משנה עדויות ג ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדויות · פרק ג · משנה ב | >>
אוכל פרוד, אינו מצטרף, דברי רבי דוסא בן הרכינס.
וחכמים אומרים, מצטרף.
מחללין מעשר שני על אסימון, דברי רבי דוסא.
וחכמים אומרים, אין מחללין.
מטבילין ידים לחטאת, דברי רבי דוסא.
וחכמים אומרים, אם נטמאו ידיו, נטמא גופו.
אֹכֶל פָּרוּד, אֵינוֹ מִצְטָרֵף,
- דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצְטָרֵף.
- מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן,
- דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין מְחַלְּלִין.
- מַטְבִּילִין יָדַיִם לְחַטָּאת,
- דִּבְרֵי רַבִּי דּוֹסָא;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אִם נִטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גּוּפוֹ:
אוכל פרוד -
- אינו מצטרף - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: מצטרף.
- מחללין מעשר שני על אסימון - דברי רבי דוסא.
- וחכמים - אוסרין.
- מטבילין ידים לחטאת - דברי רבי דוסא.
- וחכמים אומרין: אם נטמאו ידיו - נטמא גופו.
אוכל פרוד - הוא כשאוכלים טמאים נפרדים החלקים הם צבורים במקום אחד. כגון אגוזים או פסתקי או אסתרובלין כשנטמאו והיו עשויין ערימה, ובאותה ערימה כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלין, רוצה לומר שזה השיעור מן אוכלין טמאין מטמא זולתו. רבי דוסא אומר, הואיל והם פרודין, ואפילו בזמן שהגוף האחד מהם כביצה, אינן מצטרפות לכביצה ולא יטמאו אוכלין אחרים כשנגעו בהן.
ואסימון - כסף שאינו מצויר ואינו עשוי מטבע. והעיקר אצלנו שפירות מעשר אינן נפדין אלא בכסף מצויר, אמר רחמנא "וצרת הכסף בידך"(דברים יד, כה), ואמרו ז"ל דבר שעליו צורה.
ועוד בידים כשנטמאו בדברים שמטמאין את הידים בלבד וישאר הגוף טהור, כגון שיגע בידו אוכלין טמאין או משקין טמאין, הנה הוא יטבול ידיו במים ויטהרו ידיו כמו שיתבאר במסכת ידים, וכבר זכרנו מזה קצת במסכת חגיגה, ומותר לו להשתמש בקדשים כולן זולתי בפרה אדומה והיא הנקראת חטאת בהחלט, כדאמר רחמנא "חטאת היא"(במדבר יט, ט), כי כשנטמאו ידיו נטמא כל גופו וחייב לטהר. וכבר נתבאר זה בחגיגה, ועוד יתבאר היטב בעיקריו בפרק עשירי ממסכת פרה.
ורבי דוסא אומר, שהוא גם כן יטביל ידיו לחטאת ולא יטמא כל גופו.
ואין הלכה כרבי דוסא בכולם ממה שזכר:
אוכל פרוד - כגון צבור של אגוזים בטנים ושקדים א, שכשהן נפרדים זה מזה אין בהם כביצה שהוא שיעור טומאת אוכלים לטמא אחרים:
אינו מצטרף - ואם הן טמאים ונגעו בהן טהרות כשהן צבורין אינן מצטרפין זה עם זה לטמא הטהרות, כיון שאין בכל אחד מהן בפני עצמו כשיעור טומאת אוכלין:
אסימון - עשוי כמדת המטבע היוצא, אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה. ואין פודין בו מעשר שני, דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך, דבר שיש עליו צורה ב:
מטבילין ידים לחטאת - מי שנגע באוכלין ומשקין טמאים וכיוצא בהן מדברים שמטמאין את הידים ואין מטמאין כל הגוף, הרי זה מטביל ידיו בלבד, וכשר ליגע במי חטאת ולהזות מאפר הפרה ג על הטמא:
אם נטמאו ידיו נטמא גופו - וצריך טבילה לכל הגוף, דמעלה עשו במי חטאת שאם נטמאו ידיו נטמא גופו, משא"כ בתרומה וקדשים:
אוכל פרוד. פי' הר"ב כגון צבור של אגוזים וכו'. כך פי' הרמב"ם. [ומ"ש הר"ב שהוא שיעור וכו'. עמ"ש בזה ברפ"ב דטהרות]. והראב"ד מפרשה כאותו ששנינו במשנה ח' פ"ח דטהרות ר' דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף. ומיירי ע"י משקה כדאיתא התם:
מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא. דדריש וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד. גמ' פ"ד דב"מ דף מ"ז. ובמשנה ב' פ"ק דמסכת מעשר שני סתם לן כרבנן:
לחטאת. פי' הר"ב למי חטאת וכו'. שהפרה אדומה היא נקראת חטאת בהחלט כדאמר רחמנא חטאת היא. רמב"ם:
אם נטמאו ידיו נטמא גופו. פירש הר"ב דמעלה עשו וכו' עיין במשנה ה' פרק ב' דחגיגה והתם סתם לן כחכמים:
(א) (על הברטנורא) והר"א מפרש כאותו ששנינו פרק ח' דטהרות משנה ח'. ע"ש. ומיירי ע"י משקה כדאיתא התם:
(ב) (על הברטנורא) ור' דוסא דריש, וצרת הכסף בידך, לרבות כל דבר הנצרר ביד. גמרא:
(ג) (על הברטנורא) שהפרה אדומה היא נקראת חטאת בהחלט, כדאמר רחמנא חטאת היא. הר"מ:
אוכל פרוד: פ"ח דמסכת טהרות תנן אם היה משקה עומד אפילו כעין חרדל מצטרף ר' דוסא אומר אוכל פרוד אינו מצטרף וכההיא מתני' דמיירי ע"י משקה מפ' הראב"ד ז"ל להא דהכא ורעז"ל שפירש כגון צבור של אגוזים וכו' תפס פי' הרמב"ם ז"ל. וביד פ' ששי דהלכות טומאת אוכלים סי' י"ז:
מחללין מעשר שני על אסימון וכו': מציעא פרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ז) מייתי לה בברייתא והגיה הר"ר יהוסף ז"ל וחכמים אוסרים:
מטבילין ידים לחטאת דברי ר' דוסא וכו': בחגיגה פ' שני סתם לן תנא כרבנן:
יכין
אוכל פרוד: לפרורים, או שהן פירות קטנים שאין בכל אחד כביצה:
אינו מצטרף: לכביצה שהוא השיעור לקבל טומאה ולטמא אחרים. מיהו מדרבנן גם כ"ש מק"ט אבל אינו מטמא [תוי"ט טהרות פ"ב מ"א]:
וחכמים אומרים מצטרף: ואילה"ק מדאמרינן בטבול יום [פ"ב סמ"ה] דגושים הרבה, אפילו יש בכ"א כשיעור אינן חיבור אלא ימנו, מכ"ש דהול"ל הכא דכשאינן כשיעור בכ"א אמ"צ. י"ל הכא ביש ביניהן משקה העומד, ואזלו רבנן ור' דוסא לשטתייהו [טהרות פ"ח סוף מ"ח] דלרבנן התם משקה העומד מצרפן, ולר' דוסא אינו מצרפן. משא"כ התם בטבול יום, הרי ע"כ דמיירי שאין משקה ביניהן, דאל"כ למה אמרינן ימנו, והרי כולן הו"ל כנגעו בראשון, דהמשקה שנגע בהן נעשה תחלה [כטהרות סוף פ"א], אלא דבאין משקה ביניהן מיירי, ולהכי אינן חיבור:
מחללין מעשר שני על אסימון: [משנה במעשר שני פ"א מ"ב]. ובלשון יון נקרא מטבע שאין עליו צורה אסימייאס [ועי' מ"ש ריש פ"ד דב"מ]:
מטבילין ידים לחטאת: דבנגע ידו במאכל טמא, נטמא ידו ולא גופו, וטובל ידו ואז מותר ליגע במי חטאת, וכשרים להזות מהן עם אפר פרה על הטמא:
וחכמים אומרים אם נטמאו ידיו נטמא גופו: וצריך לטבול כל גופו. ודוקא למי חטאת עשו מעלה זו, משא"כ לתרומה וקדשים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת