משנה יבמות יג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יג · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

וכן שתי חרשות.

קטנה וחרשת, אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.

פיקחת וחרשת, ביאת יט הפיקחת פוטרת את החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפיקחת.

גדולה וקטנה, ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה.

נוסח הרמב"ם

מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת ביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת את צרתה וכן שתי חירשות קטנה וחירשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה פיקחת וחירשת ביאת הפיקחת פוטרת את החירשת ואין ביאת החירשת פוטרת את הפיקחת גדולה וקטנה ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה.


פירוש הרמב"ם

מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת כו': העקרים אשר נבנו עליהם אלו המשניות הם כשאדם יש לו נשים רבות ונשאו כל אחת מהן נשואין גמורין ביאת אחת מהן או חליצתה פוטרת צרותיה ואם היתה כל אחת מהן נשואות נשואין שאינן גמורין וחסרון נשואיהן שוה בכולן כגון שתהיה כל אחת מהן קטנה או כל אחת מהן חרשת ביאת אחת מהן פוטרת צרתה שהחליצה א"א לפי שחרשת לא תחלוץ ואמרו וכן שתי חרשות ר"ל ששתי חרשות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה והוא ענין מאמרם מאי וכן אביאה ואם היתה אחת מהן קטנה ואחת חרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה לחלוק צדדי גרעון הנשואין ואם היו לו לאדם נשים מהן בנשואין גמורין ומהן בנשואין שאין גמורין ביאת הנשואה נשואין גמורין או חליצתה פוטרת צרותיהן וביאת מי שאין נשואיה נשואין גמורין או חליצתה אינה פוטרת צרתה שנשואיה נשואין גמורין אבל תפטור למי שנשואיה נשואין שאינן גמורין שהיא כמותה כמו שבארנו ומן הדמיון שאמרנו נתבאר לך שקטנה וחרשת אין נשואיהן נשואין גמורין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לשתי יתומות - נכריות:

או חליצתה - לאחר שתגדיל:

וכן שתי חרשות - כלומר כשם ששתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה, כך בשתי חרשות. אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא. אחת קטנה ואחת חרשת. אע"ג דשתיהן אין נישואיהן נישואין גמורין, מכל מקום לא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה יח והיא חשיבא אשתו טפי:

ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה - דביאת מי שנשואיה נשואין גמורין פוטרת אותה שאין נשואיה גמורין. אבל איפכא לא:

פירוש תוספות יום טוב

וכן שתי חרשות. פי' הר"ב כלומר ביאת אחת כו' אבל חליצה כו' דלאו בת חליצה היא. כמפורש במ"ג פרק דלקמן:

קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן. כתב הר"ב דלא ידעינן בהי מינייהו ניחא ליה. אי בקטנה דאתיא לכלל דעה אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא. גמרא:

ביאת הפקחת כו'. וה"ה חליצתה אלא משום דלא מצי למנקט ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה כלל היא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על הברטנורא) אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא. גמרא:

(יט) (על המשנה) ביאת. וה"ה חליצתה אלא משום דלא מצי למנקט ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה כלל היא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהיה נשוי וכו':    עד סוף סי' י"א ביד בפ"ה דהלכות יבום וחליצה מסימן כ"ג עד סוף הפרק:

קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:    דלא ידעי' בהי מינייהו ניחא ליה אי בקטנה דאתיא לכלל דיעה אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא ובין שנפלו לו מאחיו פקח ואפי' מאחיו חרש נמי מספקא לן בהי הוה ניחא ליה וכיצד תקנתם מפרש רב בגמ' דכונס את החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ. ומה שמוציא החרשת בגט משו' דחליצת הקטנה פסלה לה. ואליבא דר"א דפסקי' דהלכתא כותיה גמ מתני' דלעיל הכא נמי מלמדין את הקטנה שתמאן בו. וכונס את החרשת ואם רצה לגרשה כותב לה גט אחר שיבא עליה ותותר לזר כך כתב הרמב"ם ז"ל שם בהלכות יבום פ"ה. ובהשגות אמר אברהם זה המחבר עשה גמרא מדעתו כי בגמ' אמרו תמתין עד שתגדיל ותחלוץ ולא התירו למאן ביבם ולא אפי' בבעל אלא כדי לקיים מצות יבום של תורה ע"כ. וכתב הרב המגיד כסובר הראב"ד ז"ל שלא א"ר אלעזר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן בו אלא באחת גדולת ואחת קטנה שיבום הגדולה מן התורה ועל זה נפסקה הלכה כמותו אבל כאן ששניהם מדבריהם לא אמרו בקטנה שתמאן ודעת רבינו כדעת ההלכות וכו' ע"כ:

פקחת וחרשת וכו':    ירוש' פקחת וחרשת ביאת הפקחת פוטרת את החרשת ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת אלא פוסלת את הפקחת. גדולה וקטנה ביאת גדולה פוטרת את הקטנה ואין ביאת קטנה פוטרת את הגדולה אלא פוסלת את הגדולה ע"כ:


פירושים נוספים