משנה יבמות ג י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ג · משנה י | >>
שנים שקדשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו כט את של זה לזה, ואת של זה לזה, הרי אלו חייבים משום אשת איש.
היו אחין, משום אשת אח.
ואם היו אחיות, משום אשה אל אחותה.
ואם היו נדות, משום נדה.
ומפרישין אותן שלשה חדשים, שמא מעוברות הן.
ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד, מחזירין אותן מיד.
ואם היו כהנות, נפסלו מן התרומה.
משנה מנוקדת
שְׁנַיִם שֶׁקִדְּשׁוּ שְׁתֵּי נָשִׁים,
- וּבִשְׁעַת כְּנִיסָתָן לַחֻפָּה הֶחֱלִיפוּ אֶת שֶׁל זֶה לָזֶה, וְאֶת שֶׁל זֶה לָזֶה,
- הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים מִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ.
- הָיוּ אַחִין,
- מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָח.
- וְאִם הָיוּ אֲחָיוֹת,
- מִשּׁוּם אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ.
- וְאִם הָיוּ נִדּוֹת,
- מִשּׁוּם נִדָּה.
- וּמַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים,
- שֶׁמָּא מְעֻבָּרוֹת הֵן.
- וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵילֵד,
- מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד.
- וְאִם הָיוּ כֹּהֲנוֹת, נִפְסְלוּ מִן הַתְּרוּמָה:
נוסח הרמב"ם
שנים - שקידשו שתי נשים,
- ובשעת כניסתן לחופה - החליפו,
- את של זה - לזה,
- ואת של זה - לזה,
- הרי אלו חייבין - משום אשת איש.
- ואם היו אחין - משום אשת אח.
- ואם היו אחיות - משום אישה אל אחותה.
- ואם היו נידות - משום נידה.
- ומפרישין אותן - שלשה חודשים,
- שמא מעוברות הן.
- ואם היו קטנות - ולא היו ראויות לילד,
- מחזירין אותן מיד.
- ואם היו כוהנות -
- נפסלו - מן הכהונה, ומן התרומה.
- הרי אלו חייבין - משום אשת איש.
פירוש הרמב"ם
טעם היותו כולל יחד אלו האסורין, לפי שהן שוגגין, ולפיכך יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות.
אף על פי שהעיקר אצלנו אין איסור חל על איסור, סברתנו שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת, ובאלו השלשה עיקרים יתחייב קרבנות הרבה, ועוד נבאר אלו העיקרים כולם בפרק שלישי (הלכה ה) מכריתות.
וטעם היותם פסולות מן הכהונה לפי שנבעלו בעילת זנות, (ולפי) [אפילו] שהן שוגגין נפסלו מן הכהונה אפילו היו ישראליות, לפי שהעיקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אף על פי שהיא מותרת לבעלה פסולה מן הכהונה.
ואמרו בכאן אם היו כהנות נפסלו מן התרומה - בארוהו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה, רוצה לומר שזאת הכהנת לא תאכל בתרומה לעולם ואפילו גרשה זה הישראלי, לפי שהיא זונה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היו אחין - אף משום אשת אח וכו'. אע"ג דקיי"ל אין איסור חל על איסור, אית ליה להאי תנא דבאיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת כי הכא, ל איסור חל על איסור, וחייב להביא קרבן על כל איסור ואיסור:
ומפרישין אותן - שלא לחזור לבעליהן:
שמא מעוברות הן - והולדות ממזרים, ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול שלא יתלו העוברים בבעליהן:
ואם היו כהנות - בנות כהנים לא:
נפסלו מתרומה - מלאכול בתרומת בית אביה אפילו אחר מיתת בעלה, ואע"פ שנאנסה:
פירוש תוספות יום טוב
החליפו. בגמרא תני הוחלפו דאי לת"ה הא דתנן ומפרישין אותן ג"ח שמא מעוברות הן הא לאו הכי שריין ואי במזיד מי שריא ואתי שפיר שפירש הר"ב חייבין קרבן משום דבשוגג איירינן:
היו אחין משום אשת אח. כתב הר"ב אית ליה להאי תנא דבאיסור כולל וכו' לשון רש"י כשקידש ראובן את רחל תחילה נאסרה על שמעון משום אשת אח וא"א היינו בת אחת. חזר שמעון וקדש לאה מגו דאסרי ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה ואף ע"ג דאסורה עליה וקיימא היינו איסור כולל. ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה. פירשה נדה מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה אתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף עכ"ל. וכן נאסרה לאה על ראובן כשקדשה שמעון באיסור אשת אח וא"א אע"ג דאסורה עליה וקיימא משום אחות אשה. מגו דאתוסף בה איסור א"א לכ"ע ואיסור אשת אח לגבי שאר אחים אתוסף בה נמי לגבי ראובן:
ואם היו כהנות. פירש הר"ב בנות כהנים כלומר ונשואות לישראל דהשתא לא מהני זנות דאונס לאוסרה על בעלה אפילו הכי נפסלו מן התרומה לאחר מיתת בעלה וכן לינשא לכהנים כדפירש הר"ב במשנה ב' פרק ו' וע"ש וכן בפרש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כט) (על המשנה) החליפו. בגמרא תני הוחלפו דאלת"ה הא דתנן שמא מעוברות הן הא לא"ה שריין ואי במזיד מי שריא:
(ל) (על הברטנורא) ל' רש"י כשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח וא"א היינו בת אחת חזר שמעון וקידש לאה מגו דאסרו ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה ואע"ג דאסורה עליה וקיימא היינו איסור כולל, ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה. פירסה נדה מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה אתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון הרי איסור מוסיף ע"כ. וכן נאסרה לאה על ראובן כשקידשה שמעון באיסור אשת אח וא"א אע"ג דאסורה עליה וקיימא משום אחות אשה מגו דאתוסף בה איסור א"א לכ"ע ואיסור אשת אח לגבי שאר אחים אתוסף בה נמי לגבי ראובן:
(לא) (על הברטנורא) כלומר ונשואות לישראל דהשתא לא מהני זנות דאונס לאוסרה על בעלה אפ"ה נפסלו מן התרומה לאחר מיתת בעלה וכן לינשא לכהן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שנים שקדשו וכו': ביד פ' כ"ד דהלכות אישות סי' י"ט:
החליפו את של זה וכו': גמ' החליפו אטו ברשיעי עסיקי' ומשני אמר רב יהודה תני הוחלפו וה"נ מסתברא דקתני מפרישין אותם שלשה חדשים שמא מעוברות הן הא לאו מעוברות שריין ואי במזיד מי שרי אלא לאו ש"מ הוחלפו תנן ש"מ:
אם היו אחין אף משום אשת אח ואם היו אחיות אף משום אשה אל אחותה ואם היו נדות אף משום נדה: גרסי'. ואיתא בס"פ אלמנה לכ"ג. וביד ר"פ ב' דהלכות איסורי ביאה ובפ"ד דהלכות שגגות. ועיין בסימן קי"ז דשאלות החכם השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע: וכתוב בנמוקי יוסף נמצא שחייבי' להביא ששה עשר חטאות בין כולם דהאנשים שנים והנשים שתים דהכרת על הנשים קאי כמו על האנשים דעל שניהם הוא אומר ונכרתו הנפשות העושות וכל שזדונו כרת שגגתו חטאת נמצא ד' חטאות לכל איש משום א"א ומשום אשת אח ומשום אחות אשה ומשום נדה וכן ד' חטאות לכל אשה ע"כ: ובגמ' מוקמי' מתני' אליבא דר"מ דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת דתנן בפ"ג דמסכת כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אי טמא שאכל את החלב וכו' עד ור"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפיו חייב וסבר לה אפי' כר' יהושע דאמר טעה בדבר מצוה פטור דע"כ לא קאמר ר' יהושע פטור אלא בפ' ר"א דמילה גבי תינוקות משום דזמנו בהול שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו וכגון ההיא דרפ"ח דמסכת תרומות דהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וכו' דמיירי בתרומה בערבי פסחים דזמנו בהול שלא תשרף אבל הכא גבי נשואין אין זמנו בהול דאין זמן קבוע לבעילת מצוה והוה ליה למידק ובגמ' דחיק לאוקומה אפי' כר"ש דמקיל והכא מודה וכגון דחלו כולהו בבת אחת וכו' כדמפרש בגמ' כגון שעשו שני האחין שליח אחד להוליך הקדושין לשתי האחיות והן ג"כ עשו שליח אחר לקבל קדושיהן ופגע שליח בשליח וחלו יחד זה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה. ונדות נמי משכחת לה בבת אחת עם קדושין בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לאיחיובי הבעלים ומתוך י"ב לאחר י"ב לאיחיובי הנשים פי' שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום א' והזכר לי"ג ויום א' ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה וביום מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים מסרו קדושיהן שיחולו ליום המחרת כשהן נעשים גדולים ביום אחד בשנת י"ג בעי' לנקבות ויום אי בשנת י"ד לזכרים והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר ואע"ג שהנדות לא היו הן אסורות לאלו לפי שאינם בכלל מצות ולא אלו אסורין בהם לפי שאינם בני מצות נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהן כשחשכה ר"ה של שלשה עשר לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדולתן ותלויין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן ולהכי נקט שופעות דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אא"כ קדמו בשעה אחת בקטנותן:
ומפרישין אותן שלשה חדשים: פי' רב אלפס ז"ל דבהא אפי' ר' יוסי דפליג בברייתא אר' יהודה גבי אנוסה ומפותה דמתירם ליארס ולינשא מיד הכא מודה דמפרישין אותן ג' חדשים ע"ש:
שמא מעוברות הן: בתשובות להרשב"א ז"ל סי' י' שמא מעוברות הן אלימא הא לאו מעוברות הן שריין ודבר זה מבואר בכמה מקומות בתלמוד ע"כ: ובגמ' פריך והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ומשני אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כגון שבעלו ושנו:
ואם היו קטנות וכו': ואי קשיא לך מהא דתניא קטנה או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג' חדשים תריץ דגזרה רבנן היא והכא דחלופא הוא לא גזור דחלופא לא שכיח ומילתא דלא שכיח לא גזור בה רבנן הרי"ף ז"ל: וביד פי"א דהלכות גירושין סי' כ"ג:
ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה: גרסי' פי' וכל שכן דנפסלו להנשא לכהנים בבעילת אשת איש. ועיין בירושלמי שהבאתי בפירקי' דלקמן סי' י"ב וגם במשנה ב' דבפ"ו דחמירא כהונה מתרומה וכדמוכח ממה שכתבתי ברפ"ה דסוטה: ועיין ע"ז עוד בס' הלבוש דאבן העזר סי' ו' סעיף ח' וה"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א מן הכהונה וס"א מן הכהונה ומן התרומה ע"כ: ובגמ' דייק כהנות אין ישראליות לא ואמאי הואיל ואשת כהן היא אפי' בת ישראל נמי אסורה לבעלה כהן ומשני מאי כהנות. נשי כהנות. ופריך נשי ישראל לא בתמיה אם בעליהם של אלו ישראל מי לא מיפסלו נמי לכהונה שאם ימותו אלו לא ינשאו לכהנים והאמר רב עמרם הא מילתא אמר לי רב ששת ואנהרינהו לעיינין ממתני' דהבא על יבמתו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה פסולה לכהונה אמר רבא הכי קאמר אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מתרומה דבי נשייהו ולזה נראה שכיון הרמב"ם ז"ל בפירושו וז"ל נמוקי יוסף ואם היו כהנות ל"מ נשי כהנים דאסירן למיכל בתרומה דאשת כהן אפי' באונס פסולה מן הכהונה ממעוטא דוהיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה הא אשת כהן אפי' נתפשה אסורה. אלא אפי' אשת ישראל שנתאלמנה או נתגרשה וזרע אין לה דכתיב ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל פסולה לאכול ואינה חוזרת לבית אביה שהרי נתחללה בביאה ע"כ: ואיתא בתוס' פ' כשם שהמים (סוטה דף כ"ט):
תפארת ישראל
יכין
החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה: שהוחלפו בשוגג, דאי במזיד היכי קאמר בסיפא שאחר שלשה חדשים שריא לבעלה:
הרי אלו חייבים: חטאת. ומכאן משמע דלא לבד אונס שרי באשת ישראל רק גם שוגג דהרי הכא על כרחך לאו כאונס מחשבה דא"כ לא היתה חייבת קרבן ורק בחשבה שמותר לזנות אסורה כמהרי"ק שהביא רט"ז [ב(שו"ע יו"ד, צט)]. והנ"מ בחשבה שאינה מקודשת לו, וכמיכל בת שאול [סנהדרין י"ט ב'] היתה מותרת לדוד דבין אונס הגוף או אונס מחשבה, מחשב אונס, והיינו דקמ"ל מתני', וקמ"ל נמי דחיילי אסורים רבים זע"ז, כשחלו בב"א או בכולל או מוסיף, עוד קמ"ל אע"פ שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה, שלא נכנסו לחופה עדיין אפ"ה חייבים אכולהו, מדנתקדשו כבר:
משום אשת אח: ר"ל חייבים כל א' ב' חטאות, דבאיסור כולל או מוסיף או בת אחת, איסור חל על איסור, וה"נ כשנשאה חל איסור אשת אח ואשת איש בבת אחת, חזר אחיו וקדש אחותה, מגו דנאסר על ידי הנך קדושין בכל שאר אחוותא, נאסר נמי באשת אחיו זו משום אחות אשה, והיינו כולל, פירסה נדה, מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה, איתוסף נמי איסור נדה לאחריני, הרי איסור מוסיף:
ומפרישין אותן: קודם שתחזור לבעלה:
ואם היו בהנות: ר"ל בנות כהן נשואות לישראל:
נפסלו מן התרומה: אחר מיתת בעליהן בלי זרע, וכן אסורות לכהן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת