משנה כלים כא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כא · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הנוגע ביד מגירה, מכאן ומכאן, טמא.

בחוט, ובמשיחה, באמה, ובסניפין, במכבש של חרשט, ובקשטנית, טהור.

רבי יהודה אומר: אף הנוגע במלבן של מסר הגדול, טהור.

הנוגע ביתר ובקשת, אף על פי שהיא מתוחה, טהור.

מצודת האישות, טהורה.

רבי יהודה אומר, כל זמן שהיא מתוחה, חיבור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

הנוגע ביד מגירה מיכן ומיכן טמא בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין ובמכבש של חרש ובקושטנית טהור רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול טהור הנוגע ביתר ובקשת אף על פי מתוחה טהור מצודת האישות טהורה רבי יהודה אומר כל זמן שהיא מתוחה חיבור.

פירוש הרמב"ם

תמונת המגירה מפורסמת ממה שאבאר שני עצים הנצבים אשר יחזיקו היד בכל אחד מהן בעת שינסרו יקרא כל אחד מהן יד מגירה וחוט השיער אשר יקשרו בו המגירה בעליונו שני העצים הנצבי' הוא אשר יקרא חוט ומשיחה לפי שהוא כבר היה חוט וכבר יהיה משיחה והעץ הארוך אשר באמצע אלו שני העצים והוא על ארך ברזל המגירה הוא אשר יקרא אמה וכן בקצות הברזל שני עצים נמשכים קטנים יקראו סניפין והן יסבבו בשני העצים הנצבים בעץ שלישי וגם כן מחודד יפתולו בו החוט אשר ממעל שני העצים עד שתתקיים ותתחזק קצתו בעץ האמצעי הנקרא אמה וזה כולו מבואר מצורת המגירה: ומכבש של חרש. הוא כלי אשר יעמידו בו הנגרים העצים העקומים. וקשתנית קשת המקבת שאוחז ידו עליו בעת שנוקב: ומסר גדול. צורתו ג"כ ידועה וזה שיעשה מרובע ארוך מעץ דק והמגירה באמצע וזה המרובע יקרא מלבן של מסר הגדול: ואמרו ביתר ובקשת. ירצה בו אם נטמא החץ והוא על הקשת הנה אשר יגע ביתר או בקשת טהור והוא אמרו אף על פי שמתוחה טהורה ואע"פ שהיתה הקשת והחץ בו: ואישות. מין מהחגב והיא בריה שאין לה עינים כמו שביארנו במו"ק (דף ו:) ותהיה גם כן בקשת ויתר ובו חץ ברזל ואמר כי כאשר נטמא חץ הברזל הנה המצודה טהור לפי שלא יתחבר בין החץ והקשת ור' יהודה אומר שכל מה שתהיה בקשת מיתר הנה הציידין כולן תטמאו בהטמאות החץ ואין הלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

מגרה. של ברזל מלא פגימות וגוררים אותו ע"ג העץ ומוליך ומביא וחותך ונקראת שיג"ה בלע"ז יש לו בית יד לראש האחד אמה המוכנסת בהם ובאמצע הבית יד חוט ומשיחה עד בית השני וסניף נתון מן הברזל על האמה עובר דרך החוט או המשיחה המחזיק את המגירה:

מכבש. יש לו לחרש מקום שכובש ועוצר העץ עד שיתקן מלאכתו:

קשטנית. כמין קשת קטן של עץ על מסמר קטן ושמו קשטנית:

מסר גדול. מגרה גדולה שעשויה לקצץ קורות ויש לו מלבן ואין טמא אלא אחיזת בית יד:

ביתר. מלשון כוננו חצם על יתר (תהלים יא):

מצודת האישות טהורה. לעיל ספט"ו תנן מצודת העכברים והחולדה:

אישות. פ"ק דמועד קטן (דף ו:) מפרש מאי אישות א"ר יהודה בריה שאין לה עינים והתנשמת תרגום אשותא: תניא בתוס' [שם] ר' יהודה אומר אף הנוגע במלבן של מסר הגדול מכאן ומכאן טהור ואינו טמא אלא מקום אחיזת (בתוספתא איתא יד מכאן ומכאן כלפי הברזל) יד מקום מכאן ומכאן בתר הברזל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מגרה - ברזל מלא פגימות שמנסרים בו הלוחות והנסרים. ובלע"ז סיג"א. ויש למגרה שני עצים, אחד מצד זה ואחד מצד זה, שבהם תופס חרש עצים בשעה שמנסר הלוחות, והעצים הללו הן בית יד למגרה. ואם נטמאת המגרה, הנוגע בהן טמא, דהוו לה ידות:

בחוט ובמשיחה - בראש העצים הללו שהן בית יד, קושרין חוט ומשיחה וחבל שהולך על אורך המגירה ומחבר בין שניהן ומעמידו:

באמה - עץ ארוך שבאמצע אלו השני עצים והולך על אורך המגרה, קרוי אמה:

ובסניפין - עץ קטן נתון מן החוט והמשיחה עד האמה, ובו פותלין וגודלין החוט והמשיחה, וראשו אחד בתוך החוט וראשו אחד באמה. ופעמים ישים שנים ח:

מכבש - מקום יש לו לחרש עצים שכובש ועוצר שם העצים העקומים והלוחות העקומות והעקושות כדי שיתישרו, וכן עוצר שם העצים והנסרים שלא יתנועעו לכאן ולכאן עד שיתקנם למלאכתו:

קשטנית - כמין קשת קטן של עץ שתוחבים בו ברזל של מקדח כשרוצה לקדוח בו, והאדם אוחז בקשת ומגלגל בו את הברזל. ואם הברזל טמא לא נטמא הקשת, דלא הוי חיבור, שדרכם היה שלא לחבר הקשת בברזל:

מסר הגדול - מגירה גדולה שעשויה לנסר קורות, ועושים לה כמין מרובע מעצים דקים, והמגירה באמצע, ואותו המרובע קרוי מלבן:

טהור - שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד. ואין הלכה כר' יהודה:

ביתר - חבל הקשת. לשון כוננו חצם על יתר (שם יא):

אע"פ שהיא מתוחה - אע"פ שהחץ ביתר ובקשת ומתוחה לירות בה ונטמא החץ, לא נטמא הקשת והיתר י, שאין החץ חיבור לקשת ויתר:

אישות - בריה שאין לה עינים. התנשמת מתרגמינן אישותא. וצדין אותה לפי שמפסדת את. השדות:

טהורה - שאינה חשובה כלי:

כל זמן שהיא מתוחה - והחץ של ברזל בה. אם נטמא החץ נטמאת המצודה. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

בתוט ובמשיחה. עיין לעיל פי"ז משנה י"ג ומ"ש במשנה ח פ"ג דסוכה:

ובסניפין. פי' הר"ב עץ קטן כו' ופעמים ישים שנים. כלומר ולכך שונה סניפין ולא סניף. וע' מ"ש במשנה ו פי"א דמנחות:

במכבש של חרש. שנטמא הרומח שבו הנוגע במכבש טהור. הרמב"ם פ"כ מה"כ:

הנוגע ביתר ובקשת כו'. מ"ש הר"ב ונטמא החץ לא נטמא הקשת והיתר. ר"ל ולכך הנוגע בהם טהור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) כלומר, ולכך שונה סניפין ולא סניף:

(ט) (על המשנה) של חרש. שנטמא הרומח שבו הנוגע במכבש טהור. הר"מ:

(י) (על הברטנורא) ר"ל ולכך הנוגע בהם טהור:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ובסניפין:    פי' בערוך אלו הסניפין ראשי המגרה הנעשין מן העץ:

מכבש של חרש:    לשון הרמב"ם ז"ל שם בחבורו מכבש של חרש שנטמא הרומח שבו הנוגע במכבש טהור. ונלע"ד דמכבֵשׁ כך שמו במוכרת ולזה הוצרך בסמיכות להוסיף מלת של וכמו ששנינו גם כן בסוף פרק רבי אליעזר דחולין מכבש של בעלי בתים ואפשר דגם מלבן של מסר הגדול נאמר בו כן ועיין במה שכתבתי פרק קמא דשבת סימן ב' גבי מרחץ:

ובקשטנית:    פי' בערוך כמין קשת העשוי על המשור הקטן שמו קשטנית פירוש אחר קשת שע"ג כלי הנכבד וחד שבו נוקבין המלחים נסרים ונקרא קשטנית ע"כ:

טהור:    שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד אבל מכאן ומכאן כלפי הברזל טהור:

אף על פי שהיא מתוחה טהור:    דלא חשיב ככלי אחד אפילו מתוח:

מצודת האישות:    צדין אותן בקשת מתוחה ויש בו חץ ור' יהודה חשיב לה חבור לפי שתמיד החץ מתוחה על המצודה הרא"ש ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

הנוגע ביד מגרה:    בית יד של זעעגע מכאן ומכאן:

טמא:    הו"ל חיבור להמגירה ונטמאו עמו. וגם הם מק"ט כהמגירה בעצמה. מדהו"ל עץ המשמש את המתכות [כפי"ג מ"ו. ודלא כמשמע לכאורה מהר"ב]:

בחוט ובמשיחה:    חוט הוא חבל עגול ליינע בל"א או שטריקק בל"א. ומשיחה הוא רחב באנד בל"א. במגירה מותחין חוט או משיחה. מראש יד א' של מגירה לראש היד השני:

באמה:    הוא לוח עץ שקבוע מאמצע יד זה לאמצעית יד האחרת לכל אורך המגירה. והוא מחבר ב' הידות יחד:

ובסניפין:    הוא עץ קטן. שלוקחין א' או שנים מהן ופותלין אותן. קצה א' מהן בחבל הנ"ל. ובקצהו השני סונפין ותומכין אותו בהעץ הנ"ל שמחבר ב' הידות יחד. וכל אלו הד' כלים מחוברין יחד:

במכבש של חרש:    פרעססע של טישלער ליישר בה הנסרים. וי"א שהוא הכלי שכובש ומעצר שם החרש את הנסרים שלא יתנועעו בשעה שמחליקן ברהיטני והמכבש מחובר מב' חלקים. שהא' מהן הוא ברזל:

ובקשטנית:    הוא מקדח שיש כעין קשת עץ על גביו. ונגע הטמא בהקשת:

טהור:    ר"ל כל ג' מיני כלים הללו. דהיינו אברי המגירה. ואברי המכבש. ואברי קשטנית. אין אברי כל א' נחשבים חיבור להברזל שבהן. אלא רק הברזל שבכל א' מק"ט בנגע בו טומאה:

רבי יהודה אומר אף הנוגע במלבן:    הוא רבוע מד' נסרים דקים. ובאמצע הרבוע הזה קובעין המסר הגדול זקופה. וכשרוצים לנסר עץ עב מאד. אוחזין כמה בני אדם מזה ומזה להרבוע ומנסרין דבר שהוא עב מאד וקשה:

טהור:    דלפעמים כשרוצה לנסר רק דבר דק. שדי לנסירתו ב' בני אדם א' מזה וא' מזה אז מסיר הרבוע הכבד מהמסר. ולהכי אינו חיבור להמסר:

הנוגע ביתר:    הוא החבל שמותחין מקצה א' של הקשת לקצה האחר שלו:

ובקשת:    הוא הקנה של הקשת בעצמו שעומד בעגול כחצי ירח:

טהור:    אינן חיבור להחץ מתכות שמלופף עמהן. והם פשוטי כלי עץ שאמק"ט:

מצודת האישות:    מאויל וואורף בל"א:

טהורה:    ר"ל אין המצודה שהיא רק ב' דפין פשוטי כלי עץ חיבור לחץ הברזל שמחובר בהן להרוג האישות בבואו בין הדפין. משום דלאחר שנהרגה האישות. שולף החץ מהמצודה. כדי לזרוק מתוכו האישות. ואפשר שאעפ"י שיש להמצודה ב"ק. אפ"ה אמק"ט מצ"ע דמדאינו חפץ בעור האישות. הו"ל כמצודת העכבר [לעיל ספט"ו]:

חבור:    ס"ל דלפעמים מהדק החץ בהמצודה. והו"ל חיבור בשעת מלאכה עכ"פ [כלעיל סי' כ"ד].

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים