משנה עירובין ו דפוסים
משנה עירובין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בערוב, הרי זה אוסר עליו (דברי רבי מאיר).
רבי אליעזר בן יעקב אומר, לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה.
אמר רבן גמליאל, מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא, מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם.
רבי יהודה אומר בלשון אחר, מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם.
אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם, ושלהם מותרין לו ולהם.
נתנו לו רשותן, הוא מותר והן אסורין.
היו שנים, אוסרין זה על זה, שאחד נותן רשות ונוטל רשות, שנים נותנים רשות, ואין נוטלין רשות.
מאימתי נותנין רשות? בית שמאי אומרים, מבעוד יום, ובית הלל אומרים, משחשכה.
מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד, הרי זה אוסר, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, במזיד אוסר, בשוגג אינו אוסר.
בעל הבית שהיה שותף לשכניו, לזה ביין ולזה ביין, אינם צריכים לערב.
לזה ביין ולזה בשמן, צריכים לערב.
רבי שמעון אומר, אחד זה ואחד זה, אינם צריכים לערב.
חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד, בית שמאי אומרים, עירוב לכל חבורה וחבורה.
ובית הלל אומרים, עירוב אחד לכולן.
ומודים, בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות, שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה.
האחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישנים בבתיהם, צריכין עירוב לכל אחד ואחד.
לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב, מבטל את רשותו.
אימתי? בזמן שמוליכין עירובן במקום אחר. אבל אם היה עירוב בא אצלן, או שאין עמהן דיורין בחצר, אינן צריכין לערב.
חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי, מותרין בחצרות ואסורין במבוי.
ואם נשתתפו במבוי, מותרין כאן וכאן.
עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני חצר ולא עירב, מותרין כאן וכאן.
מבני מבוי ולא נשתתף, מותרין בחצרות ואסורין במבוי, שהמבוי לחצרות כחצר לבתים.
שתי חצרות זו לפנים מזו, עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה.
החיצונה ולא הפנימית, שתיהן אסורות.
עירבה זו לעצמה וזו לעצמה, זו מותרת בפני עצמה, וזו מותרת בפני עצמה.
רבי עקיבא אוסר החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה.
וחכמים אומרים, אין דריסת הרגל אוסרתה.
שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה.
מן הפנימית ולא עירב, שתיהן אסורות.
נתנו עירובן במקום אחד, ושכח אחד, בין מן הפנימית בין מן החיצונה, ולא עירב, שתיהן אסורות.
ואם היו של יחידים, אינן צריכין לערב.
משנה עירובין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב