משנה מעילה ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מעילה · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העולה מועלין בה משהוקדשה.

נשחטה, הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.

נזרק דמה, חייבין עליה משום פגול נותר וטמא, ואין מועלין [ בעורה ], אבל מועלין בבשר עד שיצא יא לבית הדשן.

נוסח הרמב"ם

העולה מועלין בה משהוקדשה נשחטה הוכשרה להיפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה נזרק דמה חייבין עליה משום פגול ונותר וטמא ואין מועלין בעורות אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן.

פירוש הרמב"ם

העולה מועלין בה משהוקדשה נשחטה כו': כבר ידעת שדבר תורה בעור העולה שהוא לכהן ולפיכך אין מועלין בעורות. אח"כ אמר מועלין בבשרה כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח וכשמרימין כל האפר מעל גבי המזבח ומשליכין אותו בבית הדשן אין מועלין בו שכבר נעשית מצותו כמו שיתבאר.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואין מועלין בעורה - דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:

אבל מועלין בבשר - כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:

עד שתצא לבית הדשן - שמרימים כל האפר י מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:

פירוש תוספות יום טוב

עד שיצא לבית הדשן. לשון הר"ב שמרימין כל האפר כו'. וכן לשון הרמב"ם ולעיל משנה ב' העתיק לשון רש"י שכתב עד שתנטל מאפרה כו'. ופלוגתא דרב ורבי יוחנן. דרב אמר מכיון שנתקיים מצות תרומת הדשן נעשית מצותו. ושוב אין מועלין באפר שע"ג התפוח שעומד להוצאת הדשן. ור"י אמר כיון דכתיב בהוצאת הדשן ולבש הכהן [בגדים אחרים וכן לשון רש"י] שהן בגדי כהונה אלא שפחותים מן הראשונים בקדושתיה קאי. ולפי שבמשנה דלעיל לא פירש הרמב"ם כלום וכאן לא פירש"י כלום. ראה להעתיק לשון רש"י כאשר מצאו לעיל. וכן בכאן העתיק ל' הרמב"ם שמצאו מפרש בכאן. ולא דייק שאין דברי שניהם עולים כאחד. עד שיצא. מוסב על הבשר. שהוא לשון זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב (ויקרא א') ונתח אותה לנתחיה.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) הר"מ. ולעיל מ"ב כ' עד שתנטל מאפר וכן פירש"י כו'. ופלוגתא דרב ור"י היא. והר"מ מפ' כר"י. ורש"י מפ' כרב והר"ב תפס שניהן ולא דק:

(יא) (על המשנה) שיצא מוסב על הבשר. שהוא ל' זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב ונתח אותה לנתחיה:


פירושים נוספים