משנה יבמות יד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יד · משנה ד | >>
שני אחים, אחד חרש ואחד פיקח, נשואים לשתי אחיות פיקחות, מת חרש בעל הפיקחת, מה יעשה פיקח בעל הפיקחת? תצא משום אחות אשה.
מת פיקח בעל הפיקחת, מה יעשה חרש בעל פיקחת? מוציא אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם.
שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,
- נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת,
- מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת,
- מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?
- תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.
- מַה יַּעֲשֶׂה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?
- מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת,
- מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת?
- מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט,
- וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.:
- מַה יַּעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בַּעַל פִּקַּחַת?
שני אחים - אחד פיקח, ואחד חירש,
- נשואים לשתי אחיות - פיקחות,
- מת חירש - בעל הפיקחת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- תצא - משום אחות אישה.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה חירש - בעל הפיקחת?
- מוציא את אשתו - בגט,
- ואשת אחיו - אסורה לעולם.
- שני אחים - פיקחים,
- נשואים לשתי אחיות - אחת פיקחת, ואחת חירשת,
- מת פיקח - בעל החירשת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- תצא - משום אחות אישה.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה פיקח - בעל החירשת?
- מוציא את אשתו - בגט,
- ואשת אחיו - בחליצה.
- שני אחים - אחד חירש, ואחד פיקח,
- נשואים לשתי אחיות - אחת חירשת, ואחת פיקחת,
- מת חירש - בעל החירשת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- תצא - משום אחות אישה.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה חירש - בעל החירשת?
- מוציא את אשתו - בגט,
- ואשת אחיו - אסורה לעולם.
- שני אחים - אחד חירש, ואחד פיקח,
- נשואים לשתי נוכריות - פיקחות,
- מת חירש - בעל הפיקחת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- או חולץ, או מייבם.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה חירש - בעל הפיקחת?
- כונס - ואינו מוציא לעולם.
- שני אחים - פיקחים,
- נשואים לשתי נוכריות - אחת חירשת, ואחת פיקחת,
- מת פיקח - בעל החירשת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- כונס, ואם רצה להוציא - יוציא.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה פיקח - בעל החירשת?
- או חולץ, או מייבם.
- שני אחים - אחד חירש, ואחד פיקח,
- נשואים לשתי נוכריות - אחת חירשת, ואחת פיקחת,
- מת חירש - בעל החירשת,
- מה יעשה פיקח - בעל הפיקחת?
- כונס, ואם רצה להוציא - יוציא.
- מת פיקח - בעל הפיקחת,
- מה יעשה חירש - בעל החירשת?
- כונס - ואינו מוציא לעולם.
( ראו משנה ג )
מוציא את אשתו בגט - דזיקת אחותה הבא מכח קדושין גמורים אוסרתה עליו, ואין כח בקדושין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
ואשת אחיו אסורה לעולם - דחרש לא חליץ. ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
כונס ואינו מוציא לעולם - דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון יא:
מוציא את אשתו בגט וכו'. עיין מ"ש במשנה ט' פ"ד:
מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט. ופרכינן בגמרא ותיתב גביה קטן אוכל נבלות הוא ואין ב"ד מצווין להפרישו כמ"ש בספ"ט דשבת ומשני גזירה משום התרת יבמה לשוק שיאמרו נפטרה משום אחות אשה. ולא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא:
ואינו מוציא לעולם. ל' הר"ב דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת כו' וכן לשון רש"י ור"ל דלא מפקע נשואיו. שהיו מכח זיקת כו':
(י) (על המשנה) מה יעשה חרש כו'. ופרכינן בגמרא ותיתב גבי קטן אוכל איסורין הוא ואין ב"ד מצוין להפרישו ומשני גזירה משום התרת יבמה לשוק שיאמרו נפטרה משום אחות אשה ולא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל איסורין הוא:
(יא) (על הברטנורא) רש"י ור"ל דלא מפקע נשואיו שהיו מכח זיקת כו':
ואת אשת אחיו בחליצה: בגמ' יהיב טעמא למה לחרשת וחרש וקטנה תקינו רבנן נשואין ולקטן ושּׁוֹטֶה ושֹׁוטָה לא תקינו נשואין וכן למה קטנה ממאנת וחרשת אמאי אינה ממאנת וכן למה קטנה יש לה כתובה כדתנן בס"פ אלמנה נזונת הממאנת אין לה כתובה דמשמע הא קטנה שגרשה יש לה כתובה וחרשת אמאי לא תקינו לה כתיבה כמה דתנינן בהדיא בברייתא דלית לה כתובה והביאו הכל הר"ף והרא"ש ז"ל:
שני אחין אחד חרש וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ:
שני אחי' וכו': ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנשאת לכהן חרש אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם אם היה פקח אוכלת חרש אינה אוכלת ע"כ:
שני אחים פקחים נשואים וכו': ביד פ"ו דהל' יבום סי' ו':
שני אחים א' חרש וא' פקח וכו': ירוש' מהו שתאכל בתרומה נשמעינה מן הדא בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח לא הספיק לכונסה לחופה של נשואין עד שנתחרש הוא או שנתחרשה היא אינה אוכלת בתרומה מת ונפלה לפני היבם ואפי' חרש אוכלת בזה יפה כח היבם מכח הבעל שהיבם חרש מאכיל והבעל חרש אינו מאכיל עד כאן:
יכין
מוציא אשתו בגט: דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד"ס:
מוציא אשתו בגט: מטעם שבסי' י"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק:
ואשת אחיו אסורה לעולם: דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד"ס, וחרש א"א שיחלוץ:
כונס ואינו מוציא לעולם: דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת