ברטנורא על יבמות יד
משנה יבמות, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
חרש - כשם שכונס ברמיזה. כלומר כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:
ונתחרשה - אע"פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן:
אם רצה להוציא יוציא - דלא בעינן דעת האשה:
נשתטית לא יוציא - ואע"פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר:
נתחרש הוא - לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קידושין גמורים:
שהשיאה אביה - בקטנותה וקיבל קידושיה והיו קדושין גמורים, אע"פ שהיא חרשת, שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה:
יוצאה בגט - אפילו לאחר שגדלה ופקע כח אב מקבלת היא את גיטה:
אף זו - פקחת שנתחרשה, כיוצא בה:
הרי אלו פטורות - דהואיל ושניהן חרשים או שתיהן חרשות, כקדושי זו כך קדושי זו, ואתו קדושין דאשתו אע"פ שאינן גמורים ומפקעי זיקת יבמתו שהרי אינה זיקה גמורה:
יכנסו - שאין חליצה בחרש וחרשת, שאינן בואמר ואמרה. ואח"כ אם רצו להוציא יוציא בגט, דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה :
מוציא את אשתו בגט - דזיקת אחותה הבא מכח קדושין גמורים אוסרתה עליו, ואין כח בקדושין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו:
ואשת אחיו אסורה לעולם - דחרש לא חליץ. ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה:
כונס ואינו מוציא לעולם - דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון :