משנה כלים ג ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ג · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

חבית שניקבה ועשאה בזפת, ונשברה, אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית, טמאהט, מפני שלא בטל שם כלי מעליה.

חרס שניקב ועשאו בזפת, אף על פי שמחזיק רביעית, טהור, מפני שבטל שם כלי מעליו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָבִית שֶׁנִּקְּבָה וַעֲשָׂאָהּ בְזֶפֶת, וְנִשְׁבְּרָה, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹם הַזֶּפֶת מַחֲזִיק רְבִיעִית, טְמֵאָה {ט}, מִפְנֵי שֶׁלֹּא בָטַל שֵׁם כֶּלִי מֵעָלֶיהָ. חֶרֶס שֶׁנִּקַּב וַעֲשָׂאוֹ בְזֶפֶת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּחֲזִיק רְבִיעִית, טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כֶּלִי מֵעָלָיו:

נוסח הרמב"ם

חבית שניקבה ועשאה בזפת ונשברה אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית טמאה מפני שלא בטל שם כלי מעליה חרס שניקב ועשאו בזפת אף על פי שהוא מחזיק רביעית טהור מפני שבטל שם כלי מעליו.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם לך בפ' השני שכסוי כלי חרס תטמא כאשר היה הכסוי ממנו יקבל רביעית ואמר כי כאשר ניקבה החבית ונסתם מקום הנקב בזפת עוד נשברה החבית והיה מחרסיה חרס תקבל רביעית יושב שלא מסומך כמו שקדם הנה הוא יטמא ואע"פ שזה החרס הוא אשר בו הנקב הסתום בזפת לפי שהחבית בכללה שם כלי היה עליה ואפילו אחר הנקב וזה החרס הוא שבר כלי ושבר חבית הוא ואע"פ שהיה נקב אולם חרס חבית כאשר נקב אחר שבירתו אע"פ שסתם פי הנקב הנה הוא לא יטמא לפי שמאז שניקב החרס בטל שם כלי מעליו:

פירוש רבינו שמשון

כשניקבה. במוציא זית וטהרה כשחזר ועשאה בזפת מקבלת טומאה מכאן ולהבא: חזרה ונשברה לשברים הרבה ואותו שבר שבו הזפת מחזיק רביעית טמא: ובחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדתנן לעיל בפ"ב מלוג ועד סאה ברביעית אע"פ שאין סתימה מועלת לנקב הבא לאחר שבירה שאני הך סתימה דנעשית קודם שבטל שם כלי ממנה: וחבית שניקבה שם חבית עליה אע"פ שטהרה ועוד דעדיין כלי היא לקבל בה רמונים וראויה לגרוגרות ולאגוזים כמות שהיא אבל חרס הפורש מן החבית בטל שם כלי מעליו אע"פ שלא ניקב לפיכך אין מועלת סתימה לנקב שלו ובדין הוא דהוה ליה למיתני טמא לשון זכר דאחרס קאי ולא אחבית אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי תנא באמצע לשון נקבה. ויש מפרשים דבכל חבית מיירי אפילו בגדולה מסאה ולא יכולתי ליישבה: תניא בתוספ' (פ"ב) חרס שפירש מן החבית ומן הקדרה אם מקבל כשיעור טמא ואם לאו טהור. ניקב ועשאו בזפת טהור שהכלי חרס שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה עולמית. פירוש אם מקבל כשיעור היינו כל אחד כשיעור ששנינו לו במתני' דהדקים שבכלי חרס לעיל בפ"ב ומשמע דוקא אחרס שפירש מן החבית הוא דאמרינן כיון שטהר שעה אחת שוב אין לו טומאה אבל חבית עצמה אפילו ניקבה בשוליה למטה מרביעית במוציא זית אם סתמה בזפת טמאה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חבית שניקבה - במוציא זית ז, וטהרה, כשחזר ועשאה בזפת, מקבלת טומאה מכאן ולהבא:

חזרה ונשברה - לשברים הרבה. ואותו השבר שיש בו הזפת מחזיק רביעית ויושב שלא מסומך, טמא. ובחבית המחזקת מלוג ועד סאה עסקינן, כדתנן בפרקין דלעיל מלוג ועד סאה ח ברביעית. ואע"פ שאין סתימה מועלת לנקב הבא לאחר שבירה, שאני הך סתימה שנעשית קודם שבטל שם כלי ממנה. דחבית שניקבה שם חבית עליה אע"פ שטהרה, אבל חרס הפורש מן החבית בטל שם כלי מעליו אע"פ שלא ניקב, לפיכך אין מועלת סתימה בנקב שלו:

פירוש תוספות יום טוב

חבית שניקבה. פי' הר"ב במוציא זית. וכן לשון הר"ש. ומיהו לדידיה אפשר לומר דפסק בכל כלי חרס כר"מ. אף בחבית. לפי שסובר דהוי מחלוקת ואח"כ סתם ועל הדרך שכתבתי לעיל. אבל הר"ב שפסק לעיל דלא כרבי מאיר. לא ה"ל לפרש כאן בחבית שנקבה אלא כר"י דבמוציא אגוז. וכן מה שפירש עוד דבחבית המחזקת מלוג ועד סאה. נמשך ג"כ בזה אחר ל' הר"ש. ולדידיה שפסק בפרק דלעיל משנה ב כר"ע. ה"ל למימר מהדקות עד לודיות:

טמאה. בדין דהוי ליה למיתני טמא. לשון זכר. דאחרס קאי ולא אחבית אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי תנא באמצע לשון נקבה. הר"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) למאי שפסק לעיל דלא כר"מ, לא הוה ליה לפרש כאן אלא כר"י דבמוציא אגוז. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) למאי שפסק שם כר"ע הוה ליה למימר מהדקות עד לודיות:

(ט) (על המשנה) טמאה. בדין דהוה ליה למתני טמא לשון זכר, דאחרס קאי ולא אחבית, אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי, תנא באמצע לשון נקבה. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

תפארת ישראל

יכין

חבית שניקבה:    מיירי בחבית שמחזיק מלוג ועד סאה דאז שיעור גיסטרא שלו שיק"ט. בשמחזיק הגיסטרא רביעית. וניקב הכלי שלימה כמוציא זית. ונטהר לגמרי. דאע"ג דעדיין חזי לגיסטרא עכ"פ כל עוד שלא יחדה לגיסטרא אמק"ט משום גיסטרא [עי' שבת דצ"ה ב' רש"י ד"ה טהור מכלום]:

ועשאה בזפת:    שסתם נקב זה בזפת ועי"ז חוזר ומק"ט [כפ"ג מ"ח] אבל בסתמו בטיט לא מהני רק כשיחזיר ויסיקט בכבשן [כפ"ה מ"ח] ורק לענין צמיד פתיל במרח פיו בטיט אפילו לא הוסק אח"כ מציל [כפ"י]:

ונשברה:    ששוב נשבר להרבה שברים:

אם יש במקום הזפת:    ר"ל אם יש בהגיסטרא שהזפת בו:

טמאה:    ר"ל זו הגיסטרא מק"ט [כלעיל פ"ב מ"ב]:

מפני שלא בטל שם כלי מעליה:    דקודם סתימה נמי הוה חזי עכ"פ לרמונים אף שאמק"ט עד שייחדנו לכך:

חרס שניקב:    ר"ל אבל גיסטרא שניקב בכמוציא משקה *) שהרי דמי לגיסטרא לסלק ממנה טומאה:

שסתם נקב שלה בזפת:

אע"פ מחזיק רביעית:    אחר שסתמו:

טהור מפני שבטל שם כלי מעליו:    דהרי גיסטרא היתה מתחלה ולא כלי:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים