעט אבל במבוי דרבנן לא חייש ותני ימעט שהוא לישנא מעליא כדאשכחן בריש פסחים שעקר הכתוב כמה אותיות שלא להוציא דבר מגונה מפיו ובקונטרס לא פי' כן עכ"ל ז"ל:

מבוי:    פי' רבינו יהונתן הכהן ז"ל מלשון מבוא העיר והוא החלל המוקף ג' מחיצות ואין בו כותל רביעי ומדאורייתא רה"י גמורה היא אבל חכמים חששו כיון שראשו אחד לרה"ר או לכרמלית דלמא אתי למיטעי ולמישרי רה"ר גמורה א"נ כי היכי דלא ליתי לטלטולי מרה"ר לתוכו דכיון שנפרץ במלואו לרה"ר ושוה הוא לרה"ר אמרי דין רה"ר יש לו לפיכך הצריכו לעשות היכרא לבני רה"ר ולבני רה"י שלא יטלטלו מזה לזה ותקנו להניח קורה רחבה טפח על כותל המבוי להודיע ששתי רשויות הן ע"כ:

ימעט:    דלמעלה מעשרים לא שלטה בי עינא ולסימנא בעלמא אמרינן בברייתא יותר מפתחו של היכל ימעט ולר' יהודה נמי אמרינן בגמ' ובירושלמי דר' יהודה מפתחו של אולם יליף לה ופרכינן אם מפתח האולם גמר דיו ארבעים אמה דתנינן תמן פ"ג דמסכת מדות פתחו של אולם גבהו ארבעים אמה אלמה תניא ר' יהודה מכשיר אפי' עד מ' וחמשים אמה ותני בר קפרא אליבא דר' יהודה אפילו מאה אמה בשלמא לבר קפרא גוזמא אלא לר' יהודה מאי גוזמא ומסקינן בבבלי אלא ר' יהודה מפתחן של מלכים גמר שהם גבוהין הרבה יותר מארבעים ע"כ: ועיקר פלוגתייהו דרבנן ור' יהודה משום טעמא דהיכרא כדפי' ר"ע ז"ל וסוכה נמי בהא פליגי כדאמרינן למען ידעו דורותיכם עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטה בה עינא אלמא גבי סוכה בהא נמי פליגי. ובגמ' בעינן למה לי אפלוגי בתרוייהו ומשני צריכא דאי אשמעינן גבי סוכה בהא קאמר ר"י כיון דלישיבה עבידא שלטה בה עינא אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודה להו רבנן ואי אשמועי' בהא בהא קאמרי רבנן אבל בהך אימא מודו ליה לר' יהודה צריכא. וקשה לע"ד דאמאי לא קתני מבוי שקורתו למעלה מעשרים אמה ימעט דנראה דהעיקר חסר מן הספר. ונלע"ד דאפשר לומר דמשום דבעי למיתני הרחב מעשר אמות ימעט דקאי אמבוי גופיה תנא נמי רישא בלשון מבוי גופיה וממילא משתמע דאקורה קאי: ואם היתה מקצת קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים קאמר רבא בגמ' דזה וזה כשר דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן שלא יהו יותר מעשרים וברייתא מסייעא ליה:

ימעט:    בבלי וירושלמי כיצד ימעט עושה איצטבא על פתח המבוי ומתיר המבוי והתם פליגי אמוראי בכמה יהא בה איכא מ"ד ד' טפחים כדי מבוי ואיכא מ"ד טפח כדי קורה ונראה שר"ל דאפי' מלמטה מהני מיעוט. וכתב ה"ר יהונתן הכהן ז"ל שכשמיעט מלמטה שכתב הרי"ף ז"ל שממעט ג"כ בקורה להחמיר נקט קורה או אבן והדומין להן שאין דרכן ליפחת אבל עפר אפשר שיפחת ע"י דריסת הרגלים ע"כ:

ר' יהודה אומר אינו צריך:    כתב רבינו יהונתן ז"ל ואזיל ר' יהודה לטעמיה דאמר בפ' כל גגות ועוד א"ר יהודה מערבי' במבוי המפולש וחכמים אוסרים דס"ל דאע"פ שהוא מפולש מערבין ומטלטלין בתוכו כיון דיש לו קורה לשני ראשיו דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ויש לו ד' מחיצות ורגלי הנכנסין והיוצאין תחתיהן אין מבטלין מחיצה. ולי הדיוט קשה לענ"ד דהתם מוכח בגמ' דטעמא דר"י משום דסבירא ליה דשתי מחיצות דאורייתא וכן פי' הוא ז"ל שם אבל רישא דהתם דקתני וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה הוי טעמא דידיה משום פי תקרה יורד וסותם וכן כתב הוא ז"ל שם. ונראה דאפשר לומר דאע"ג דשתי מחיצות דאורייתא מ"מ אי לאו משום פי תקרה יורד וסותם לא הוה שרי ר' יהודה לגמרי אפי' מדרבנן. אח"כ מצאתי בירושלמי א"ר אבין ר' יהודה כדעתיה ורבנן כדעתהון דתנינן תמן (פ' כל גגות) וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי ר' יהודה וחכמים אוסרין היך מה דתימא תמן את רואה את המלתרא כילו יורדת וסותמת אף הכא את רואה את התקרה כאילו יורדת וסותמת ע"כ:

הרחב מעשר אמות ימעט:    גמ' אמר אביי תנא והרחב מעשר ימעט ר' יהודה אומר אינו צריך למעט ובמתני' פליג בגובהה וה"ה לרחבה ואיכא בגמ' מאן דסבר למימר דלא התיר ר' יהודה ברוחב אלא עד י"ג אמה ושליש כמו בפסי ביראות:

אם יש לו צורת פתח וכו':    וצורת פתח נמי מהני בגובהה כדתניא בברייתא דמייתי בגמ'. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ואמלתרא ברחבה לא אפשיטא בגמרא. ובגמ' אמר רב חסדא צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום ואמר רב חסדא צורת פתח שאמרו צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת ואפי' דלת של קשין אמר ריש לקיש משום ר' ינאי צורת הפתח צריכה היכר ציר פי' חור שציר הדלת סובב בה ואע"פ שאינה צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן. תו גרסי' בגמ' אתני ליה רב יהודא לחייא בר רב קמיה דרב אם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט א"ל אתנייה צריך למעט: ועיין ברבינו יהונתן פ' כיצד מעברין על משנת עיר של יחיד דמשמע מפירושו אשר שם דגם על הרחב מעשר אמות קאמר רב אתנייה צריך למעט אלא שנפל שם טעות בלשון וקל להבין ובעי' למימר בגמ' דאף ר' יוחנן ס"ל כותיה דרב: ובירושלמי רב חיננא בר שלמיא הוה יתיב מיתנא לחייא בריה דרב אפיק רב רישיה מן כוותא א"ל לית כן ולא תתנייה כן א"ל אתניתיה ואודעיה דלית כן:


פירושים נוספים