לדלג לתוכן

משנה כלים ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) שעור כלי חרס ליטהר -

העשוי לאוכלין - שעורו בזיתים.
העשוי למשקין - שעורו במשקין.
העשוי לכך ולכך - מטילין אותו לחומרו בזיתים.


(ב) חבית -

שעורה בגרוגרות - דברי רבי שמעון.
רבי יהודה אומר: באגוזים.
רבי מאיר אומר: בזיתים.
הלפס, והקדירה - שעורן בזיתים.
הפך, והטפי - שעורן בשמן.
והצרצור - שעורו במים.
רבי שמעון אומר: שלשתן - בזירעונים.
נר - שעורו בשמן.
רבי אליעזר אומר: בפרוטה קטנה.
נר שניטל פיו - טהור,
ושל אדמה, שהוסק פיו בפתילה - טהור.


(ג) חבית שניקבה, ועשאה בזפת, ונשברה -

אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית - טמאה,
מפני שלא בטל שם כלי מעליה.
חרס שניקב, ועשאו בזפת -
אף על פי שהוא מחזיק רביעית - טהור,
מפני שבטל שם כלי מעליו.


(ד) חבית שנתרעעה, וטפלה בגללים -

אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסים נופלים - טמאה,
מפני שלא בטל שם כלי מעליה.
נשברה, ודבק ממנה חרסים,
או שהביא חרסים ממקום אחר, וטפלן בגללים -
אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסין עומדין - טהורה
מפני שבטל שם כלי מעליה.
היה בה חרס מחזיק רביעית -
כולה - מיטמא במגע,
וכנגדו - מיטמא באוויר.


(ה) הטופל כלי חרס הבריא -

רבי מאיר, ורבי שמעון - מטמאין.
וחכמים אומרין:
הטופל את הבריא - טהור,
את הרעוע - טמא.
וכן בחידוק הקירויה.


(ו) יבלית שטופלין בה את הפיטסין -

הנוגע בה - טמא.
מגופת חבית - אינה חיבור.
הנוגע בטיפולו של תנור - טמא.


(ז) מיחם שטפלו בחמר ובחרסית -

הנוגע בחמר - טמא,
ובחרסית - טהור.
קומקמוס שניקב, ועשאו בזפת -
רבי יוסי - מטהר,
שאינו יכול לקבל את החמין כצונין.
וכן היה אומר, בכלי זפת.
כלי נחושת שזפתן - טהורין,
ואם ליין - טמאין.


(ח) חבית שניקבה, ועשאה בזפת יתר מצורכה -

הנוגע בצורכה - טמא,
ביתר מצורכה - טהור.
זפת שנטפה על החבית -
הנוגע בה - טהור.
משפך של עץ ושל חרס, שפקקן בזפת -
רבי אלעזר בן עזריה: מטמא.
רבי עקיבה: מטמא בשל עץ, ומטהר בשל חרס.
רבי יוסי: מטהר בשניהן.


הדף הראשי של משנה כלים ג