עיקר תוי"ט על כלים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה כלים, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) בגרוגרות כו'. גרוגרת יתירה מכזית. וכן נמי האגוז יתירה. והשתא כל אחד מקיל על דברי הקודם. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ותימה, דהא מיד תנן סתמא כר"מ הלפס כו' בזיתים. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בזיתים. מדרבנן:

(ד) (על הברטנורא) לשון הר"מ הזרע הממוצע בשיעור, כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

(ה) (על הברטנורא) דזהו גמר מלאכתן לקבל טומאה:

(ו) (על המשנה) פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה. הר"מ:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) למאי שפסק לעיל דלא כר"מ, לא הוה ליה לפרש כאן אלא כר"י דבמוציא אגוז. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) למאי שפסק שם כר"ע הוה ליה למימר מהדקות עד לודיות:

(ט) (על המשנה) טמאה. בדין דהוה ליה למתני טמא לשון זכר, דאחרס קאי ולא אחבית, אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי, תנא באמצע לשון נקבה. הר"ש:

(ד)

(י) (על הברטנורא) והיא מלה עברית, ותטפול על עוני. ר"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון. וזה על דרך משל. הר"מ:

(יא) (על המשנה) בגללים. בגללי הבקר. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) דחבית גמר מלאכתו בצרוף כבשן, וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן. הר"ש:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יג) (על המשנה) מגופת. כסוי פי התננית. ואע"פ שמדבקין אותה בטיט לא חשיב ככלי אחד. הר"ש:

(יד) (על המשנה) טמא. כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן. והכא בתנור טמא שנגעו אוכלים ומשקים בטפילה הר"ש.

(ז)

(טו) (על הברטנורא) ר"ל טיט דק כחרס:

(טז) (על הברטנורא) ולא כן בשל מתכות כמו שאפרש לקמן ריש פרק י"ד:

(יז) (על הברטנורא) לפי שכבר יהיה כלי הנחושת אב הטומאה (כדאיתא בפ"ק דאהלות) ויהיה הנוגע בזפת טמא ואע"פ שהוא אדם. הר"מ. וא"כ הוא הדין כלים כדתנן התם באהלות:

(יח) (על הברטנורא) ויין דנקט כלומר שכשזפתן ליין אינו נותנו לתוכו אלא בצונן דסתם יין צונן הוא:

(ח)

(יט) (על המשנה) הנוגע. ירצה אוכלין ומשקין. הר"מ:

(כ) (על המשנה) זפת כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:

(כא) (על הברטנורא) אי נמי, גזר בשל חרס אטו של ע"ן. הר"ש: