משנה כלאים ט רמבם
מראה
נוסח הרמב"ם
[עריכה](א) אין אסור משום כלאים, אלא צמר ופשתים.
- אין מיטמא בנגעים, אלא צמר ופשתים.
- אין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש, אלא צמר ופשתים.
- צמר גמלים וצמר רחלים, שטרפן זה בזה -
- אם רוב מן הגמלים, מותר;
- אם רוב מן הרחלים, אסור;
- מחצה למחצה, אסור.
- וכן הפשתן והקנבס שטרפן זה בזה.
(ב) השיריים והכלך, אין בהן משום כלאים, אבל אסורין מפני מראית העין.
- הכרים והכסתות, אין בהן משום כלאים, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן.
- אין עראי לכלאים.
- לא ילבש אדם כלאים על גבי עשרה, אפילו לגנוב את המכס.
(ג) מטפחות הידים, מטפחות הספרים, מטפחות הספג - אין בהן משום כלאים.
- רבי אליעזר אוסר.
- מטפחות הספרים, אסורות משום כלאים.
(ד) תכריכי המת, ומרדעת של חמור, אין בהן משום כלאים.
- לא ייתן את המרדעת על כתפו, אפילו להוציא עליה את הזבל.
(ה) מוכרי כסות, מוכרין כדרכן.
- לא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים.
- והצנועין, מפשילין במקל.
(ו) תופרי כסות תופרין כדרכן.
- לא יתכוונו בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים.
- והצנועין, תופרין בארץ.
(ז) הברסים, והברדסים, והדלמטיקיון, ומנעלות הפינון - לא ילבש בהן עד שיבדוק.
- רבי יוסי אומר: אף הבאים מחוף הים וממדינת הים, אינן צריכין בדיקה, מפני שחזקתן בקנבס.
- ומנעל של זרב, אין בו משום כלאים.
(ח) אין אסור משום כלאים, אלא טווי ואריג, שנאמר: "לא תלבש שעטנז"(דברים כב, יא), דבר שהוא שוע טווי ונוז.
- רבי שמעון בן אלעזר אומר: נלוז, ומליז הוא את אביו שבשמיים עליו.
(ט) הלבדין אסורין, מפני שהן שועין.
- פיף של צמר בשל פשתן אסור, מפני שהן חוזרין באריג.
- רבי יוסי אומר: משיחות של ארגמן אסורות, מפני שהוא מולל עד שלא קושר.
- לא יקשור סרט של צמר בשל פשתן, לחגור בו את מותניו, אף על פי שהרצועה באמצע.
(י) אותות הגרדין ואותות הכובסין, אסורות משום כלאים.
- התוכף תכיפה אחת אינה חיבור, ואין בה משום כלאים; והשומטה בשבת, פטור.
- עשה שני ראשיה בצד אחד - חיבור, ויש בה משום כלאים; והשומטה בשבת, חייב.
- רבי יהודה אומר: עד שישלש.
- והשק והקופה, מצרפין לכלאים.
הדף הראשי של משנה כלאים ט
משנה כלאים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב