משנה חגיגה ג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק ג · משנה ה | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מן המודיעים ולפניםיח,יט נאמנין על כלי חרסכ.

מן המודיעים ולחוץכא, אין נאמנים.

כיצד? הקדר שהוא מוכר הקדירות, נכנס לפנים מן המודיעית, הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחים, נאמן.

יצא, אינו נאמן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִן הַמּוֹדִיעִית וְלִפְנִים, נֶאֱמָנִין עַל כְּלֵי חֶרֶס;

מִן הַמּוֹדִיעִית וְלַחוּץ, אֵין נֶאֱמָנִים.
כֵּיצַד?
הַקַּדָּר שֶׁהוּא מוֹכֵר הַקְּדֵרוֹת,
נִכְנַס לִפְנִים מִן הַמּוֹדִיעִית,
הוּא הַקַּדָּר והֵן הַקְּדֵרוֹת וְהֵן הַלּוֹקְחִים,
נֶאֱמָן.
יָצָא,
אֵינוֹ נֶאֱמָן:

נוסח הרמב"ם

מן המודעית - ולפנים,

נאמנין על כלי חרס.
מן המודעית - ולחוץ,
אין נאמנין.
כיצד?
הקדר שהניח קדרותיו,
ונכנס - לפנים מן המודעית,
הוא הקדר, והן הקדרות,
הלוקח - נאמן.
והיוצא - אינו נאמן.

פירוש הרמב"ם

כשמניחים הקדירות חוץ למודעית ונכנס והרי הוא לפנים מן המודעית והקדירות חוץ למודעית, ובא הלוקח ולקח הקדירות ונכנס לפנים מן המודעית, נאמן שהם טהורות.וזהו עניין אמרם הלוקח נאמן, כיון שהעיקר אצלנו נאמנים על טהרת כלי חרס מן המודעית ולפנים.

אבל מי שיצא מירושלים וקנה מאותן הקדירות והוציאן בידו אינו נאמן כיון שהוא חוץ למודעית, אף על פי שהקדירות הן הן הקדירות והקדר הוא הקדר עצמו ועומד במקומו, וזהו ענין אמרם הוא הקדר והן הקדירות, השיעור בזה אף על פי שהקדר הוא הקדר והקדירות הן הקדירות, הנכנס נאמן והיוצא אינו נאמן לפי שדבר הנאמנות תלוי על המקומות. והטעם כי הבא חוץ למודעית וקונה ונכנס רואה בעל הקדירות ומרגיש בו ולוקח מהם מה שירצה ומכניסם בידו ולפיכך נאמן, אבל היוצא מן המדינה אינו רואה הקדר כי אחוריו כלפי פניו, ושמא נגע זה הקדר במשקין טמאים בידיו בקדירות ויטמאם ואותו הלוקח לא יראה אותו, ואנו לא נאמין הקדר שאלו הקדירות טהורות אלא אחר שיהיה לפנים מן המודעית, כמו שביאר ואמר ונכנס לפנים מן המודעית.

אבל אם ישב חוץ למודעית אינו נאמן, וכן אפילו לא הניח קדירותיו חוץ למודעית אלא שהכניסן עמו לפנים מן המודעית, יהיה הנכנס והיוצא נאמן, ואפילו נגע בהם הקדר והוא לפנים מן המודעית נאמן הוא שלא טמאם.

ואין הכוונה בזו ההלכה אלא ההפלגה, כי הנאמנות בטהרת כלי חרס תלוי במקום "מן המודעית ולפנים", וכי אותו האדם בעצמו אינו נאמן על אותו הכלי בעצמו מן המודעית ולחוץ.

וכבר זכרנו בתשיעי מפסחים כי מודעית מקום קרוב מירושלים.

ועוד נבאר באיזה טעם הקילו בטהרת כלי חרס בירושלים בלבד.

וכל זה בעם הארץ, אבל תלמידי חכמים נאמנים בכל מקום:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מן המודיעית ולפנים - מודיעית כרך רחוק מירושלים ט"ו מיל. ממנו ולפנים, לצד ירושלים, נאמנים קדרים עמי הארץ ליקח מהן כלי חרס הדקים, כגון כוסות קדרות וקיתונות. לפי שא"א בלא הם. ובירושלים אין עושין כבשונות, מפני העשן, לא לסיד ולא לקדרות, לפיכך האמינום ולא גזרו עליהם, שאין גוזרים גזירה על הצבור שאין יכולין לעמוד בה:

הוא הקדר - מי שהביאן מחוץ למודיעית לו בלבד האמינו, לפי שא"א שלא להאמינו, אבל אם מסרם ליד קדר אחר עם הארץ היושב במודיעית או לפנים, לא האמינוהו:

והן הקדרות - על אותן קדרות שהביא הוא נאמן. ואינו נאמן לצרף עמהם קדרות של קדר אחר שיושב במודיעית או לפנים:

והן הלוקחין - חברים שראוהו שהביאם, נאמן הקדר אצלם. ולא אצל לוקחים אחרים:

יצא - מן המודיעית לשוב לאחוריו, אינו נאמן:

פירוש תוספות יום טוב

מן המודיעית ולפנים. יש לדקדק דלא תנן וכמדתה לכל רוח כדתנן במשנה ב' פ"ט דפסחים. וכה"ג במגדל עדר במשנה ד' פ"ז דשקלים. וכמו שדקדקו התוס' בסוף פ"ג דפסחים על צופים דתנן התם. ונראה בעיני שכן היו מוכרי הקדירות חונים ושוכנים באותו המחוז. שהדרך שממנה לירושלים עובר על המודיעית ואילו לרוח אחרת לא היו מצוים מוכרי קדרות כמו שכן מצוי בכל הכרכים הגדולים שבמחוז מיוחד יש בעלי מלאכה פלונית מצויים ברוב. ולא בזולת מן המחוזים אחרים:

ולפנים. הא מודיעית עצמה לא מהימן ומוקי בגמרא כשהקדר והחבר שניהם נכנסים או יוצאין שניהם ופירש"י שניהם נכנסים דימתין עד שיהא מן הכרך ולפנים. א"נ כששניהם יוצאין הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד. וכ"ש קדר נכנס וחבר יוצא. הואיל וסוף הקדר לכנס לפנים. יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:

נאמנין על כלי חרס. כולה מתני' אחומר בתרומה מבקדש קאי והכי תני בגמרא נאמנין בכלי חרס הדקים לקדש. ומ"ש הר"ב טעמא דדקים משום דא"א וכו'. עיין במשנה דלקמן מ"ש שם:

מן המודיעית ולחוץ. הא מודיעית כלפנים ומוקי בגמרא בקדר יוצא וחבר נכנס. פירש"י שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו. ואם לא עכשיו [יקח] אימתי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על המשנה) ולפנים. י"ל דלא תנן וכמדתם לכל רוח כדתנן בשאר דוכתי. ונראה בעיני שכן היו מוכרי הקדירות חונים ושוכנים באותו מחוז שהדרך שממנה לירושלים עובר על המודיעית ואלו לרוח אחרת לא היו מצויין מוכרי קדירות:

(יט) (על המשנה) ולפנים. הא מודיעית עצמה לא מהימן. ומוקי בגמרא כשהקדר והחבר שניה נכנסים או שניהם יוצאין. ופירש"י שניהם נכנסין דימתין עד שיהיה מן הכרך ולפנים. אי נמי כששניהם יוצאים הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד. וכל שכן קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר לכנוס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח:

(כ) (על המשנה) כלי חרס. כולה מתניתין אחומר בתרומה מבקדש קאי והכי תני בגמרא. נאמנים בכלי חרס הדקים לקדש:

(כא) (על המשנה) ולחושן. הא מודיעית כלפנים ומוקי בגמרא בקדר יוצא וחבר נכנס. פירש"י שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מן המודיעית ולפנים וכו':    י"ס המודיעים במ"ם וכן הוא בגמרא ובתוספתא וגם בגמ' דפסחים דף צ"ג. ובגמ' תנא מודיעית פעמים כלפנים פעמים כלחוץ כיצד קדר יוצא מלפנים מהמודיעית ונכנס למודיעית וחבר בא מחוץ למודיעית ונכנס למודיעית כלפנים ומותר ליקח ממנו שהקדר לא יחזור עוד לאחוריו ואם לא עכשיו יקח אימתי. שניהם נכנסין מחוץ למודיעית ובאים בתוך הכרך כלחוץ אלא ימתין עד שיהא מן כרך ולפנים וכן שניהם יוצאין הואיל ומצאו לפנים ושם לא לקח ממנו לא יקח עוד וכ"ש קדר נכנס וחבר יוצא הואיל וסוף הקדר ליכנס לפנים יחזור החבר הצריך ליקח ויקח. אמר אביי אף אנן נמי תנינא הקדר שמכר קדרות ונכנס לפנים מן המודיעית טעמא דלפנים מן המודיעית הא מודיעית גופה לא מהימן אימא סיפא יצא אינו נאמן הא מודיעית גופה נאמן אלא לאו ש"מ כאן בקדר יוצא וחבר נכנס כאן כששניהם יוצאין או שניהם נכנסין ש"מ: וביד שם סי' ו' ז' ובגמ' תנא בכלי חרס הדקים הוא שאמרו מן המודיעית ולפנים נאמנים לקדש אמר ריש לקיש והוא שניטלין בידו אחת ור' יוחנן אמר אפי' שאין ניטלין בידו אחת אמר ריש לקיש לא שנו אלא ריקנים אבל מלאים לא ור' יוחנן אמר אפי' מלאים אמר רבא ומודה ר' יוחנן במשקים עצמן שהן טמאים ואל תתמה שהרי לגין מלא משקין טהורין תנן בפ"ה דאהלות הלגין טמא טומאת ז' והמשקין טהורין:

תפארת ישראל

יכין

מג) מן המודיעית הוא כרך רחוק מירושלים ט"ו מיל, ומאותו מחוז רגילין להביא קדירות לירושלים:

מד) ולפנים ר"ל מכל המקומות שבין מודיעית לירושלים:

מה) נאמנין על כלי חרס ר"ל כלי חרס שצריכין להשתמש בהן קודש, נאמן הע"ה לומר שעשאן בטהרה כראוי לקודש. מדאינן מטמאין מגבן, וגם לא מהני בהו טבילה. ודוקא בכלי חרס דקין כקדירות וכוסות, מדא"א בלעדן, דהרי בירושלים אין עושין כבשונות מפני העשן, לכן נאמן הע"ה על טהרת הכלים בכל זמן לקודש. אבל לתרומה אין נאמנים על הכלים:

מו) מן המודיעית ולחוץ אין נאמנין ובמודיעית עצמו יש חלוק, דכשהקדר והחבר שניהן בדרך כניסתן לירושלים או שהקדר בדרך כניסה לירושלים והחבר בדרך יציאה, ופגשו יחד במודיעית, אז דין העיר כלחוץ, משום דיכול החבר לכנס עם הקדר לצד שבין מודיעית לירושלים, ויקח ממנו שם כלים. וה"ה כששניהן בדרך יציאתן והם במודיעית. דינה כלחוץ, מדלא לקח ממנו כשהיה לפנים. אבל כשהחבר נכנס וקדר יוצא, ופגשו יחד במודיעית והקדר מפני משאו לא ירצה לחזור לאחוריו, אז דין העיר כלפנים ממודיעית, ויקח והן טהורין לקודש:

מז) נכנס לירושלים:

מח) לפנים מן המודיעית ר"ל מלפנים ממודיעים:

מט) הוא הקדר ר"ל דוקא אותו קדר שהכניסן נאמן. אבל במסרן הקדר לע"ה אחר שם למכרן אין הב' נאמן:

נ) והן הקדירות במסר לו ג"כ קדר אחר שם קדירות, אף דנאמן על שלו, אינו נאמן על של חבירו:

נא) והן הלוקחים אותן שראוהו מכניס יקחו, ולא אחרים. ואפשר דר"ל דאפילו אותן שראוהו מכניס מותרים ליקח:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים